הם יעשו הכל אבל הכל רק לא לשלם מזונות המחשבה שהכסף שלהם אצלנו ביד עושה להם רע. לכן הגרוש שלי מסתתר מאחורי אי מתן מזונות במשמורת המשופת שיש לנו על הילדים למרות שהדבר היחידי אבל היחידי שהוא מספק להם זה אוכל, רחצה,לינה....

חצי מאמר היא מספרת על גבר גרוש שלא רואה את ילדיו ולא משלם מזונות.ואני מה הקשר בין זה לבין שיקול נבון והגיוני למי לתת את הילדים בעת גרושין ? אז זהו שאין. זהו ניסיון של בית הלחמי להסיט את הדיעה הציבורית מהמאבק עצמו אל מקרים (שקימים אבל הם בטח לא הרב) בהם גברים עוברים על החוק ופוגעים בילדהם. נניח שהורות משותפת לא מתאימה ולא נכונה לדעתך-למה דווקא האם?

שיוויון לא אמור להתחיל בעת הפרידה אלא בזמן הנישואין. אוקיי.ומי אמר שהוא לא מתחיל? אגב-על זה בדייוק ההצעה שאת כל כך מתנגדת לה מדברת.כל מקרה יבדק לגופו ויבדק בין היתר גם אם היתה חלוקה בנטל גידול וטיפול בילדים.תסכימי אתי שאין הצדקה גם להתחיל את חסור השיוויון רק בפרידה... דבר נוסף -אם אל היה שיויון בחלוקת הנטל עד עכשין את בטוחה שזה בגלל שהגבר לא רצה? אני לא בטוח!

הכותבת שוכחת כי טובת הילד ולא טובת האם היא זו שעומדת בבסיס הרצון לשינוי, קיימים בהחלט מקרים בהם האם משתמשת ב"זכות" זו ע"מ למנוע מהאב לראות את ילדיו ומעבירה אותם סדרה של "שטיפות מוח" כנגדו כחלק מהמאבק על הגרושים, המזונות וחלוקת הרכוש. אסור שילדים יהוו כלי במאבק בין ההורים. טובת הילד היא זו שצריכה לעמוד לנגד עיני השופטים והעובדים הסוציאלים ולשם כך צריך לבצע שינוי מחשבתי באשר למקומם הטבעי של הילד- עם אימו או עם אביו.

זה מגעיל, זה מתנשא. לאבות יש זכות להיות הורים בדיוק כמו לאמהות ואם שאינה מסכימה להורות משותפת צריכה לוותר על המזונות. אבא איננו קופה רושמת. נקודה.

עד אז, הן אזרחיות מדרגה ב'. תלותיות, ילדותיות ומכשפות.

אני לא יודעת כמה אתה מרוויח מעבודתך וכמה משתכרת גרושתך. אם המשכורת שלה לא נמוכה משלך והיא מספיקה לפרנס את הילדים (ואותה), אז אין סיבה שתשלם לה מזונות עבור הילדים. זה תלוי בפערי ההכנסות (במידה ויש פערים כאלה), ובמי שמחזיק במשמורת על הילדים. ולגבי השאלה השניה שלך, שוב תלוי כמה אתה מרוויח וכמה היא מרוויחה, והאם הכסף שאתה מרוויח יכול להספיק לפרנס אותך ואת ילדיך במקרה ויתנו לך להיות המשמורן. אם המשכורת שלך לא מספיקה, ראוי גם ראוי שהיא תשלם לך דמי מזונות. ולגבי השאלה האחרונה אם יש אפליה או אין, אני אענה לך שיש אפליה נגד נשים באופן כללי בכל תחומי החיים, והעובדה שמפלים את האבות הגרושים, אינה מלמדת על כך שהגברים הם המין המקופח, כפי שטוענים הארגונים לזכויות הגברים. התרמית היא של ארגוני הגברים ולא של ארגוני הנשים!

