דייב מתיוס מי?

כשראיתי לראשונה תמונה של דייב מתיוס בנד הייתי בטוח שמדובר בבדיחה. להקה מעורבת ובה שלושה אפרו-אמריקנים שנראים כמו האחים נוויל אחרי אכילת לווייתן ושני לבנים, שאחד מהם מזכיר תלמיד ממוצע בבית ספר רימון ואילו השני, הזמר-גיטריסט, מזכיר את מדריך הצופים שלי בגיל 12. רק השם שלהם מצחיק - הדבר הכי אנכרוניסטי ששמעתי בשנים האחרונות, כאילו מדובר בלהקת ביג-בנד משנות ה-40.
הצצה נוספת העלתה שאחד מהם כנר, השני נגן סקסופון, וחטיבת הקצב שלהם מורכבת מבסיסט ומתופף שחולים על פיוז'ן. מה גם שהיו להם שירים שנבנו על ג'אמים בני שבע דקות. איך נאמר בזהירות? הם נראו לי תמוהים. להקה נטולת סטייל, דימוי, סיפורים מרתקים, ארוגנטיות, פנטזיה אנושית, אנטי-גיבורים שכאלה (ולא מהסוג של קוסטלו); מה כבר אפשר לאהוב בהם? אבל בהאזנה לאלבומם החדש, “Everyday”, התברר לי שוב מדוע אסור להיכנע לדעות קדומות: דייב מתיוס בנד היא מלהקות הרוק האמריקניות היותר מעניינות שיצאו בשנים האחרונות.
בישראל בקושי שמעו עליהם, אבל דייב מתיוס היא הלהקה הכי חמה באמריקה. הם ממלאים אצטדיונים מלוס אנג'לס ועד לבוסטון; בשיקגו, למשל, הם מכרו 170 אלף כרטיסים לשני מופעים בלבד. הרווחים שלהם מוערכים בכ-80 מיליון דולר בשנה; כן, גם הם כבר לא צריכים לדאוג לפנסיה.

מנוסה מהאפרטהייד

אז מיהו בכלל דייב מתיוס? מספרים שהוא נולד ב-1967 ביוהנסבורג, דרום אפריקה, והיגר לאמריקה עם הוריו, שהתנגדו לאפרטהייד. בגיל 18 קיבל צו גיוס אבל הצליח לחמוק, ופסח גם על לימודי הקולג'. תוך שהוא מתקיים מעבודה זניחה התחיל להשקיע את מרבית זמנו בכתיבת שירים ובציור על הגיטרה שלו. לקח לו שנתיים לאזור אומץ להשמיע את שיריו לאנשים, וזה קרה בתחילת שנות ה-90. מי שאהבו אותם, כלומר חברי להקתו העתידית, היו בטוחים שהוא כותב השירים הכי מדהים שפגשו, והם התקבצו סביבו במטרה להופיע.
ב-94' יצא אלבום הבכורה שלהם, "Under the table and Dreaming", שהגיע למקום ה-11 במצעד הבילבורד; האלבום השני, "Crash", הגיע למקום השני, ו-"Before These Crowded Streets" מ-99' זינק למקום הראשון.
הצעד הבא אמור היה להפוך אותם ללהקת-על, אבל מתיוס נכנס לדיכאונות, תשישות ולחץ בלתי מוסבר. הלהקה החלה לעבוד בלוס אנג'לס על אלבום חדש יחד עם המפיק הוותיק והטוב סטיב ליליוייט (שעבד איתם גם בעבר), אבל התוצר היה כבד, איטי, נטול להיטים ואף אחד לא היה מרוצה ממנו. מנהל האמנים והרפרטואר של חברת RCA, שטס בקו ניו יורק-לוס אנג'לס מדי כמה ימים כדי לבדוק מה לא עובד כשורה, התחנן בפניהם לגנוז את האלבום. חברי הלהקה הסכימו.

העוזר של קווינסי

הם שינו כיוון ובחרו במפיק אחר, גלן באלארד – תותח ושכיר חרב מצליח, מי שהיה עוזרו הנאמן של קווינסי ג'ונס לאורך שנים וזכור בעיקר כמי שהטיס את אלאניס מוריסט לפסגת העולם לפני חמש שנים. הלכה למעשה, באלארד כתב את האלבום האחרון לבדו עם מתיוס, וחברי הלהקה הצטרפו לאחר שהדמואים הוקלטו ותיפקדו כנגני אולפן – מצוינים, אגב.
מתיוס ובלארד נכנסו לאולפן עם מכונות תופים, לופים וסינטיסייזרים בלבד. בלארד לקח את הדכאון של מתיוס למקומות אפ-טמפו שעשו לו רק טוב, ועזר לו לעטוף את עצמו במלודיות נהדרות ופלייבק רב עוצמה, שיהיה נגיש להמונים. אבל השיפור ביצירה של מתיוס לא מתבטא רק במוזיקה, אלא גם במילים, שזרמו ממנו החוצה בכמויות לאחר שבאלארד הציב אותו במשך שעות מול מיקרופון כדי שיאלתר. השירים מציבים את מתיוס מול העולם במלוא חולשתו ודיכאונותיו, אבל הוא אינו שפוף, כי הוא יודע שהאהבה שיש לו תוכל להציל אותו. השירים מלאי פאתוס, ומציבים את חולשותיו האנושיות ("אף פעם לא עשיתי משהו כדי לשנות את דרכיו המכוערות של העולם" הוא שר ב "I Did It") מול רצונו בגאולה וישועה. תחושה של מנוסה מסיוט מתמשך אל החלום הנשגב. ומתיוס שר כאילו אין מחר, בקול מלא תשוקה וכוונה, מזכיר מעט את הטמפרמנט והקול של אדי וודר מפרל ג'אם.
יש כמה רצועות שיכולות להפוך בקלות ללהיטי הופעות, ואולי גם ללהיטי רדיו. "I Did It" מציע ריף צ'ילי-פפרי עם פזמון פרל ג'אמי מהתקופה הטובה שלהם ב-"Ten". ול-"When the world ends", "Angel" ול "What you are" יש את כל התכונות להגיע מאוד רחוק.
מתיוס אמר לכתב הרולינג סטון שהגיע לפגוש אותו כי כתב את השירים הכי טובים שלו אי-פעם, והוא בהחלט צודק. ההפקה, המשלבת אלמנטים היפ-הופיים (בעיקר חטיבת הקצב) מעניקה לשירים חיוניות ורלוונטיות.
כל אלו אינם מעידים שהאלבום מושלם. יש קצת קלישאות ושירים ששמענו בעבר, ולעתים התמלילים נופלים לתהומות רציניים מדי, אבל השורה התחתונה היא שדייב מתיוס בנד ממקמת את עצמה כחלופה לישויות כל-אמריקניות ותיקות שמחברות עבר, הווה ועתיד, וחוצות את אמריקה לאורכה ולרוחבה: מהאי סטריט בנד וספרינגסטין ועד פרל ג'אם ואדי וודר. להקה שיכולה לדבר לחתכי גילאים וגזעים שונים, עם שורשים בפולק, ג'אז, בלוז ורוקנרול שורשי. וזה כשלעצמו הופך את כל הסיפור לבדיחה מוצלחת הרבה יותר.