השקט שנשבר: החרדים מדברים על תקיפות מיניות
גם בחברה החרדית פועלים פדופילים, אלא שהתקשורת בגיבוי הרבנים מעדיפה שלא לדבר על כך. לאחרונה החלו לצוץ בקיעים בחומת השתיקה סביב תקיפות מיניות של ילדים חרדים: "אנחנו משתמשים בשמות קוד כמו 'תקיפה אכזרית של ילדים"
עוד בערוץ היהדות - קראו:
- רציתם חרדים בצבא? תחשבו שוב/ דעה
- סליחה ילד, הקייטנה הזו לא בשבילך
- צ'ט רולט - פרק 3: פעמיים שרון פאוסטר
את המדיניות הזו מכתיבים, איך לא, רבני המגזר – ואילו ההורים שילדיהם הותקפו מינית מעדיפים את שיתוף הפעולה. הם לא מתלוננים במשטרה הן כדי לחסוך את החקירה המשטרתית מילדיהם, והן כדי לתת להם סיכוי להינשא בשידוך ראוי.
אם לא די בכך, הרי שגם התקשורת החרדית הממוסדת, הכוללת את עיתוני המגזר ותחנות הרדיו החרדיות, שומרות על קשר השתיקה. אלא שזה החל להיסדק לאחרונה עם התקשורת האינטרנטית, שמעזה לעורר שיח במקומות שבהם השמרנות החרדית קפאה.
לא "תקיפה מינית", אלא "תקיפה אכזרית"
מי שפרץ לראשונה את חומת השתיקה התקשורתית הוא צעיר חרדי בן 21, בשם ישי (ישראל) כהן, העובד כעיתונאי באתר החרדי "כיכר השבת". לפני כחודשיים החל לפרסם סדרת כתבות על פדופילים הפוגעים בילדים בשכונות חרדיות.
"ידעתי בוודאות על אדם שפוגע בילדים", הוא מספר ל-ynet. "ניגשתי לעסקנים ואמרו לי שמטפלים בזה. אחד מהעסקנים גם פנה למשטרה, אבל שם אמרו שאם אין תלונות - אין מה לעשות. הבעיה היא שהרבנים וההורים לא רוצים להתלונן. לפני הפרסום הראשון נערכה אצלנו התייעצות קדחתנית בדרגים הגבוהים ביותר של האתר, ובצעד אמיץ הוחלט לדווח כי בירושלים, סמוך לשכונת מנחת יצחק, ילדה בת שבע הותקפה על ידי גבר בעל חזות חרדית".
כהן מודה בגילוי לב כי מה שדחף אותו לדווח על פדופילים שפוגעים בילדים חרדים, הוא אירוע תקיפה של ילד בחוף הים, שהוא ואחיו הצליחו לסכל. כהן גם מודה כי הוא חש שאילו הוא היה כותב בעבר על התופעה בכללה, ועל החשוד בתקיפתה של בת השבע מירושלים - אולי ניתן היה למנוע את התקיפה הזו.
אלא שהשיח שונה לחלוטין מזה המוכר בתקשורת הכללית. "לאתר שלנו נכנסים גם ילדים חרדים, ולכן אנחנו משתמשים בשמות קוד כמו 'ילדות בסכנה', 'תקיפה אכזרית של ילדים', ועוד ביטויים שכל קורא בן יותר מ-16-17 מבין מיד", הוא מסביר.
איך הגיבו במגזר על הכתבות?
"התקיפו אותי לא מעט. שאלו: 'איך אתה עושה את הדבר הזה?' טענו שזה פוגע בציבור החרדי, אבל הסברתי שפגיעה של פדופיל הורסת לילד את כל החיים. כמעט כל אחד שהסברתי לו, ושכנעתי אותו שחייבים לדבר ולחשוף - אמר לי: 'אני לא מסוגל, אבל לך עם זה עד הסוף'. ובאמת, בימים הקרובים אפרסם סדרת כתבות חדשה, כולל חשיפת תמונה של אדם בעל חזות חרדית שפגע בילדים".
הרבנים מסייעים להשתקה
מנחם רוט (37) יצר את הסרט "רדוף", העוסק בפגיעה מינית שחווה כנער חרדי, והוקרן במוצאי השבת האחרונה בערוץ 2.
באחת הסצנות המצמררות של הסרט, הוא מצולם בעימות מול התוקף שלו, בנו של ראש ישיבה מירושלים.