ה'טיפשות', ה'חוצפה', וה'צביעות' שיש בכתבתה של רחל בית הלחמי בוודאי שאינן עולות על הצביעות החוצפה והרמאות של הארגונים לזכויות הגברים למיניהם. המאמרים שמופיעים בבלוג בתפוז של התנועה לזכויות הגבר בישראל מלאים בצביעות, שקרים, שטויות, אמיתות חלקיות ומעווותות, כמו גם בהסתה פרועה כנגד הפמיניסטיות.

אני לא אתווכח איתך אם משמורת משותפת היא טובה או רעה. מה שיש לי לומר מתייחס לחלק האחרון בתגובתך. החוקים הללו, שלכאורה (או שלא לכאורה) מפלים את הנשים הגרושות לטובה, קיימים במציאות שבה הנשים מופלות לרעה ברוב תחומי החיים. נשים עדיין מרוויחות פחות מגברים. הנשים הפמיניסטיות בשום אופן לא מחפשות זכויות יתר לנשים, אלא שיוויון אמיתי מודרני שלא יהיה קשור במידת הדמיון או השוני שבין המינים, ויביא בחשבון את הצרכים של כל אחת ואחד כפי שהוא או היא רואים אותם מנקודת מבטם/ן בלבד. כלומר לא שיוויון במובן של יחס דומה לדומים ויחס שונה לשונים, שבו נשים תצטרכנה להיות דומות לגברים בהקשר מסויים כדי לקבל את אותן הזכויות שיש לגברים באותו ההקשר. כמו שלגברים מגיע לקבל את כל מה שהם עצמם רואים כחיוני בעיניהם על מנת להתקיים, להיות מאושרים ולממש את עצמם בלי קשר לנשים, כך גם לנשים מגיע לקבל את כל מה שהן רואות כדרוש להן לשם קיומן, רווחתן, ומימושן העצמי בלי קשר למידת דמיונן לגברים. מה שבטוח הוא שלא רק שהנשים לא רוצות זכויות יתר, הן גם לא נהנות כיום מזכויות יתר! מי שנהנים מזכויות יתר הם הגברים, והאירגונים לזכויות הגברים פועלים לשם בלימת התקדמותן של הנשים ושימור זכויות היתר של הגברים!

או שאת חוצפנית וטיפשה: יש אבות מצוינים ואימהות נוראיות - ולהיפך. מי שם אותך להחליט שהגברים תמיד ה"רעים" והנשים "טובות"? אולי די כבר עם המניפולציות השיקריות, המבוססות על מיקרה זה או אחר?! אולי הגיע הזמן לשוויון אמיתי? אימא = שוות זכויות לאבא. ומה עם טובת הילדים??? ובכלל - חנה, תבדקי את עצמך לפני שאת מטיפה לאחרים!

הכותבת מביאה מקרה מזעזע מסויים של גבר מרושע שמתאנה לגרושתו החולה והאומללה, ומכלילה ממנו על כל הגברים הטוענים כי הם רוצים משורת על הילדים, ואולי על כל הגברים הגרושים עם ילדים בכלל. גרוע מזה, היא מצביעה עליו כעל פעיל בקבוצה מסויימת - אך מצד שני לא חושפת את זהותו המלאה. בכך היא עושה את כל הגברים הפעילים באותה קבוצה לחשודים. הדבר גובל בהוצאת דיבה. * הכותבת שופעת תיאורים מפורטים כשמדובר בדוגמא המשרתת את עמדתה, אך כשמגיעים לעובדות הרחבות יותר, שהן המשמעותיות (שכן לא מנסחים חוק על מנת שישרת מקרה בודד) - אין נתונים, אין סטיסטיקות, אין כלום. * טענות מפוצצות כגון: "המשמורת המשותפת, אליה חותרים הגברים, הוכרה ככושלת לאור הניסיון המר בארצות רבות" - לא מגובות בשום התייחסות ספציפית למציאות. באמת? המשמורת המשותפת הוכרה ככושלת לאור הניסיון המר בארצות רבות? באילו ארצות, למשל? מה היה אותו "ניסיון מר", ואילו מן גורמים באותן מדינות "הכירו" במשמורת המשותפת ככושלת? את כל זה הכותבת לא טורחת להזכיר אפילו במילה. יכול להיות שהיא בעצמה יודעת שהטענה המפוצצת הגדולה לגבי המשמורת המשותפת נשענת כולה על כרעי תרנגולת. * במקום עובדות היא עסוקה בסימון דמגוגי של ה"רעים" וה"טובים" בסיפור: "הרעים" - הגברים, ה"טובים" - הנשים. והכל חוזר שוב לאותה רחל אומללה, שסיפורה העגום אמור משום-מה לייצג את סיפורן של כלל הנשים הגרושות. כמה חבל שהפמיניזם, תנועה נוסדה על בסיס רעיונות נעלים וראויים לכל שבח, נקלע בשנים האחרונות להנהגה דמגוגית, צבועה ומנותקת של נשים כמו חנה בית הלחמי. הפמיניזם ראוי לההגה טובה יותר. אלא ש"רכזות קואליציית ארגונים" כמו בית הלחמי עסוקות במידור עצמן ובהרחקה של נשים פמיניסטיות כנות יותר, בעלות דעות טיפה יותר מגוונות ומחוברות יותר למציאות הישראלית ולרצונות ושאיפות של נשים ישראליות - מכל המגזרים. לנשים כמו האחרונות אין מקום כיום באליטה האקדמית של ארגוני הנשים, וחבל.

