"אמריקני בלב, לא בחוק". אובמה וילדי המהגרים
נשיא ארה"ב החליט לאפשר לצעירים שהובאו לארה"ב באופן בלתי חוקי כילדים להישאר במדינה, לעבוד וללמוד בה. כמה מהם סיפרו ל-ynet על החשש והתקווה. "קמנו בבוקר ותפילותינו נענו", סיפרה קטיה. איב, שהוריו גורשו: "רצו לגרש אותי ל'בית' שאני לא מכיר"
איב גומס הגיע עם הוריו לאמריקה כשהיה בן שנה וחצי. היום, כשהוא בן 19, אנגלית היא השפה שלו וארה"ב היא המדינה היחידה שהוא מכיר. חבריו, תחביביו והתנהגותו אינם מותירים מקום לספק – הוא אמריקני לכל דבר. למרות זאת הוא נתון בסכנת גירוש "הביתה", למדינה שהוא לא מכיר ואת שפתה הוא לא דובר. "זהו חלום הבלהות שלי, שיגרשו אותי לשם", הוא אומר לי.
ממשל אובמה העניק הגנה מגירוש למאות אלפי מהגרים
"אני אמריקני בלב, אבל לא לפי החוק", מנסה גומס לתמצת את מצבו. הוא חולם להיות רופא או חוקר בתחום הרפואה, ונראה שהוא יגיע לשם, אם שלטונות ההגירה לא יגיעו אליו קודם. הצעד הטרי של ממשל הנשיא ברק אובמה בנושא ההגירה עשוי לשנות את עתידו.
הממשל קבע כי שוהים בלתי חוקיים עד גיל 30, שהיגרו לארצות הברית כילדים ואינם מהווים סיכון לביטחון המדינה,
יהיו רשאים להישאר במדינה ויוענקו להם היתרי עבודה. המדיניות החדשה לא תסלול את דרכם של בני המהגרים הבלתי חוקיים לאזרחות, אבל תאפשר להם לחיות ולעבוד בצורה חוקית. היא תשפיע על לפחות 800 אלף מהגרים בלתי חוקיים החיים בפחד מתמיד מפני גירוש, כמו גומס, שהוריו כבר סולקו מהמדינה.
"כמעט שנולדתי כאן, זוהי השפה שלי. ההורים תמיד סיפרו לי שהם מתקשים לקבל גרין קארד אבל לא הבנתי את המשמעות. רק אחרי שסיימתי את לימודי התיכון הבנתי שאני בבעיה", מספר גומס, שגדל בסילבר ספרינגס, פרבר של וושינגטון.
"ב-2009 גורשו הוריי למדינות שמהן באו, אמי להודו ואבי לבנגלדש. לי אפשרו להמשיך ולשהות כאן עד לסיום התיכון. הייתי מקרה אבוד אלמלא עורכת דין טובה שנלחמת עליי. הם רצו לגרש אותי הביתה לבנגלדש, אבל אני לא מכיר את הבית הזה. לא זוכר שהייתי שם מעולם ואני לא דובר בנגלי. הייתי די מבוהל".
בינתיים הצליח גומס "לגנוב" עוד שנתיים של לימודי ביו-כימיה במכללת המחוז, מונטגומרי קולג', ולצבור נקודות שיאפשרו לו להמשיך ללמוד באוניברסיטת ג'ורג'טאון או מרילנד.
לפני כשבוע הוא נקרא ל"קזה דה מרילנד", מוסד שהוקם כדי לסייע למהגרים להשתלב בקהילה. המקום מספק שיעורי אנגלית חינם, הכשרה מקצועית, סיוע משפטי ומידע. שם הודיעו לו ולחבריו על ההודעה הממשמשת של הנשיא אובמה. לא אזרחות, אפילו לא אישור עבודה קבוע לתושב שאינו אזרח (גרין קארד), אלא בסך הכול אישור עבודה לשנתיים, שניתן לחדשו כל שנתיים, לכל מי שהגיע לארה"ב עם הוריו לפני גיל 16 והוא עדיין צעיר מ-30 כיום.
"אני עדין חושש, וסקרן לדעת כיצד זה יתממש", אומר לי גומס. הוא משתוקק להגיע ליום שבו הניירות יפסיקו להפריע לו להגשים את חלום חייו. המפתח מבחינתו יהיה השלמת לימודי דוקטורט.
ביום שישי הקודם הכין גומס כרזת תודה לנשיא אובמה, נטל מגפון ויצא עם חבריו להפגין את רגשי תודתו ושמחתו מול הבית הלבן. הפגנה של כמה עשרות בודדים, בשם 800 אלף צעירים לפחות ברחבי ארה"ב, המצויים במלכודת דומה.
"מענה לתפילות שלנו"
לצדו של גומס באותו אירוע הייתה קטיה פרננדז, בת 22, שהגיעה עם אמה לארה"ב לפני תשע שנים. הן השאירו מאחור באל סלבדור את האב ואת שני אחיה הקטנים של קטיה. "לא ראיתי אותם מאז. אני לא יכולה לצאת מארה"ב ואם אצא לא אוכל לחזור", מסבירה פרננדז. היא מסרבת לספר כיצד היא ואמה נכנסו לארה"ב. "לבוא לכאן היה הגשמת חלום חיים. באתי עם אמי לחיים טובים יותר. אבי לא הצליח למצוא עבודה בבית, אז יצאנו. אימא לעבוד כדי לפרנס את המשפחה, ואני כדי ללמוד".
האם סילביה עובדת כמנקה אבל קטיה אומרת שאלה הם בהחלט חיים טובים יותר בסטנדרטים של אל סלבדור. הן גרות בדירה בפרבר של וושינגטון ששופע מהגרים לא חוקיים, חיות בתוך בועה ומתפללות שמשהו טוב יקרה להן. "ואז קמנו בשישי בבוקר והיה מענה לתפילות שלנו", קורנת פרננדז מאושר כשהיא מדברת על הכרזת אובמה.
"יש כאן הרבה אנשים חולמים סביבי. אלה האנשים שעושים את העבודות השחורות עבור האחרים, שלא מעריכים את מה שאנחנו עושים". על פי ההערכות של הממשלה, פרננדז היא אחת מ-12 מיליון מהגרים בלתי חוקיים. הם חיים בארה"ב חיים מלאים, אבל הכול "בשחור", כאילו אינם קיימים. הבעיות שלה ושל חבריה מתחילות כשהם מסיימים את התיכון. אין להם אישור עבודה, לא רישיון נהיגה ולא מסלול לאוניברסיטה או לחיים בכלל.
"כל החברים האמריקנים שלי קיבלו מלגות לימודים והסתלקו לאוניברסיטאות רחוק מהבית", מספרת פרננדז. היא נותרה ללמוד במכללה מחוזית. "זה לא יקר ואף אחד לא שואל שאלות. נותנים חינוך", היא מסבירה. על התקופה שקדמה לכך היא אומרת: "במשך כל השנים הללו חייתי מאחורי מסכה והתנהגתי עם החברות כאילו אני מישהו שאינני".
פרננדז למדה עיתונאות שנתיים והיא חולמת להיות עורכת ומפיקה בטלוויזיה. היא הרגישה שהגיעה למבוי סתום, עד שבאה ההצהרה של אובמה. "עכשיו אני יכולה להגיש בקשה חוקית להתקבל לעבודה. עכשיו אוכל ללמוד בכל מקום מבלי להסתתר. אבל זוהי רק תחילת הדרך ועדיין ישנם המון סימני שאלה", מסכמת פרננדז.
לפנייה לכתב/ת 
