סינגפור: יופי של דיקטטורה

איש עסקים ישראלי היושב עכשיו בסינגפור ביקש ממני, ממש התחנן, שלא אכתוב דברים טובים על סינגפור. למה? כדי שהישראלים שנוסעים למזרח ומציפים את תאילנד לא ישתלטו על המקום הזה. לא הבטחתי לו דבר. אני יכול לגלות לכם שחזרתי מסינגפור נסער, מופתע, ואני כבר מתגעגע.
סינגפור, אי קטנטן המונה כארבעה מיליון תושבים, עיר שהיא מדינה, שוכנת בין מלזיה (בצפון), אינדונזיה (במערב ובמזרח) ואוסטרליה (בדרום). יש בה תערובת מופלאה של תרבות מזרחית עם קפיטליזם המערבי, אמנות מערבית ותיאטרון סיני, מסעדות סיניות והודיות לצד איטלקיות וצרפתיות. ארוחת צהריים בדולר אחד (דולר סינגפורי שווה כ-60 סנט אמריקנים) ומסעדות פאר יקרות עד כאב.
רוב התושבים סינים, כך גם השלטון, אבל השפה המדוברת היא אנגלית. אבל בעיקר, סינגפור היא שווייץ של אסיה: מאי נחשל ומפגר הפכה המדינה הזו למעצמה כלכלית ואחת ההצלחות הגדולות בעולם, והיא וגם מדורגת ראשונה בעולם בהשקעה ובהישגים בחינוך.

אסור להאכיל יונים

שמעון פרס אמר פעם שהוא רוצה להפוך את עזה לסינגפור. רעיון נחמד, שבטח לא יתגשם. לפני שפרס דואג לעזה, אולי כדאי שישראל תהפוך לסינגפור. זה לא כל-כך פשוט. סינגפור היא דיקטטורה נאורה. יש דבר כזה: האזרחים מוותרים קצת על חופש הביטוי תמורת רווחה כלכלית והשקעה בחינוך. החוקים נוקשים, אין עיתונות חופשית, ההפגנות אסורות, אין אופוזיציה, אסור לדבר בקול רם נגד המשטר.
אחד המקומות המסמלים את רוח המשטר נמצא בין הפרלמנט לבית-המשפט העליון. בין שני הבניינים המפוארים מפרידה סימטה צרה. הסינגפורים שלקחו אותי לשם סיפרו לי, בשקט, שהסימטה הזו מבטאת את הרווח הצר עד מאוד בין שתי הרשויות, שבמדינה דמוקרטית אמורות לשמור על הפרדה מוחלטת.
בסינגפור אסור לזרוק לכלוך ברחוב, וזה כולל אפר של סיגריה (יש מאפרות ליד פחי האשפה), אסור למכור מסטיקים, אסור ללעוס מסטיק בציבור, אסור לירוק ברחוב, חייבים להוריד את המים בשירותים ציבוריים, אסור להאכיל יונים, אסור לבזבז מים. מי שעובר על אחד האיסורים האלה ונתפס - ותאמינו לי שהמשטרה תופסת - חוטף קנס בגובה שבין 500 ל-1,000 דולר סינגפורי. הרבה כסף.
אם אתה עובר עבירה רצינית יותר ומורשע בדין, אז בנוסף לקנס או לכלא, הסיפור שלך יתפרסם בעיתון לצד תמונתך. שתתבייש לך. אין מובטלים, אין כמעט שיכורים, פשע או אלימות. רוב התושבים הם בני המעמד הבינוני, גרים בדירות לא גדולות בשיכונים גבוהים שרכשו מהממשלה.

לא מסתבכים עם שדים

הבילוי העיקרי בסינגפור: שוטטות באורצ'ארד סטריט, רחוב ארוך ורחב, שהוא אוסף של קניונים ענקיים ומפוארים. חנויות כאלה ושפע כזה לא ראיתי בלונדון, פריז וניו-יורק. בסינגפור איבדתי את הבושה ונהניתי מכל קניון, מכל חנות. בגלל מזג האוויר החם והלח בכל ימות השנה (והגשם שיורד לפעמים באמצע היום), יש מעבר תת-קרקעי ממוזג בין הקניונים.
יש גם קניוני נושא: רק אופנה, רק אלקטרוניקה. המחירים של מכשירי החשמל זולים במיוחד - כחצי מחיר לעומת הארץ (דוגמה: וידאו ב-120 דולר אמריקאי) - אבל הבגדים די יקרים. סינגפור, אגב, לא מיצרת כמעט דבר. הכל מיובא. הקניון המפורסם והמפואר ביותר, טאקאשימאיה, שוכן בשני מגדלים ענקיים המחוברים ביניהם, בלב אורצ'ארד. במקום הוקמו בעבר מרכזים מסחריים שכולם נכשלו. אנשי העסקים התייעצו בידעונים, שקבעו כי האדמה במקום מקוללת, צריך להוציא אותה ולזרוק אותה לים ולהביא אדמה חדשה. וכך נעשה. הקניון החדש הוקם והפך להצלחה מסחררת.
מצד אחד מדובר במדינת הייטק מהמתקדמות בעולם. מצד שני שולטות שם אמונות טפלות שלא יביישו את חובבי הרב כדורי. בכניסה לבניינים, בתי המלון או הקניונים יש תמיד מדרגות, גם כשלא צריך. למה? כדי להבריח את השדים, שכידוע לא מסתדרים עם מדרגות. מצד אחד טכנולוגיה מתקדמת והשכלה גבוהה, ומצד שני נישואי מתים (טקס מצמרר, כולל קבלת-פנים, אוכל ומתנות, בו מחתנים נשמות של רווקים, כדי שלפחות נשמותיהם לא תהיינה לבד) והוצאות להורג.
מלבד הקניונים, האטרקציה העיקרית באי, יש בסינגפור עוד מוקדי משיכה לתיירים. אחד מהם הוא האי הקטנטן סנטוזה. מגיעים אליו ברכב או ברכבל עוצר נשימה, שמרחף גבוה מעל האוקינוס. עוד אטרקציות: גן חיות ענק הכולל ספארי לילי, פארק ציפורים, מוזיאון מדע מרהיב הכולל קולנוע תלת-ממדי ונסיעה מפחידה בחללית, צ'יינה טאון, הודו הקטנה ופסטיבלים על כל נושא אפשרי.
לסינגפור אפשר לטוס עם חברה זרה, ואז עוברים מעל טהרן, או באל-על, ואז המסלול ארוך יותר. זמן הטיסה: 17-15 שעות.