ודווקא אני הרגשתי שפאיזה יוצאת "גדולה" מהסרט...

ראיתי את הסרט ואת גדלותה וגדולתה של פאיזה רושדי. גם הבת, יפה תוסיה-כהן, גדולה. נכון שאת הכביסה אפשר וצריך לכבס בבית, אך לא כן כשמדובר באדם המוכר לציבור, אפילו אם נציבור מועט וקשיש. סרט מרגש מאד, ושמחתי מאד שערוץ 1 שידר אותו אמש במחזורי, כי ניתנה לי ההזדמנות לחזות בו שוב. ד.א. אני בת 28 ולא גדלתי על ברכי המוזיקה של רושדי. פשוט סרט אנושי ומרגש.

צפיתי בענין רב בסרט אמא פאיזה וברצוני להסתייג מהביקורת הבלתי צודקת והשיפוט האישי כפי שבא לידי ביטוי בביקורת טלויזיה זו. אכן יחסים בין אמהות לבנות טעונים ומורכבים והפשטנות בה מנותחות הדמויות מנוגדת למורכבות זו. נפלא שהשחקנית שחוותה ילדות קשה (שלושה חודשים בילדותה בילתה בגפה, כשלמען הדיוק השכנים טיפלו בה רק שבועיים עבור חמש לירות ליום - ולאחר מכן נזנחה לגמרי בעוד אמה מגשימה את אמנותה בפריס. ) מוצאת דרך אמנותית משלה לעמת את עצמה ואת אימה עם טרעומת הנטישה, היא אינה רומסת את האם אלא מאמתת ומתעמתת עם העובדות ועם המציאות כפי שהיתה. והאם ממשיכה להכחיש את הפצע הגדול שפצעה את הבת ואת מערכת היחסים בינהן.