מחדל הדיאליזה: עלייה של 50% במתים בהמתנה לכליה

מחסור בתקציבים, בכוח אדם ובמכשירי דיאליזה הוביל לעלייה של יותר מ-50% בתמותת החולים הממתינים להשתלת כלייה. כך עולה מדו"ח מבקר המדינה בנושא לשנת 2012. עוד עולה מהדו"ח כי ישראל מדורגת במקום הראשון במדינות המערב בתמותה ממחלות כליות.

נתונים לא מעודכנים על מספר החולים

733 ישראלים ממתינים להשתלת כליה. זהו הנתון העדכני ביותר שיש בידי משרד הבריאות. אך הנתון הזה נכון לחודש ינואר 2011 וספק רב אם המספר הזה נשאר כשהיה.

דו"ח מבקר המדינה המתפרסם היום (ג') מציג תמונה עגומה בכל הקשור למערך טיפולי הדיאליזה וההשתלות. תמונה זו מורכבת מליקויים רבים שאת הסיבה להם אפשר לסכם במילה אחת: מחסור. מחסור בתקציבים ובכח אדם.

כשמבקשים לברר "כמה זה עולה לנו?" דו"ח המבקר מגלה שזה עולה לנו בחיי אדם. בין השנים 2006-2010 חלה עלייה של יותר מ-50% בתמותת החולים הממתינים להשתלת כליה. בעוד שבשנת 2006 נפטרו 20 חולים, ב-2009 וב-2010 נפטרו 36 ו- 39 חולים בהתאמה. הסיבה לעלייה החדה היא שבעוד שיש עלייה במספר החולים במחלות כליות הנזקקים לטיפולי דיאליזה - לא חלה עלייה בכוח האדם וישנו מחסור חמור בתקציבים.  

מספר הרופאים הנפרולוגים (המתמחים בטיפול בחולי כליות) לאלף נפש עומד על 0.02. אמנם בשנים האחרונות לא חלה ירידה במספר הרופאים העוסקים בנושא, אך מספר החולים גדל בצורה ניכרת ויחידות הנפרולוגיה ומרפאות הדיאליזה בבתי החולים לא עומדות בעומס. מרבית הרופאים הנפרולוגים כבר מבוגרים ומתקרבים לגיל הפנסיה. משמעות הדבר היא שבעתיד, לאחר פרישתם, המחסור רק יילך ויחריף.

בדיקות מיושנות מובילות לחוסר התאמה

לכך נוסף המחסור בכוח אדם ובתקציבים במעבדה הארצית, האמונה על בדיקות ההתאמה להשתלות. לדברי המבקר נוצר מצב בעייתי שבו כשכבר יש כליה להשתלה – ההזדמנות להשתיל אותה מוחמצת. הסיבה: המעבדה הארצית של ישראל לא עורכת בדיקות מתקדמות (בדיקות DNA ו-DSA) שיכולות לסייע בהתאמת הכליה למושתל, ומוודאות טוב יותר, ומבעוד מועד, שגופו לא ידחה את הכליה. הבדיקות הללו הן עניין שבשגרה במעבדות במדינות האיחוד הארופי - אבל בישראל, כאמור, לא מבצעים אותן ומשתמשים בבדיקה מיושנת יותר.

בעיה נוספת היא שכך יורד גם הסיכוי לשיתוף פעולה עם מדינות אחרות. לדברי המבקר מדינות אירופה מעדיפות להביא את הכליות למי שעבר את הבדיקות המתקדמות, ולא "לבזבז" אותן על מי שגופו עלול לדחות את השתל.

ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "בשנת 2011 נצפתה עלייה משמעותית במספר ההשתלות וירידה במספר הממתינים. מספר הפטירות של החולים בהמתנה להשתלת כליה נמוך מהממוצע הבינלאומי. נתונים אלה, לצערנו, לא הופיעו בדו"ח המבקר, שהתייחס למספרים ולא למגמות.

"בעניין אי-ביצוע בדיקות מעבדה מתקדמות נציין כי משרד הבריאות הגדיל משמעותית את התקציב למעבדה בשנת 2011 ובימים אלה נשכרה חברה חיצונית. חברה זו תסייע בהערכת השירות ובדיקת העלויות ותגיש המלצות למשרד באשר לתקציב שיש להעביר למעבדה, על מנת שזו תוכל לפעול בטכנולוגיות מתקדמות ולעמוד בסטנדרטים בינלאומיים. החברה צפויה לסיים את עבודתה עד סוף חודש מאי 2012".

המדינה מממנת מקרי רשלנות רפואית ממרפאות פרטיות

המבקר מתייחס בדו"ח לסוגייה מטרידה נוספת, סוגיית הרשלנות הרפואית. בשנים האחרונות חלה עלייה ניכרת, של 22% בין השנים 2005-2010, במספר התביעות בגין רשלנות רפואית. הדבר נובע באופן טבעי מהקדמה הטכנולוגית, שהביאה לעלייה במודעות הציבור לזכויותיו הרפואיות, ומכך שבתי המשפט גוזרים סכומי פיצויים גבוהים יותר יותר לנפגעי רשלנות רפואית.

הרופאים ובתי החולים מודעים לעלייה החדה ולטענת המבקר כתוצאה מכך עברו רבים מהם ל"רפואה מתגוננת". הכוונה היא שרופאים, החוששים מתביעות, מפנים לבדיקות מיותרות שעולות כסף רב ומגדילות את ההוצאה הלאומית על הבריאות.

בדו"ח נמתחת ביקורת גם על נושא ביטוחי הרשלנות הרפואית של הרופאים. לדברי המבקר בתי החולים הציבוריים מבטחים את עצמם מפני תביעות, לעיתים באמצעות קרן פנימית של הרופאים ולעיתים במימון המדינה. בשל עובדה זו מסתמכים חלק מבתי החולים הפרטיים על ביטוחי הרשלנות הרפואית הללו, וכך המדינה נושאת בנטל על מקרי רשלנות שנעשו בפרקטיקה הפרטית של אותם רופאים.

המבקר טוען גם כי כתוצאה מכך רופאים צעירים ורופאים בפריפריה, שאינם עוסקים בפרקטיקה פרטית, מממנים ממשכורתם הציבורית את הביטוח לרופאים במרכז הארץ, המפעילים פרקטיקה פרטית.

ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "משרד הבריאות החל בגיבוש הנחיות לפיקוח על מוסדות רפואיים המבצעים ביטוח עצמי. טיוטת הנוהל תופץ על ידי חשב המשרד".