מה אומרים האוטיסטים על השואה?

מדי שנה, מיד לאחר האופוריה של ליל הסדר ולאחר אווירת "חג החירות", נכנסים החרדים לכוננות ספיגה ציבורית ותיאולוגית לקראת יום השואה, יום הזיכרון לחללי צה"ל ויום העצמאות. הם מחכים לחרדי התורן שייתפס בעדשת מצלמה כשאינו עומד בצפירה, חוששים מהעלאה מחודשת של סוגיית הפטור מגיוס של בחורי הישיבות, ומייחלים לסיומה של התקופה הזו, שבדרך כלל מסתיימת רק עם הצילומים המסורתיים של דגל ישראל עולה באש באחת ממדורות ל"ג בעומר.
הביטאון הליטאי "יתד נאמן" פרסם כבר בתחיל השבוע אזהרה לקהל קוראיו: "בעוד ימים ספורים תפתח מדינת ישראל, בפסטיבל חגיגות העצמאות השנתית שלה, בטקסים, אירועים ומופעים, שכל כולם ריקנות חלולה, חסרת תוכן - כמהותה של המדינה שאת עצמאותה הם באים לציין. יש להניח כי גם השנה תתמקד התקשורת הישראלית בהתקפות פרועות על היהדות הנאמנה שלא תיטול חלק בחגיגות מזויפות אלו... אנו כבר רגילים לכך וממתינים בסבלנות עד יעבור זעם".
בניגוד למה שלעתים מצוייר, תודעת השואה ברחוב החרדי ובכלל זה הש"סניקי היא עמוקה מאוד, ודאי עמוקה יותר משל רבים בציבור החילוני. הרחוב החרדי יודע פריחה עצומה של ספרות העוסקת בשואה, בכלל זה אנציקלופדיות העוסקות בשואה וז'אנר של ספרי זיכרונות אישיים של ניצולי שואה, שהתפתח מאוד בשנים האחרונות.
למרות ההתנגדות החרדית לציון יום השואה ביום שקבעה המדינה הציונית (ולא רק בשל העובדה שהוא חל בחודש ניסן, בו האבלות אסורה) הקדישו "ערוצי הקודש" - תחנות הרדיו הפיראטיות של ש"ס - שעות ארוכות לשידורים מיוחדים שעסקו ביום השואה. בדומה לנוהג של התקשורת החילונית ניצלו גם הם את היום כדי לעסוק בפולמוס החרדי-חילוני. שדרני הערוצים הפיראטיים השתדלו בעיקר להשיב בשלל תשובות שונות, משונות ולעתים מדהימות בעמקותן על השאלה הבנאלית "איפה היה אלוהים בשואה" וקצת הדחיקו את ההתמודדות התיאולוגית עם עצם הצלחת הציונות החילונית. רוב התשובות החרדיות לסוגיות האלה ידועות ומוכרות; להלן שני קטעים חריגים.

מה אומרים האוטיסטים?

במסגרת ערב שידורים עמוס שהוקדש ליום השואה פנה שדר רדיו "כל האמת", שמואל בן עטר, לחפש את המענה התיאולוגי לסוגיית השואה אצל האוטיסטים. בחלקים מהחברה החרדית אימצו בשנים האחרונות תיאוריה, שעל פיה ילדים אוטיסטים ופגועי מוח הם בעלי יכולות רוחניות יוצאות דופן. הם מוגדרים כבעלי יכולת להעביר מסרים רוחניים, דברי תורה ואפילו קבלה. התקשור איתם נעשה בדרך כלל על ידי הצבעה על לוח אותיות, או מחשב.
בן עטר העלה לשידור רב שנחשב מומחה לנושא התקשור עם האוטיסטים ותהה "איך האוטיסטים מתייחסים לבעיית השואה?"
הרב המומחה הביא את תשובתה של ילדה בת שבע עם שיתוק מוחין, "שאמא שלה שאלה אותה: 'איך את יכולה להסביר את הטרגדיה הנוראה של השואה?'".
על פי הרב, תשובתה של הילדה הייתה: "השלווה והנוחיות הם ניסיונות קשים יותר מאשר השואה", והסביר הרב: "כשאדם חי בנוחות, התנאים להידרדר, לסמוך על כוחו ועוצם ידו ולהתרחק מהבורא הם גדולים. אבל מאידך, כשאדם חי בתנאים של שואה, אין לו איך לפתור את הבעיה, אלא על ידי תפילה, וזה מקרב אותו לבורא".