עם השנים חזר רוט בשאלה, וכיום הוא מלמד בתיכון לאמנויות בירושלים, ומדגיש כי נקמה לא הייתה המניע ליצירת הסרט. זו גם הסיבה, לטענתו, לכך שהוא לא חושף את שמו ופניו של התוקף, ושלא הגיש נגדו תביעה אזרחית. את הסרט יצר למטרה אחת בלבד: לשבור את חומת השתיקה וההשתקה שקיימת בחברה החרדית בנושא.
"הסרט נועד בראש ובראשונה לחברה החרדית", הוא אומר. "הם הצופים הכי נלהבים של סרטים דרך האינטרנט. ברור לי שכאשר הסרט יגיע לרשת, הם יצפו בו ויגיבו. כבר עכשיו הטריילר נמצא בפורום באתר 'בחדרי חרדים', וזכה לקרוב ל-20 אלף צפיות, תוך התייחסות אוהדת בטוקבקים. אני חושב שרבים בחברה החרדית היו רוצים שהשיח על תקיפה מינית יעלה לסדר היום. הצרה העיקרית היא שהרבנים מכתיבים את סדר היום באופן בלעדי, ופעם אחר פעם מסייעים להשתקת התלונות הללו".
במקרה של רוט, כמו במקרים רבים בחברה החרדית, הרבנים וההורים החליטו שלא להתלונן במשטרה, אך שנים לאחר הטראומה – עם הוצאת הסיפור, הוא מודה כי הופתע לקבל תמיכה מצד המגזר. "זה מוזר", הוא אומר, "ככל שהמעגלים יותר רחבים ורחוקים ממני, בתוך החברה החרדית, אני מקבל תגובות חמות ונלהבות על כך שראוי היה שהסרט הזה ייעשה, וחשוב שיעזור לעודד את השיח סביב תקיפה מינית בחברה החרדית. אך ככל שהמעגלים מתקרבים אלי, עד לסביבתי הקרובה ביותר - אני נתקל בחומות של התנגדות לעצם יצירת הסרט ולשיקוף המצב החברתי שאפשר את התקיפה שלי".
רצח לייבי קלצקי: הילדים שאלו בחיידרים
כתב "יתד נאמן", הביטאון הליטאי השמרני, שבחר להתראיין בעילום שמו - מתעקש לטעון כי עצם הטענה שיש אצל החרדים קשר שתיקה בנושא, היא לא פחות משקר. "אנחנו לא מדווחים על כל האירועים הפליליים, בבחינת 'הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו'", הוא אומר, "אבל 'יתד נאמן' היה הראשון לסקר את הנושא. הסופר חיים ולדר כתב אצלנו מאמרים בנושא חינוך, והזכיר בעזרת שמות קוד, כמו 'תקיפת ילדים', כי אסור לשתוק וצריך לדבר כדי למנוע מעשים דומים. המידע עובר בכל מיני צורות. לא בתקשורת המודפסת, אבל מפה לאוזן מזהירים אצלנו מפני תוקפים".
אז למה לא לפרסם כתבה ולהזהיר את ההורים מפני תוקף שפועל באזור מוגדר?
"נושא של מעשים מגונים, לא ייכתב כדי לא לעורר שאלות, וכדי לא לעורר מעשים כאלו ביתר שאת. אנחנו לא מדווחים על שום דבר שקשור במעשים פליליים, כי מחקרים הוכיחו שכמו שיש יותר התאבדויות אחרי שמדווחים על התאבדויות – כך גם בעניינים פליליים נוספים. לכן לא נדווח על פגיעה בילדים בדיווח חדשותי, אלא במאמרי דעה, כדי שלא לגרום לעוד מקרים.
"האירוע יוצא הדופן, היה ברצח של הילד לייבי קלצקי בשנה שעברה. המקרה הזה סוקר בעיתונות החרדית. ילדים רבים כולל הילדים שלי, שאלו שאלות בבית - ובחיידר. בעקבות השאלות הסבירו להם להיזהר מאנשים זרים, אבל התיאורים הפלסטיים של מה שקרה לו נחסכו בעיתונות, בניגוד לעיתונים החילוניים. הטענה שלנו היא שבניגוד לעמדה המקובלת של 'זכות הציבור לדעת', לפעמים זכות הציבור לא לדעת".
כתב "יום ליום", ביטאונה של תנועת ש"ס, מסביר בעילום שם כי גם אצלם לא מדווחים על פגיעה בילדים, וזאת לאחר התייעצות עם גורמים רבניים. לדבריו: "ההחלטה של הרבנים שלא לסקר את הנושא, נובעת מכך שבמהלך חקירות של קטינים במשטרה, הם נחשפים לביטויים ולתכנים שעלולים לגרום לנזק נוסף".
לפנייה לכתב/ת 
