כי בלעדייך, אני בעצם כרוב

מי שרוצים להתעדכן ברשימות השידור הלוהטות של אם.טי.וי ב-20 השנים האחרונות מוזמנים לפתוח רדיו באחד הערוצים הפיראטיים המקורבים לתנועת ש"ס, המכונים גם ערוצי הקודש. הכל הולך שם: מריה קרי, ג'ורג' מייקל, ג'נט ג'קסון, רובים ושושנים, אבל גם אלביס, אום כולתום, ראפ, טראנס, סטיבי וונדר ואפילו מיכה שטרית ועמיר בניון.
כל השירים עוברים המלחה, הכשרה וגיור. כלומר, לוקחים את "Winds of Change" של הסקורפיונס, למשל, ומצמידים לו מילים מסוננות מחולין: "נוער מתבולל, אחי אתה יקר", וההצלחה מובטחת בכנסים של חוזרים בתשובה, בדוכני הקסטות בבני ברק ובחצר הקיסר בירושלים. הנחת היסוד של העוסקים במוזיקה בקרב המתחרדים המזרחים החדשים היא שאין מוזיקה טמאה.
ביום שני שעבר הגיעו פקחי משרד התקשורת ותלשו את התחנות הפיראטיות מהלוויין. מאז אין לתחנות אפשרות לשדר ברחבי הארץ, אלא רק באזור הגיאוגרפי הסמוך לתחנה. לתחנות יש שמות כמו "קול האמת" (106.3 FM), "קול החסד", "קול צופיך", "קול הנשמה (102.4 FM) "רדיו אלפיים" (92.1 FM), וגם שדרנים שמחים ועליזים – ממש חסמבה במערה החשמלית.
כבר למחרת, יום הבחירות, הם ערכו יום התרמה מיוחד לרכישת משדרים חדשים, ויום לאחר מכן חגגו את ט"ו בשבט. ומה מתאים יותר מלדבר על שבעת המינים כש"ספידי גונזלס" ברקע? שהרי ידוע שהמקסיקנים הם חובבי תמרים. כל להיט זוכה לליווי על ידי השדרן, שהוא, לרוב, זמר בפני עצמו, אלא שגם הוא מגלה נדיבות ולרוב חולק את המיקרופון עם הטכנאי והמפיק. אם יש מאזין על הקו, גם הוא מוזמן לשיר. אין ספק שערוצי הקודש הם אלטרנטיבה ממשית (אבל אלטרנטיבית מאוד) למונוטוניות האחידה והמשעממת של הקולגות, גל"צ וגלגל"צ.

משחטת הלהיטים

אז מי עוד עובר במשחטת הלהיטים של ש"ס? כולם. אייל גולן, אריק איינשטיין, שרית חדד, ריקי מרטין, חיים צינוביץ' ואביהו מדינה, בין השאר. השירים מקבלים לוחיות זיהוי חדשות. השיר "לכל אחד יש", המנון האהבה של שלומי שבת וליאור נרקיס, מופנה עכשיו לבורא עולם: "בלעדיך אין חיים ביקום, בלעדיך אני בעצם כלום", והא לך להיט קודש. הבית של "רק התקשרתי לומר שאני אוהב אותך" של סטיבי וונדר הופך ל"לכם ברכה, כבוד לבני אדם".
לפעמים יש רק תיקונים קלים. למשל, עופר לוי שר בעבר: "אין לי יום, אין לי לילה" ובכה על אהובתו שנטשה, אבל מאחר שסבל התשוקה לאישה בשר ודם אינו נמנה על סדר היום של מאזין ש"ס, הכניס לוי את המילה 'שכינה' במקום האהובה, והשיר הוכשר.
השדרנים של ערוצי הקודש אינם יודעים שהשיר האהוב עליהם, "יהללוך מלאכים", ששרים עופר הלוי ודוד יצחק, הוא הדואט "שמחות קטנות" של מיכה שטרית ועמיר בניון, מועתק מילה במילה (חוץ מהשמש, שהפכה ל'השם'). יותר מזה, אין להם כל מושג מי הם שטרית ובניון.
ש"סניק שהתארח לפני שבוע אצל חבר חילוני וראה קלטת של ה"טברנה" פער עיניו בתדהמה למראה התזמורת המנגנת את "נעימת השיכורים" התורכית שעיבד יוני רועה. "הם גנבו את השיר על אריה" מלמל בהשתאות. מתברר שבני אלבז, זמר החצר של אריה דרעי, כתב לנעימה מילים כמו "ספרדים בוכים איתך יא אריה" ועכשיו מדובר בלהיט ש"סניקי.
קבוצה נוספת שהתכווצה בכביסה של ש"ס הן הנשים. את מקומן, כמו בתיאטרון השייקספירי הקדום, ממלאים קולות גבוהים וענוגים של ילדי פלא למיניהם. מקומן היחיד של הנשים בתעשיית המוזיקה הש"סית הוא כתמלילניות: התאמת מילות קודש ללהיטים המוכרים, או בכתיבת המילים החדשות. את השירים שהוכשרו אסור לשיר במקלחת, כי הם כבר קודש, אבל מותר עדיין לפזם את המנגינה.