אנו כאמהות חייבות לובי חזק מנגד ולך ענבל גבריאלי כל הכבוד

מתייחסים אל הגברים כיצורים חסרי רגש ואין זה נכון כלל... במקרים רבים רבים האמהות דורשות את הילדים כמקור לסחיטת כספים ולא בשל אהבתן הרבה לילד. ולכן כדאי לבדוק כל מקרה לגופו ולא לצאת בהכללות המבזות ומזלזלות באהבתם של האבות לילדהם.

גברת חנה מנסה לשכנע אותנו שהעולם כולו שחור או לבן, טובים או רעים. ללא מקרי ביניים. והרי גם היא יודעת שלא כך הוא המצב. כשמישהו מפעיל דמגוגיה כזאת, ברור שהוא מנסה למכור לי משהו. חתול בשק. אני תוהה רק אילו אינטרים פרטיים מניעים אותה, כשהיא משמיצה ציבור שלם.

דוגמאות חריגות יש בשני הצדדים.

על בשרי חוויתי ביום 2.11.05, את האגרסיה של אותה "שם בדוי", עו"ד במקצועה; אותה "שם בדוי", השמיצה במילים בוטות שופטת בימי"ש מחוזי בישראל; אותה "שם בדוי", הרעילה את ילדיה, וגם זאת חוויתי על בשרי באותו יום; אותה "שם בדוי", מונעת מהגרוש שלה להתחיל את התמחותו; אותה "שם בדוי", דורסת ברגל גסה פסק דין של בית משפט המכוון נגדה; תיקי הרכוש הינם תיקי הוצל"פ למימוש אותו פס"ד; הכיצד ניתן לאמר כי הם מופרכים ? כאשר פסה"ד הוא לטובת האשה, אין הוא מופרך; כאשר הוא נגדה, הוא הופך למופרך ? אותה "שם בדוי" מסרבת כי המחלוקת בתיקי ההוצל"פ תוכרע ע"י בימי"ש מחוזי, אם יאות לעשות זאת, ע"פ סמכותו הקבועה בסע' 79א לחוק ביהמי"ש. הכותב הוא חבר טוב של הגרוש של אותו "שם בדוי"; הלחמי מנצלת את הבמה שהעיתון מעמיד לרשותה, להסתה נגד גברים. אני מתבייש לחיות במדינה שלכאלו הומוספיאנס'ז מעניקה במה חופשית.