העם הישראלי ישכח את השואה

גם השידור המיוחד של הערוץ הפיראטי "קול שמחה", שאירח את ההסטוריון החרדי מנחם גרילק, היה מעורר עניין.
גרילק הרבה ללעוג לאמונת הציונות בכוחה ולסיסמה "ישראל בטח בצה"ל עזרם ומגינם הוא". הוא התמקד ברמטכ"ל, שאול מופז: "הרמטכ"ל הגיע לאושוויץ, ואמר בחוצפה שהשואה הייתה, כי אז לא הייתה מדינת ישראל... מול גרמניה קרסו צבאות יותר גדולים, ובא לך פה מנהיג של צבא קטן, שלא מסוגל להתגבר על 200 פרחחים בלבנון, משם הם ברחו במנוסת עכברים". בהקשר זה לעג קרילק גם לשימוש "הנפשע", כהגדרתו, בביטוי "הלכו כצאן לטבח", שאותו המציאו "ציונים שחצנים, בעלי בלורית גדולה".
גרילק הקדיש חלק נכבד מדבריו לתופעת חסידי אומות העולם ש"נצנצו בתוך כל האפלה",
וסיפר על "אלפי זקנות פולניות, שאולי היו אנטישמיות כי התחנכו בבית שהיהודים רצחו את ישו, אך פתחו את הדלת והחביאו יהודים למרות שזו הייתה סכנת חיים".
גם בהקשר זה גרילק תקף קשות את מדינת ישראל ואמר כי היה צריך ללמוד את הלקח "שלא להיות דומים לעם הרוצח". בהקשר זה הזכיר את נטישת אנשי צד"ל ומתח ביקורת חריפה על כך שמדינת ישראל לא מעניקה מקלט מדיני ל"כורדים שמגיעים לגבול ומתחננים 'אנחנו נרדפים על חיינו בעיראק'" ול"סורים מסכנים" שמנסים לברוח מסוריה לישראל.
על דרך ציון "יום השואה" בחלק מבתי הספר החילונים אמר גרילק: "אצלם מחפשים חידושים איך לגרות את הנוער. המטרה היא איך להחזיק את הנוער המופרע שלהם, המסומם שלהם והתוקע סכינים כל היום אחד לשני, איך להחזיק אותם בעניין בלי שיפריעו שעתיים". הוא הסביר כי זיכרון השואה אצל הנוער החילוני חלש שכן "הם לא קוראים ספרים, מאיפה הם ידעו מהאינטרנט?"
המסקנה, על פי גרילק, היא שיש סכנה ש"העם הישראלי ישכח את השואה, בניגוד לעם היהודי - העם המסורתי, החרדי והדתי". לדעתו, "תוך 20 שנה לא יהיה יום השואה. תהיה צפירה בעשר בבוקר, אחרי זה קצת 'לכל איש יש שם' ואחר כך יאללה למנגלים, בשר על האש... הם יגידו: זה הכוח של החיים להמשיך, ושזה להראות שאנחנו ממשיכים את חיי אבותינו בפולין, שזכו לצאת שם לנאות דשא לפני שהגיעה השואה".

יציאת השבת

רבים מהדרשנים החרדים נוטים לאנכרוניזם מסויים (הדוגמה הקלאסית היא רחוב דיזנגוף, שעדיין מוזכר כסמל התרבות החילונית). הרב בן ציון מוצפי, שסיפק בדרשתו השבוע התקפה משלו על החינוך החילוני, התמקד בעובדות הבאות:
"איזה דברים מלמדים אותם שם, איזה שירים - 'יום ראשון דיכאון, יום שני עצבני', איזה דברים - חודורוב הכניס גול".