להיות ג'קסון פולוק

בכניסה לג'קסון פולוק מכרו דיסקים עם "הג'ז של פולוק", ספרים של ועל פולוק, ערימות גלויות עם ציורי פולוק ומזכרות שיזכירו לכם את ההוא, נו, איך קראו לו, אה - כן, פולוק. ביציאה מהמוזיאון, דרך החנות, חיכו עוד ספרים, עוד גלויות וגם שקיות קרטון עם ציורים של פולוק, בהן נארזו המזכרות הטריות מפולוק. באמצע, אם אני זוכר נכון, היתה תערוכה. של פולוק, נדמה לי.
חגיגות ג'קסון פולוק במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק התקיימו לפני כשנתיים, עם הרטרוספקטיבה המקיפה ביותר שנערכה לאיש מאז מותו וטקטיקות שיווק שלרוב מזוהות יותר עם מפעלות דיסני.
הייתי שם אז רק כדי לשמוח, עד היום, כי צלחתי את חומות אנשי השיווק של המוזיאון והגעתי לתערוכה עצמה, לכשעצמה רטרוספקטיבה עצומה ומאלפת כפי ש-Moma יודע לארגן כאשר מחליט מי שמחליט כי הגיעו זמנו של אייקון אמריקאי טרי נוסף להיצרב מחדש במירקמה המתחלף תדיר של העיר. זו היתה תערוכה מרעישה, בעיקר משום שפולוק האמן, ועבודתו, היו בשעתם גילוי מרעיש כל כך.
"פולוק", סרטו של אד האריס שעולה לאקרנים בישראל החל מסוף השבוע, חוסך אמנם את הסתערות אנשי השיווק של Moma, מציג את האריס עז המבע משפריץ צבעים לכל עבר, ומעורר התפעלות ממרשה גיי הרדן, שזכתה בפרס האוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר, אך בדרך מאבד את המפגש הבלתי אמצעי עם היצירות עצמן.
אב כל אבות האבסטרקט במודרניזם האמריקאי, פולוק חי חיים קצרים, מיוסרים מדי (בין השנים 1912 ל- 1956) אותם התחיל במשפחה בעייתית עם ארבעה אחים נוספים, המשיך באוניברסיטה כשהוא לא מדבר עם איש, כולל עצמו, וסיים כשהוא מתמכר לאלכוהול, נושא לאשה את הציירת לי קרסנר, ועובר לכפר. דווקא שם פולוק התרכך מעט ותרם לעולם סידרת עבודות גדולה, שבשנים הראשונות שידרו עדיין את מלוא הטירוף, הזעם והיופי דרכם קלט את העולם, ובשנות השיא הפכו לציורי ה"טיפטוף" המפורסמים, במסגרתם עשה פולוק את שטיפוסים בלתי מיומנים טוענים כי גם אחיהם הקטן מסוגל: השפרצת צבע על קנוואסים ענקיים היישר מהדלי או מהשפופרת - אין צורך במברשת, אין צורך בתיכנון מדויק, אין צורך בפיגורה.
סרטי הווידאו המתעדים את פולוק בעבודתו מנציחים גבר מקריח הנוטל בשלב הראשון דלי צבע ממנו הוא מטפטף מבחר צורות מקריות על קנוואס לבן, מתיז בשלב הבא צבע בכוח תוך ביצוע תרגילים שאומצו בשנים מאוחרות יותר על-ידי מבחר מכוני כושר, ולבסוף תופס מברשת גדולה ומבצע לציור ספונג'ה כללית. סיגריה תמידית בפיו, לעולם בטי-שירט וג'ינס, הקנוואס מונח על הארץ תחתיו והוא עובד בחוץ, בשדה ליד הסטודיו הכפרי שלו - הישימון בלבד מאחוריו - קל להבין כיצד הפך פולוק לאייקון אמריקאי שגור, לדימוי מזוהה, למוצר. ב- 56' נהרג בתאונת דרכים שלא נהוג להרחיב את הדיבור אודות נסיבותיה - סעיף הכרחי נוסף לרזומה של אייקון.
ברטרוספקטיבה המפוארת ב-Moma המתינו, בביתן מיוחד בסוף התערוכה, כמה עבודות שיצרו עובדי המוזיאון בניסיון לשחזר את הטכניקות, החומרים ובעיקר את התוצאה של פולוק – תרגיל שכמו נועד להבהיר שלא כל קישקוש הוא משהו שאמא שלכם היתה תולה בסלון, וכי לא כל קשקשן הוא פולוק. אבל כל אחד יכול לנסות.
לרגל "פולוק" הסרט, הנה גם ההזדמנות שלכם לנסות להיות קצת כמוהו, אבל בלי להתלכלך. "להיות פולוק" (למעלה מצד ימין) מאפשר לכם - הגולשים - לקפל שרוולים, להשפריץ צבעים, להגיע לאקסטזה, לצאת ממנה, להשוות עם המקור, להתקשר לאמא ולבשר לחצי עיר שמצאתם את יעודכם ושאתם הדבר החם הבא.