בגלל דמי המזונות לא רוצה האישה לשתף איתי את הילדים מתעללת לדעתי גם בילדים וגם בי.לפי החוק לא משנה אם יש לי או אין לי ממציאה שקרים שאני מרוויח הון עתק ובית המשפט מתעלם.למרות שהם גרים אצלי מחצית מהשבוע.חוק דרקוני לא שיוויוני ורק מזיק גם לנשים

לא הייתי נותנת לחלק מהם לעשות בייביסיטר על החתולה שלי, מחשש לשלומה. אלימים, צועקים, עילגים. מה העניין? תמיד יש כאלה שיש סיבה טובה להרחיק אותם מהילילדים, לטובת הילדים, אז שנעשה חוק מדינה נגד זה ונקריב את הילדים בשם סיסמאות נבובות של צדק ושוויון? האב ששם חבל על צווארו וההוא שדחף בכניסה, הייתי אוסרת עליהם כל מגע עם הילדים עד גיל 18. חסרי שליטה, מתעללים נפשית ממש בהתנהגויות האלה. צודקות הנשים שלהן שמרחיקות אותם.

ואין לי ספק שאת עושה שרות רע מאוד עבורכן ... גם את מתכוונת ההיפך (ואני בספק). אני רק אבקש ממך לא להרפות...כן כן!!! את קוראת נכון!! המשיכי בדרך זו... לא יכולנו הגברים לבקש ולקבל טוב יותר!!! לחצי על הדוושה...והמשיכי בכתבותייך "המרתקות"...ובכך קרבי אל כולנו בצעדי גוליית את ביטולו של החוק ההכי לא שיוויוני הקיים בארצנו!!! רב תודות לך-אוהבים אותך הרבה!

העדפת נשים על גברים בחברה שלנו היא תופעה שאיננה מתאימה לחברה נאורה הבנויה על עקרונות השוויון לכאורה. אין שום הבדל משמעותי בין גבר לאישה. מדובר בדיוק, אבל בדיוק באותו יצור ביולוגי. יש אפליות בדת היהודית, יש אפליות בדתות אחרות, אין שום סיבה שתהיה אפליה גם ב"דת" שלנו. גם לא אם מדובר באפליה הפוכה...

רק פיגור תרבותי וקוצר ראיה מעלים ספיקות בקשר החשוב: אבות - וילדיהם. כל הצרות עם הנוער כיום נובעות מאותם בתים בהם האם החליטה שהילדים שייכים רק לה ושתפקידו של האב הוא צדדי ומוניטרי בלבד. אחוז גבוה של גירושים אומללים מאמללים את הילדים והופכים אותם לדור האומלל והמאמלל הבא. הילדים לא צריכים להיות השוט בו משתמשת האם על מנת להתנקם בגבר שהוא אביהם של ילדיה. אם שאוהבת את ילדיה צריכה לעשות מאמצים על מנת לקרב את הילדים לאביהם כדי שלא יסבלו מחסר של אהבה. הגיע הזמן שנהיה יותר נורמלים. שיהודי ייחשב כל מי שנולד להורה יהודי ורוצה לחיות כיהודי ושלאם לא תהיה בלעדיות על היהדות. ושבגירושין יקבל האב אוטומטית משמורת שווה על ילדיו כמו לאם ויהיה מעורב מעשית, לא רק בכלכלתם אלא גם בחינוכם. חובה על האב להיות שותף מלא על ההחלטות החשובות הנוגעות לילדיו, אלא אם כן הוא אינו מעונין בכך. שדולות הנשים שמכריזות השכם והערב על דרישתם לשויון בין המינים אינן יכולות לטעון לאי שויון בזכויות האב במקרה של גירושין.

אילו לא ידעתי את הנתונים, שהם לגמרה הפוכים מגיבוב השטויות שנכתבו בכתבתך, הייתי יכול לחשוב שאת צודקת, כל שביכולתי לברכך זה שתפסידי במאבקך האישי וכמובן בציבורי למען חברה צודקת וילדים מאושרים

לשאלה מה עדיף: לילה פה או לילה שם התשובה ברורה: עדיף אצל האבא והסדרי ראייה תחת פיקוח לאם. האם שכחנו את האם מכרמיאל שהטביעה את שתי בנותיה? האם שכחנו את האמהות שמשליכות את העובר לפח האשפה? האם שכחנו את האמהות שמוסרות לאימוץ את תינוקותיהם מבלי שהאב ידע על קיומם? האם שכחנו את האמהות העשירות שסוחטות כספים מאבות מרוששים? האם שכחנו שאין כאהבת אב לילדיו?