לוחמי החירות בגוב האריות

לזמרים חוזרים בתשובה יש מקום של כבוד בש"ס. עופר לוי, ג'קי מקייטן, משה גיאת, דקלון, רמי דנוך ושחקן החיזוק החדש, משה כהן, הזמר שנואש מהז'אנר התורכי והחליף את שירי השיכורים שלו בשירים (דומים להפליא) על צדיקים. הזמרים לא מתפרנסים מהופעות בכנסים, בתי כנסת או בערבי התרמות, אלא מחגיגות משפחתיות של ש"סניקים. הופעות החינם הן מעין פרומו. מתחם ש"סניקי נוסף הוא "שאגת אריה", הישיבה המאולתרת ליד בית כלאו של דרעי. אין זמר או פייטן מזרחי המכבד את עצמו שלא הופיע שם.
אבל איש לא ידמה ולא ישווה לבני אלבז, לוחם החירות הלוהט, האיש שנמצא בכל פריים טלוויזיוני הקשור בדרעי ומכונה על ידו "נעים זמירות" ו"ידידי". פעם, בימיו החילוניים, היה כיבוש נשים המטרה המרכזית בחייו של הזמר הסוער; עכשיו הוא כובש נשמות עבור הקדוש ברוך הוא. לזכותו ייאמר כי הוא מקפיד עדיין לשמור על רמת פאניקה והרגש, שכאילו נרקחה בבית היוצר של "זינזאנה".
סדר היום של אלבז הוא כדלקמן: קם בבוקר, מתפלל, מתעצבן על העולם ומוציא עוד קלטת בנושא המנהיג הכלוא. אצל אלבז אין סינון, הוא שופך הכל בקלטת. הקלטת ילדתו הבוכיה של דרעי ומילותיו הנרגשות של דרעי לפני כניסתו לכלא חוזרות בשירים רבים. אלבז יודע מה יעבוד על הקהל: "בת קטנה, לקחו לך אבא", הוא שר, או: "אל תדאג אריה, אל תדאג, אותך נאהב לעד".
כל הקלסיקות של אלבז, כמו "הוא זכאי", נסמכות על מוזיקה אותה חיבר בעברו החילוני, כשעוד התכתש עם מתחרהו המר, זמר הטלנובלות דורון מזר. מוזיקה צרפתית ואיטלקית א-לה סאן-רמו של שנות השבעים. לפני שלוש שנים נתבע אלבז מטעם אקו"ם על גניבת שירם של נתן יונתן ושלמה ארצי "איפה האיש ההוא", ששונה ל"איפה ישנם עוד צדיקים כמו הצדיק משה".

חזני הספסל האחורי

גם לש"ס יש אליטה. אנשי האליטה יושבים בכנסים כשהזמרים העממיים מופיעים, מחייכים בסבלנות ומטופפים בקצות אצבעותיהם על השולחן בשעמום. לתצרוכת עצמית יש להם מוזיקה משובחת של פייטנים מעולים כמו משה חבושה, יחיאל נהרי, ציון יחזקאל ומקהלת "תפארת מזרח". אלה מופיעים בפני המכובדים בארוחות ערב ובפני הרב עובדיה יוסף, החובב מוזיקה מזרחית אמנותית. הפייטנים לוקחים את היצירות הערביות הקלאסיות של עבדול ואהב ואום כולתום ומחברים להם פיוטי קודש.
בית הכנסת המיוחס, בו מופיעים מיטב החזנים, הוא "עדס" בירושלים. המוזיקאי אלעד גבאי, שמלווה את אילנה איליה ומנגן בלהקת קדם, טוען: "אחד מהשיאים המוזיקליים בעולם הערבי מתקיים בבית כנסת עדס. מי שמשמר את התרבות הערבית הקלאסית הם דווקא החזנים האלה. אצל הערבים המוזיקה הקלאסית הפכה לתמונה במוזיאון, ובחתונה מה שיש להם זה דרבוקה ואורגן. דווקא היהודים בבתי כנסת בירושלים שומרים על המסורת הערבית הגדולה".
הפייטנים, שלא כמו קהל מעריציהם, הם לאו דווקא אנשי ש"ס, אבל זה לא מפריע לרב יוסף – שמכיר בעל פה חמישים מקאמים – לחבבם. יוסף נוהג להקשות על החזנים ולבקש מהם להתפלל במקאם מסוים ואז לעבור לתפילת "שמע ישראל" בסולם אחר. לשיר בפני הרב יוסף נחשב לפסגת הקריירה אצל פייטן חרדי, אבל גבאי מבהיר: "כל אחד שאומר שהוא החזן של הרב יוסף מבלבל את המוח. לא לכל אחד שבא להתפלל בשבת בבית הכנסת ועונה תשובה מהספסל האחורי אפשר לקרוא חזן של הרב".
עם הקואליציה החדשה בממשלה, מותר לשער, יקבלו ערוצי הקודש גושפנקא רשמית. הם יתמקצעו ויאבדו מרוחם המחתרתית. ייפסקו שיחות הטלפון שעולות אחת על השניה ומתחילות ב"איך קוראים לך, צדיק?" וכן הקריאה לתושבי ראש העין לעשן גת יבש בט"ו בשבט. ישתרר סדר בכאוס המוחלט, ויהיה משעמם כמו בכל תחנה מיסיונרית רגילה.