מצד אחד בתור אבא גרוש שמשלם את דמי המזונות המטורפים כל חודש בדיוק בזמן,. שנוסע ברחבי ישראל אחרי ילדיו פעמיים בשבוע לפחות בעקבות גרושתי שעוברת דירה כל שנתיים למקומות בלתי אפשריים-בתור אדם שמרגיש שאיכפת לו מהילדים בדיוק כמוה אני חייב לתבוע את עלבוני למקרא הכתבה הגזענית המכפישה והברברית הזו. אין גבול לצביעות של ארגוני הנשים שדורשות שוויון בכל מקום שבו לכאורה הן מקופחות (שוויון שמגיע להן לדעתי דרך אגב) אבל אינן מוכנות לתת שוויון במקום שבו להן זכויות יתר והכל על בסיס הבדלי מין גזע דת והשד יודע מה. מצד שני הנשים צודקות לצערי - אני לא סבור שיש לי את הכישורים הטבעיים לגדל ילד על בסיס שוטף כמו שיש לגרושתי שלה זה פשוט הרבה יותר בקלות-נראה לי שיש הבדלים בין המינים בעניין הזה. אי לכך אני מאחל לארגוני הנשים בהצלחה ביוזמה שלהן למרות שהיא גזענית.

אני בטוח שיש כלים משפטיים להפרדת הדיון הממוני - שתמנע אפשרות לסחיטה מהאבות [אגב, דווקא אני נסחטתי ונאלצתי לשלם עשרות אלפי שקלים לגרושתי, שסירבה לקבל ממני גט, עבור החופש שלי]. האפליה הקיימת כלפי נשים בתחומים אחרים - אינה מצדיקה עוול אחר בנושא חוסר השיווין לגבי המשמורת והסדרי הראיה. יש להצטער אמנם על ההתבטאויות הקשות של ח ל ק מהאבות בוועדה, אולם - הן מעידות על כך שיצאו ממקום של כאב ומצוקה קשה - ובוודאי לא מרצון מדומה לסחטנות כספית. במקרה שלי - גרושתי הזהירה אותי מראש שתרחיק ממני את הילדים. אני דרשתי משמורת משותפת - איש לא התייחס לכך ברצינות, כי ה י א הודיעה שלא תשתף אתי פעולה. כבר 8 שנים אני מנהל מאבק משפטי חסר תוצאות לקיום הסדרי הראיה ולשיתופי כהורה בגידול וחינוך הילדים. אין לי לא שבתות ולא חגים - גרושתי מצפצפת על הסדרי הראיה ועל חוק האפוטרופסות בחסות בית המשפט. פקידת הסעד עזבה את התיק אחרי שנה בלבד, בתואנה שאין לה מה להוסיף למשפחה. ואני שואל - האם לא הגיע הזמן - במאה ה- 21 - שהורה משמורן שלא משתף פעולה ואינו דואג לקיום הסדרי הראיה - יאבד אוטומטית את משמורתו?

האישה הזאת בחרה לעשות ילדים ללא אבא מרצון ואף דיברה על כך בטלוויזה . למה יש לצפות לאוביקטיביות מאישה כזאת .

ידוע לכל כי האם (ברוב רובם של המקרים) היא זאת שנותנת, מקריבה ועושה הכל למען הילדים - רוב האבות הינם פסיביים (כן עדיין היום) ולא אקטיביים מספיק ממכלול רב של סיבות - מה שמותיר את האם קשורה לילדים בעבותות חזקים וקשיים מצד אבות קטנים וקנונים רק הורס לילדים את חייהם ועתידם