חנה בית הלחמי מוציאה כאן דיבה, חובתה ככותבת היתה לקבל את תגובת הגרוש לפני פירסום כתבה שיקרית ומסיתה זו. האמת שונה - "רחל" איננה דוברת אמת, היא חייבת לגרושה כספים רבים, יש נגדה תיקי הוצל"פ, היא מסרבת לשלמם או להתחשבן עם הגרוש, ולהגיע להסדר שיסיים את העניין. כל מה שעניין ומעניין אותה הוא כסף ותאוות בצע. היא אם מנכרת ומנתקת, מנכרת ומסיתה את ילדיה נגד הגרוש וכל משפחתו .מטרידה ומציקה לכל מי שמכיר את הגרוש או נמצא איתו בקשר. ומסרבת לאפשר לגרוש לשקם את חייו.

לכאורה הרעיון שלך טוב והוא אכן פתרון אפשרי ולפחות יותר טוב מהמצב הנוכחי. אבל תשאלי את עצמך את השאלה הבאה: נניח ויש לך עבודה של 10 שעות ביום שלא מאפשרת לך לעשות את רוב הדברים עם הילדים בגלל השעות. האם זה הופך אותך לאמא רעה? במצב שבו הילד הוא מתחת לגיל 6, אפשרי להתחשב בשעות העבודה של ההורים כדי לראות מי מהם יותר זמין ויוכל לדאוג יותר לילד, אבל אם אחרי גרושין את מוכנה לצורך המצב לעזוב ולעבור לעבודה אחרת, לא צריל להתחשב רטרואקטיבית בשעות העבודה שלך במצב הקודם. אל תשכחי שגם פרנסה זאת דאגה לילדים.

התגובה מתייחסת גם למאמר זה וגם למאמרה של בית הלחמי שפורסם באתר מעריב - nrg. מאמרה של בית הלחמי מציג לנו סוג חדש של פמיניזם, פמיניזם שניתן לכנותו פמיניזם "רדוקטיבי". ככל תנועה רעיונית, גם הפמיניזם הגיע לשלב הדקדנס שלו. זהו השלב שבו המחאה הצודקת והרעיונות החדשניים נזנחים מאחור, ומה שנותר הוא סוג של "אידיאולוגיה" פמפלטית ומנייריסטית, דקה כעובי של נייר, אשר ניזונה מאמיתות פסבדו-מדעיות ומסטריאוטיפים מהסוג הגרוע ביותר, ואשר מונעת רובה ככולה מתביעה גחמתית לכוח ולעוד כוח. מה רב המרחק בין הפמיניזם הרדוקטיבי מבית מדרשה של בית הלחמי לפמיניזם המקורי, כמו זה של סיקסו, איראגירי או קריסטבה. מה שנותר מהפמיניזם הוא רק הסטיגמטיזציה הפרועה, ולעתים אף המביכה ברדידותה, של הגבר, אשר נובעת רובה ככולה משנאה תהומית לאחר, כמו גם התביעה האינפנטילית משהו להחזקה במלוא הזכויות, ללא יכולת לוותר אפילו במילימטר. סימן ההיכר הראשון של הפמיניזם הרדוקטיבי הוא מחזור פלגיאטי של השיטות שבהם נקטו גברים כנגד נשים טרם שחרורן: לומר על הגבר שאין בו טיפת אהבה לילדיו, לתאר את הגבר כמי שמתחמק ממטלות גידול הילדים (החלפת חיתולים היא דוגמה אהובה על הפמיניסטיות הרדוקטיביות), הוא פחות או יותר כמו לומר על האישה שהיא מכשפה. מאמרה של בית הלחמי, כמו מאמרים פמיניסטיים רבים אחרים, מורכב מגיבוב לא מקורי במיוחד של סטיגמות וסטריאוטיפים חד-ממדיים, המשרטטים את הגבר בתור בהמה גסה ואנוכית, כמי שחסר כל אינטליגנציה רגשית וכמי שאינו מוכן לנקוף אצבע למען ילדיו, יוצאי חלציו, נושאי שמו.