הדס מונע עצירות: במה 4 המינים טובים לבריאות
ארבעת המינים לא רק מהווים את סימני החג, אלא גם ממש בריאים עבורנו. איך הלולב משפיע על כוח הגברא, למה הערבה יכולה להחליף את האספירין, מה הקשר בין הדס לתפרחת חיתולים ומה עושה האתרוג לפטריות הרגליים? מדריך חגיגי
מדי שנה בהגיע סוכות אנחנו מקבלים את האפשרות להתבונן ולחשוב על הסוגיה של איחוד העם. במיוחד אחרי חשבון הנפש שעשינו כמה ימים לפני כן ביום הכיפורים.
החגים בריאים עבורנו
- תמרים נגד התקף לב: איזה זן הכי בריא?
השהות בסוכה מאפשרת לנו להניח לרגע את ההיבט החומרי שהחיים מזמנים לנו ולשבת "שבת אחים גם יחד" במקום נייטרלי, ללא קירות המחייבים קניית נדל"ן. סוכה ארעית בגינה או בטבע מזכירה לנו שהחיים ארעיים וזמניים.
בסוכה ניתן לנו לברך על ארבעת המינים, לנופף בהם לארבעת רוחות, להציץ מבעד לסכך לראות את הירח והכוכבים ולהבין שהטבע, היקום ואנחנו מהווים מיקשה אחת. "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר, כפות תמרים, ענף עץ אבות וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלוהיכם שבעת ימים" (ויקרא כג מ).
ארבעת המינים קשורים יחדיו לקיום מצוות הישיבה בסוכה, ולרוב אנו מוצאים עצמנו מדקלמים את מנהגי החג מבלי ממש להתייחס להיבט הקולינרי ולסגולות הרפואיות המיוחסות לכל אחד מהם.
אז נא להכיר:
לולב - אין לו ריח אך יש לו טעם
הלולב הינו ענף הדקל החדש ביותר, אך ענפי עץ התמר, שנקטפים לפני סוכות, משמשים כסכך אוורירי בסוכה. אך בל נשכח כי מעץ הדקל אנו מתברכים בפרי התמר הנאסף מצפונה של ארצנו, ומהערבה בה גדלים כמה זנים שלו (מג'הול, חיאני, זהידי, דרי, חלאווי, דקל, נור ואמרי).
תמרים נחשבים למזון שלם עבורנו, ואם אתם בוחרים לצאת לטיול רגלי במדבר או בשביל ישראל למשך כמה ימים, כדאי להצטייד בהם. התמר יכול לשמש כארוחה מלאה, וחופן של אגוזי מלך ישדרג אותה וימתן את המתיקות של הפרי. התמר יחזק אותנו במצבי חולשה אנרגטית, עייפות, תשישות וירידה בתאבון.
ברפואה העממית, מייחסים לו סגולות בשמירה על פוריות הגבר וכוח הגברא לסובלים מאנמיה ולחולי לב ואילו ברפואה הסינית קלייתם וכתישתם של גרעיני התמר לכדי אבקה תשמש לניקוי וחיטוי פצעים מוגלתיים ועצירת דימומים.
הדקל הננסי ידוע כמטפל בבעיות הקשורות לפעילות ההורמונים אצל גברים, ומחקרים הוכיחו כי הוא יעיל במצבים של פרוסטטה והפרעות במתן שתן.
לתמרים יש מספר זנים, השימושי ביותר במטבח הוא זן המג'הול הבשרני המשמש כממתיק בהכנת שייקים, עוגות ועוד. הסילאן, שהינו דבש התמרים, משמש להמתקת מוקפצים בסגנון אסייתי וכממתיק גלידות וסורבה.
ערבה - אין לה ריח ולא טעם
עץ הערבה גדל עם מקורות מים סביבו ולכן באם נראה במדבר ניתן להסיק מכך כי האדמה סביבו מכילה מים שמזינים אותו. במאה ה- 19 הצליחו לבודד מקליפת עץ הערבה את החומצה הסליצילית הידועה להפקת האספירין וכבר לפני כ-2000 שנה השתמשו בחליטות תה מעלי הערבה לחיטוי פצעים, במצבי צמרמורות, חום וכאבי שרירים.
הדס - יש לו ריח ואין לו טעם
במקרא הוא נקרא גם עץ אבות. זהו שיח עבה עם עלים ירוקים קשיחים שמהם מפיקים בושם. בתרבות הרומית ראו בהדס את השיח של האלה וונוס, וישנה סברה כי בגלל הקשר זה פשט המנהג באירופה בו עטרתה של הכלה מקושטת בעלי הדס.
בסרדיניה ובקורסיקה מפיקים ליקר הקרוי "מירטו", שמוכן גם מהעלים וגם מהפרי המושרה באלכוהול וסוכר למשך כמה חודשים על מנת לספוג את ריח ההדס.
ברפואה העממית, ההדס מטפל חיצונית בתפרחת חיתולים . יש לייבש את העלים ולטחון אותם לאבקה, לערבב עם שמן זית ולמרוח על עור מגורה או חבורות. ניתן גם לטפל בנשירת שיער על ידי עיסוי הקרקפת.
בשימוש פנימי מטפל שמן ההדס בניקוי דלקות מעי, קוצר נשימה, עצירויות וכאבי אוזניים. במקרים של אסתמה, יש לבשל 100 גרם עלים ירוקים במים, להעביר לשולחן ולהתכסות במגבת ולנשום את האדים.
אתרוג - היחיד בעל ריח וטעם
האתרוג הובא למזרח התיכון לפני כ-6000 שנה. מוצאו אינו ידוע והוא צומח בארצנו לרוב בגליל העליון הלבנוני. הוא מזכיר בצורתו לימון גדול בעל מבנה אליפסי עם קליפה עבה ומחוספסת.
האתרוג שמור בדרך כלל בקופסה על מנת שלא תיגרם לו חבלה ובכדי לשמור על שלמותו של פיטם מושלם. במידה והוא נחבל בעת הקטיף או בזמן נפילה הוא פסול. טעמו של האתרוג משול לתורה, וריחו מסמל את המצוות כך שכולו מסמל את העם המקיים את מצוות התורה כולה.
אך אילו שימושים ניתן לעשות בו ביום יום? מהאתרוג מכינים ריבות או מאפים מתוקים והקליפה נסחטת לשמן האתרי שבו משתמשים בתעשיית הבשמים. השמן האתרי של האתרוג מסייע לכאבי אוזניים ותמצית עלי האתרוג יעילה לטיפול בפטרת הידיים והרגליים. מהציפה מכינים תבלין המשמש במטבח הגרמני לייצור ליקר.
שתיית מיץ האתרוג יעילה במצבי חולשה שכן הוא עשיר בוויטמין C ונחשב לנוגד חמצון בעל פוטנציאל לעיכוב צמיחת תאים סרטניים והתרבות חיידקים. ניתן להשיג היום סירופ אתרוג למטרה זו.
יהודי אתיופיה נוהגים לצחצח את השינים בסיבי העץ הפנימיים על מנת לחטא ולנקות את האבנית ולשמור על היגיינת החניכיים והשיניים. בימי קדם אף האמינו שיש בכוחו של האתרוג לסייע לכוח הגברא ולהרבות את זרעו של הגבר.
הכותבת היא מומחית לרפואה טבעית, שפית ומורה לבישול בריא במגמת נטורופתיה בבית הספר לרפואה משלימה ב"סמינר הקיבוצים"
לפנייה לכתב/ת 