אני רוצה להתייחס רק לשתי השורות האחרונות בתגובתך. אתה מספר על אשה אחת שעוזבת את העבודה מוקדם מידי, ואין לה ילדים. אתה שואל האם "לכל הנשים מגיע פגיעה בשכר והפלייה מול עובדים גברים???". מה שקורה במציאות הוא ששכרן של הנשים בשוק העבודה נפגע בגלל המחוייבות למשפחה ולילדים. אפליית הנשים בשוק העבודה איננה נובעת כתוצאה מכוונות זדון של המעסיקים הגברים להפלות את העובדות שלהם לרעה בהשוואה לעובדים, אלא ממבנה עולם העבודה שמאלץ את הנשים ברובן לבחור בין עבודה וקריירה לבין הקמת משפחה, או לפחות לוותר על משרה מלאה, על אפשרויות קידום (וכתוצאה מכך גם על הכנסה גבוהה יותר) כדי להקדיש זמן גם למשפחה ולילדים. גם אם אין כאן בעיה של אפליה מכוונת, זוהי עדיין אפליה לרעה קבוצתית של הנשים בעבודה ביחס לגברים, כי גברים ברוב המקרים אינם עושים את הבחירה שנשים עושות בין משפחה לבין עבודה וקריירה, אינם מוותרים על משרה מלאה כדי להקדיש זמן גם למשפחה. כתוצאה מכך, הגברים זוכים גם לקידום גדול יותר מהנשים ומגיעים למשרות בכירות. זוהי בגדול הסיבה לפערי השכר בין הנשים לבין הגברים. אז אם נחזור לאותה עובדת שיוצאת מוקדם הביתה למרות שאין לה ילדים: במשכורת שלה ראוי לקצץ (ואולי בכלל לפטר אותה), אולם אין כל הצדקה לפערי השכר בין גברים ונשים, רק בגלל שהאחרונות לא מצליחות לקבל קידום. מה שצריך לעשות הוא לשנות את מבנה עולם העבודה כך שיתאים את עצמו גם לעובדות ועובדים שיש להן/ם משפחה וילדים. צריך שיהיו מעונות לילדי העובדים בקרבת מקום העבודה (ואולי אף דירות מגורים לעובדים/ות בקרבת מקום - חשוב מאוד שמקום העבודה יהיה קרוב לבית, במיוחד להורים עובדים). כך אפשר יהיה לשלב בצורה טובה יותר בין עבודה לבין ילדים ומשפחה, יהיה פחות צורך לוותר על משרה מלאה (וכך גם על משכורת טובה יותר) כדי להקדיש זמן גם לילדים, נשים תוכלנה להתקדם יותר בעבודה ולהגיע לצמרת וכך פערי השכר יעלמו ויושג השיוויון. בינתיים שכרן של הנשים נפגע, והוא נמוך משכרם של הגברים.

במקום אחר, הגדירה ליה מהי "דמגוגיה", בהגדרה כדלקמן: "דמגוגיה היא פנייה אל הרגשות, היצרים והדיעות הקדומות הרווחות בקרב ההמונים. אבל לא פעם, אנשים מסויימים נוהגים להאשים אנשים אחרים שאומרים את האמת שלהם בדמגוגיה, כשאין להם תשובות טובות להשיב לביקורת המוצדקת שמוטחת בהם.". היינו: פניה אל הרגשות היא דמגוגיה: והנה, בהתייחסותה לזוהר, פונה ליה אל רגש הרחמים של הקורא ההדיוט, בבחינת "תראו כמה נשים מסכנות"; גםאם נניח שהנשים ככל "מסכנות" עקב הפליה נטענת של כלל החברה הגברית, מדוע הגרושים צריכים לשאת לבדם בנטל "התיקון" ? !!! זו, דוגמא ראשונה לדמגוגיה מבית מדרשה של המסתתרת מאחורי הכינוי הסתמי "ליה". פניה אל היצרים גם היא, לשיטתה, ובצדק, בבחינת "דמגוגיה": והנה, בהתייחסותה אל זוהר, היא גורסת שאירגוני הגברים דווקא פועלים להנצחת חוסר השיוויון הנטען ולשימור מה שמכונה בפיה "זכויות היתר של הגברים"; וכי אותה ליה "שכחה" שרוב שופטי ביהמי"ש למשפחה הם גברים ? הם אלו האוטמים אזניהם לאחר שטחו עיניהם מלראות גברים מפורקים, שאינם מסוגלים לעבוד, ונאלצים לשלם מזונות כפי "כןשר השתכרותם" התאורטי, בהתעלם מהנסיבות ? וכי גבר מסוגל להתרכז בעבודתו, כשילדיו בגוב אריות ? כשהם מוסתים נגדו ? כשהוא מבודד ומנותק שבשר מבשרו ? עוד דמגוגיה מבית מדרשה של ליה האידאולוגית הנסתרת. גם פניה אל הדעות הקדומות הרווחות בקרב ההמונים, היא בבחינת "דמגוגיה": והנה , בהתייחסותה האמורה, מציגה ליה "דעה קדומה" מובהקת "הרווחת בקרב ההמונים", לפיה, כביכול, בישראל של שנות האלפיים, נשים מופלות לרעה .... הנה כי כן, דברי כמו נחצבו בסלע: מאחורי החזות הקווזי-מתורבתת ואינלקטואלית בה עטתה ליה את מרבית הגיגייה, מסתתרת דמגוגית, שבחסות ה"אמת הסובייקטיווית" (מה זה ?) מצדיקה את האסון אותו מערכת המשפט והרווחה בישראל של שנות האלפיים, ממיטה, בשלב זה, "רק" על הגברים בחברה הישראלית, ובשלב הבא, משמרבית הגברים יהפכו ל"זומבים", או שילדי אותם "זומבים" לא יביאו צאצאים לעולם, האסון יהיה אסונה של כל החברה הישראלית. הלוואי שאתבדה.

