זרם הראפ

בניגוד לסנדביץ, שצריך לבצוע את הלחם או הלחמניה ולמלא ואחר כך הטחינה בורחת מימין והחציל נמלט משמאל וכמה יעלה הניקוי היבש... כאן הכל פשוט. מורחים, ממלאים ומגלגלים כשהמלית כלואה בתוך גליל שמנמן ממולא בכל טוב.

עם מה עוטפים? עם טורטיות, גדולות יחסית, בקוטר 23 ס"מ ומעלה. מקור ההשפעה מהמטבח המקסיקני האותנטי שהביא לעולם את הטורטיה מקמח התירס או מהקמח הלבן. האמריקאים עזרו כאן קצת והטורטיה התאימה לסוף טרנד הסושי, וגם לעייפות מסוימת מהבוריטו, ועל כך צריך להרחיב מעט את הדיבור.

הבוריטו, היא טורטיה ממולאת במחית שעועית, אורז וסלסה, המוכרת בעיקר בארה"ב. זו היתה המצאה אמריקנית לכל דבר. אמנם תמצאו גם בצפון מקסיקו מיני בוריטו, אבל גבולות קולינאריים חדים, אינם קיימים ממש, הם רק מטאפורה. הבוריטו הומצא על ידי הקאובוייס האמריקאים כארוחה מגולגלת בתוך טורטיה שלוקחים לעבודה, אי שם בין העדרים מעלי האבק.

רק בשנים האחרונות עם עליית טרנד הסושי היפאני עלה הרעיון, האמריקאים חיפשו עטיפה ללא אצות, לשונאי הדגים הנאים. הם הוסיפו לטורטית הקמח המקורית מיני אבקות צבע וטעם, במקרה הגרוע, או ירקות מיובשים, במקרה הטוב, והנפיקו סדרה של טורטיות בצבעים שונים, ירוקות עם תרד או בזיליקום, אדומות עם עגבניות, ורודות עם סלק וצהובות עם כורכום או זעפרן.

תחילת הטרנד בקליפורניה, משם התפשט לניו יורק שבה אין מסעדה המכבדת את עצמה שלא תמציא ראפ משלה. המרחק מכאן ועד הטרנד שכובש ערים מרכזיות בעולם כמו לונדון, ברלין והלסינקי, היה קצר. בניו יורק הראפ נמכרים גם בעגלות רחוב, מבחר מליות מונח על העגלה, מבחר טורטיות בצבעים שונים והלקוח בוחר במה ימולא הראפ. אתם יודעים ששפים רק מחכים שיתנו להם נושאי משחק. מייד הלכו ומילאו טורטיות בכל הסגנונות האפשריים, והרי לכם זרם חדש למטבח עתיק כשהטורטיה היא רק העטיפה לשלל סנדביצ'ים מהירים שכמות הבצק יחסית למלית, היא אפסית.

אמנם המטבח המקסיקני האותנטי מתהדר בסוגי טורטיות קמח תירס בצבעי שחור, כחול, אדום ולבן אך אילו עשויות מזני תירס בצבעים מקוריים וטבעיים. הצרה היא שטורטיית התירס אינה נוחה במיוחד לגילגול מנת ראפ. נוח הרבה יותר לעבוד עם טורטיית קמח לבן. את הטורטיה ממלאים בכל העולה על רוחכם, כשאין חובה להיצמד לאיזה שהוא סגנון אלא לפתח את הראפ שלכם. הראפ מתאים כארוחת בוקר זריזה, כסנדביץ' לילד לבית הספר או כארוחת צהריים במשרד. מלית חלבית מתאימה לארוחת ערב לא מחייבת (אפשר גם לחמם את הראפ המוכן) או כפיתרון לפיקניק ללא ציוד כבד. ולהלן כמה רעיונות וגם מתכון.

מרכיבים בסיסיים לראפ:

חיוני:

טורטיות בצבעים שונים (ניתן להשיג בישראל)

אפשרי אך לא הכרחי:

מחצלת סושי גדולה (להשיג בחנויות למוצרי המזרח הרחוק)

ניילון נצמד או נייר עטיפה אחר

וגם:

רוטב סמיך כדוגמאת פסטו, מיונז, שמנת חמוצה, קרם פרש, גבינות שמנת.

ירקות קלויים בסגנון אנטיפסטי, חתוכים לקוביות 1X1 ס"מ. דפי סלמון מעושן, נורי או נקניקים למיניהם, פרוסים דק. קוביות של גבינות קשות או חצי קשות. תוכן למילוי כמו אורז מבושל או איטריות תאילנדיות.

וכך ממלאים:

פורשים את הטורטיות על משטח עבודה. מורחים בשכבה דקיקה של ממרח לטעמכם (רצוי בצבע מנוגד לטורטיה ולמלית). משאירים שוליים ברוחב שני ס"מ מכל צד. מניחים מעל, בשליש הקרוב של הטורטיה מחומרי המילוי ועליהם קוביות גבינה או ירקות אנטיפסטי. מקפלים את השוליים על המילוי ומגלגלים את הטורטיה, אפשר להעזר במחצלת סושי.

אם ההגשה מיידית, אז בתיאבון. אם רוצים לחתוך לעיגולים דוגמאת סושי, רצוי לשמור במקרר עטוף בניילון נצמד למשך שעתיים ורק אז לחתוך ולהגיש.

ראפ סלמון וגבינת שמנת

החומרים (2 מנות):

1/2 כוס גבינת שמנת קשה (רצוי בסגנון פילדלפיה)

2 כפות צלפים מסוננים

1 כף רוטב חזרת לבנה

2 טורטיות גדולות

150 גרם סלמון מעושן חתוך לרצועות

1/2 כוס מלפפון קלוף וקצוץ קטן

2 כפות שמיר קצוץ

2 כפות שמן זית

2 כפות בצל קצוץ

פלפל לבן טחון טרי

אופן ההכנה:

1. מוציאים את הגבינה מהמקרר כדי שתתרכך מעט. מערבבים בקערה את הגבינה עם הצלפים, החזרת, ומעט פלפל לבן טחון. מורחים על שתי הטורטיות בשכבה אחידה ומשאירים שוליים ברוחב 2 ס"מ ללא גבינה.
2. מערבבים את שאר החומרים בקערה ומחלקים בין שתי הטורטיות. מגלגלים ומגישים.