מוכרחים להיות שמח

יום שישי, אחת בצהריים, טיילת תל-אביב. קבוצת מבוגרים יושבת על כסאות פלסטיק, משחקת שש-בש. בחור עם חולצה משובצת מטיל את הקוביות ומתכופף לראות מה יצא. על הכביש נוסעת שיירת משאיות המשמיעות מוזיקת מועדונים. מדי פעם מושלכת לקהל מתנה חומרית כלשהי, להגברת ההתלהבות. חולצה אחת מושלכת רחוק מדי ומגיעה לאחד מחברי "קבוצת השש-בש" שממהר להתגאות בה בפני חבריו. קלאבר חדש הצטרף לשורות הרוקדים.


"רכבת האהבה" החלה לנוע ב- 11:30 ממלון שרתון בתל אביב, דרך הטיילת עד לגן צ'רלס קלור. היא הורכבה מ- 15 משאיות, כשכל משאית שייכת לאחד המועדונים המובילים בארץ בשיתוף עם חברה מסחרית. הקהל שגדש את הטיילת צפה במשאיות, ליווה אותן ורקד עימן. על כל משאית ניגן די. ג'יי אחר, וצעירים וצעירות בלבוש צבעוני מאד, לרוב מינימלי, הלהיבו בריקודים את מי שהתבונן מלמטה. השיא היה במתחם הסופי, שם כולם רקדו לצלילי המוזיקה שבקעה מהבמה המרכזית, מכל המשאיות, והועברה בשידור חי ב"רדיו תל אביב". באירוע השתתפו עשרות תקליטנים ביניהם: צ'ופי, אלה גוטמן, פלאש, אמיר ויינטרופ, אסף אמדורסקי ונדב רביד.

במקום ממשלת אחדות

ברוח הימים, הוחלט שהמועדונים לא יתחרו זה בזה, ויפגינו אחדות. כך נוצרה "רכבת האהבה". למרות הלכידות, כל מועדון שמר על מאפייניו הבולטים בלבוש ובמוסיקה, והקהל חיבב במיוחד את המשאית של המועדון הבאר-שבעי "הפורום". הסיבה: בנות עם חזה מאופר-חשוף שפיזזו על המשאית.
המצב הביטחוני הבעייתי הביא להערכות משטרתית מוגברת ואת האירוע איבטחו אלף אנשי ביטחון, סירות של חיל הים המשטרתי, מסוק וטרקטורונים. "אנחנו בעד האירוע ובעד שאנשים ישמחו", אמר תת-ניצב אורי בר לב, מפקד מרחב ירקון, "אנחנו ערוכים לתת אבטחה מכל הכיוונים, לדאוג שהארוע יעבור כמתוכנן ושהתנועה תזרום". כוחות מד"א כללו 80 אנשי צוות ו- 18 ניידות: 4 טיפול נמרץ, 4 עזרה ראשונה ו- 12 ניידות רגילות. טפו, טפו, טפו, הכל עבר בשלום.

לפני ארוחת הערב

לצד המשאיות רקדו בחורים צעירים שבימים כתיקונם לא היו עוברים את מחסום הגיל בכניסה למועדונים. רוב הקהל הורכב מבני עשרה ומבני עשרים פלוס. מספסלי הטיילת השקיפו גם המבוגרים יותר. "באתי רק כדי לראות", אומר חיים, בן 73, "הנכד שלי רוקד שם עם החברים שלו ואחר כך נלך הביתה לאכול ארוחת ערב". "ממש סבבה פה", אמר רונן, "אנחנו קצת משתגעים אחרי שבוע קשה בצבא". קצת פחות מרוצה היה הנהג שעמד בפקק בתחילת רחוב בן-יהודה. משנשאל מה הוא חושב על מצעד האהבה, פלט מילים שגם האינטרנט אינו סובל.

אז איך לעזאזל מנגנים תקליט על אוטובוס?

"אתה שם את המחט, אבל אין לדעת לאן היא תגיע כשהאוטובוס יתחיל לנסוע", אומר די. ג'יי נדב רביד שתיקלט על האוטובוס הכחול של מועדון "דינמו דבש", "אתה מקווה שכמו שאתה לא שומע כלום, גם הקהל לא שומע". ואכן, אחד המאפיינים הבולטים במוזיקה שנשמעה היו הקפיצות רבות, מהסוג הישן והטוב, שאינו מוכר לחובבי הדיסקים. "יש נסיעה ורואים את הים", הסביר רביד את הסיבות להשתתפותו במצעד, "זה הרבה יותר מעניין מתהלוכת הדיילות מסביב".

במקום פיצוצייה

דיילים רבים הסתובבו בשטח בנסיון לתרגם אהבה לכסף. למען האמת היו יותר דיילות מדיילים. הן חילקו דוגמאות של מסטיקים, בנדנות של מקומון תל אביבי ידוע, צירפו עוברים ושבים למועדון לקוחות או חילקו אקדחי מים עם לוגו ערוץ משפחתי בכבלים. מעל כולם, טסו מצנחי רחיפה ממונעים עם לוגו של חברת קונדומים. כמו פעולה צה"לית מוצלחת המתקפה נפתחה בריכוך - צעירי המשאית משליכים מתנות על האויב. מיד אחר כך, כמו חיל רגלים, נכנסו דיילי השטח והשלימו את העבודה. מצד שני, לא הכריחו אף אחד, והיו המון אנשים שחזרו עם בנדנות חדשות הביתה, לועסים מסטיק טעים.
האירוע אורגן על ידי "מוסיקה פלוס", "גולד מדיה" ועיריית תל אביב. על פי הערכת המארגנים והמשטרה, השתתפו במצעד 300 אלף איש. "המצעד נחל הצלחה גדולה, ואנחנו שמחים שכל כך הרבה אנשים באו להפגין אהבה וסובלנות", נאמר בהודעת המארגנים בסיום האירוע. בשנה הראשונה השתתפו במצעד עשרות אלפים ובשנה שעברה 250 אלף איש. אם ההשתתפות ההמונית הפעם מעידה על היכולת הכללית שלנו לשמוח בתנאים מסובכים, הרי שיש מקום לאופטימיות זהירה.