זהירות, פוליטיקלי-קורקט
באמריקה כבר הבינו שהתורה החדשה הזאת, שבלבה הפמיניזם, מאיימת על עצם ההישרדות. ומה איתנו?
אלא שבשנים האחרונות פרץ בארצות-הברית מרד של השכבות השמרניות כנגד מוסר הפוליטיקלי-קורקט. המרד הואץ עם עלייתם המחודשת של הרפובליקנים לשלטון, ומתבטא בין השאר בפופולריות של ערוץ החדשות "פוקס", המניף את הדגל השמרני. האמריקנים גילו שה-PC ועמוד התווך שלו - הפמיניזם - פשוט מסרסים אותם. התחושה הזו התעצמה לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר. אמריקה הותקפה על-ידי אויב מפחיד, המצויד בידע טכנולוגי מועט יחסית אבל בהרבה מאוד טסטוסטרון, וגילתה להפתעתה כי חסרה לה רוח לחימה. אינסטינקטיבית, האמריקנים האשימו את הפוליטיקלי-קורקט והפמיניזם. אזרחי מעצמת-העל חשו שיחד עם הגבריות, נפגעו אצלם גם המוראל הפטריוטי וכוח ההרתעה. הם גילו שבלי רוח קרב, כבוד לאומי וחשיבה טריטוריאלית-צבאית, שכל-כך קל ללעוג להם כ"מאצ'ואיזם" - עצם ההישרדות מוטל בספק.
השמרנים החלו לשאול עצמם, איך כל זה קרה להם. מאין הגיע בכלל הפוליטיקלי-קורקט? לפי אחת הגרסאות המקובלות, המושג החל את דרכו בתנועה המרקסיטית-לניניסטית לאחר המהפכה האדומה ב-1917: מה שהמפלגה התירה לומר ולעשות הוגדר "תקין פוליטית". וויליאם לינד, אחד האידיאולוגים של התנועה השמרנית בארצות-הברית, גורס כי מי שייבאו את המושג לאמריקה היו אינטלקטואלים מרקסיסטים (כולם אגב יהודים), שפעלו בגרמניה החל משנות העשרים במסגרת "המכון למחקר חברתי" בפרנקפורט, והיגרו למערב עם עליית הנאציזם. מטרתם הייתה לפורר את התרבות המערבית על-ידי ערעור יסודותיה הרעיוניים, החל מהתפישה המסורתית לגבי מוסד המשפחה וסמכות ההורים, וכלה בעקרונות הדת והלאום. כך קיוו לקדם את המשנה הקומוניסטית. הרעיונות שלהם - ובמיוחד כתביו של הרברט מרקוזה, שהטיף לחופש מיני ופריקת עול ממוסדות החברה - הפכו פופולריים מאוד בימי מרד הסטודנטים בשנות הששים, והשתלטו עם הזמן על החשיבה בחוגי האקדמיה והתקשורת.
וכאן נשאלת השאלה - אם גם ארצות-הברית מתנערת כיום מהפוליטיקלי-קורקט, מדוע אנחנו הישראלים צריכים ללכת
כעיוורים אחרי התורה האלטרנטיבית הזאת? לכאורה, יש כאן מלחמה בין שתי מערכות מוסר יהודיות. הראשונה - מוסר האבות שעליו נבנתה תרבות המערב - גובשה בעם היהודי בימי קדם ואומצה גם על-ידי בתה המוכשרת של היהדות, הנצרות. המוסר התנ"כי הוא מוסר פטריארכלי, אך הוא מעניק לשני המינים כבוד במסגרת המשפחה. הוא שוחר שלום, אבל אינו מתבייש לצאת למלחמה למען עקרונותיו ומטרותיו. התורה המתחרה, הפוליטיקלי-קורקט, שעמוד התווך שלה הוא הפמיניזם, היא תורה פציפיסטית, אנטי-לאומית, המטיפה למרד נשים ללא סוף וללא תכלית, ומעודדת חופש מיני מוקצן ופירוק משפחות.
כמי שגדל וחונך בחברה החילונית, איני נוטה לאמץ עקרונות מוסר כאלה או אחרים רק משום שמישהו טוען באוזני שהקב"ה הכתיב אותם למשה בסיני. אבל גם הפוליטיקלי-קורקט אינו תורה מסיני. אני מסתכל עליו ולא מוצא בו אבחנה אמיתית בין טוב ורע, אלא בעיקר צביעות, שקרים ואכזריות.
גיל רונן, יו"ר "הקול הגברי "
לפנייה לכתב/ת 