אם חד הורית מרצון, איננה אלא "זונה עם תעודה", ואם ל"שתוקים". הפנמת, גב' בית הלחמי ?

אז זהו שלא. משחק כח של מכורה לכח ושליטה. חנה בית הלחמי משתמשת בילדים ע"מ להקנות עמדת כח לקבוצה עליה היא נמנית. טובת הילד, טובת המשפחה ?! לא. דכוי הגבר – זה כל הספור. יצור אלים ואגרסבי כיו"ר שדולת נשים, מלמד יותר מכל על תרבות השנאה הניצחת כאן. תוך רמיסה של ערכים פמינסטים שוויונים, היא צורחת: שלי שלי ושלך שלי. תוך הטמנת אבני נגף לזוגיות טובה של גבר ואשה. אבל מה לה ולזוגיות?, מצידה שייעלמו הגברים כבר אתמול. משמורת איננה זכות, היא קודם כל חובה. חובה ממנה היא דורשת מהגברים להקל ראש. שנאה מעוורת הנרתמת לגזענות חשוכה וערכי משפחה שמרנים מן הסוג החרדי, מגבבים את משנתה של המתקדמת בעיני עצמה.

הוא לא פוגש את הילדים שלו 3 שנים כי הוא שונא את אשתו ולא מוכן לעשות מה שהיא רוצה (היא רוצה שיפגוש את הילדים וישלם מזונותיהם...). גדעון רייכר כמעט העיף אותו מהשידור כי הוא אמר שהוא פושע שמתאכזר לילדים שלו רק כדי להתנקם באשתו, שהוא אב מתעלל ממש. הגבר הזה אמר "אנא אראה לה" כתרוץ לזה שהוא לא בא ולא משלם. ואח"כ עוד אמר שהכל בגלל הנשים והפמיניסטיות. נו, באמת....

דרכי הפעולה של האירגונים הפמיניסטים הגיעו הגיעו לשערי סדום . ומאחר ולא צולחת בידם המזימה הבאה הופכות הן לאמסטף רעב שכל מה שמעניין אותו זה הטרף הבא . אירגוני גברים קמו במטרה אחת ליצור שיוויון בין המינים בניגוד לאירגוני נשים שקמו להנציח את האי שיוויון הקיים אחת הדרכים הנלוזות של אירגוני הנשים הם הגשות תלונות שווא על אלימות כנגד הבעלים בכדי להעסיקם במישור הפלילי ולהסיט את האבות מהיתנהלות הדיונים ברבנות ובבתי המשפט לעינייני משפחה וכשה סוגרים תיקים לגברים בפלילי מפני שמיתגלה האמת מגלה האב שפתאום הילדים היקרים לו כבר בשלבים של הסתה וניכור . ואם האב מדבר על ניכור אז רבותי תתכוננו לתלונות על היתעללות מינית בילדים . ולאחר חקירות מקיפות כשהפרקליטות מחיליטה ליסגור את התיק מגלה האב שילדיו האהובים נימצאים במצב ריגשי נפשי חמור מוסטים ומנוכרים עד לכדי אמונה כי אביהם היה באמת איש רע . מצב זה נוצר בקלות ע"י הסטה והסאה של הילדים . שרותי הרווחה כמובן לא יודעים איך להיתמודד עם הדברים ונישארים דוממים וחדורי אמונה שיש לעשות הכל בכדי לא להעניש את האם על הנזק שגרמה כתוצאה מעצות שקיבלה מהאירגונים "התומכים" לכאורה כאן המקום להסיק מסקנה אחת כל רצונם של האירגונים הפמיניסטים הוא הנצחת אי השיויון תוך שימוש בילתי פוסק בנשים חלשות נשים מניפולטיביות נשים שכול רצנם הוא נקמה . במיוחד שימוש בילדים על מנת להשיג תקציבים ולגייס כספים לכאורה למטרות נעלות אך האמת שהן יוצרות מצב בילתי הפיך בנזק שהן גורמות . הפעלת הלחץ על נציגי שילטון שניכנעו לאיומיהם של אותן פמיניסטיות גובל לפעמים במעשים פליליים לאחרונה היתגלה הפרצוף האמיתי של אותם אירגונים . לכן החלו לתקוף באופן אישי אבות וגברים שרוצים להביא לרווחת הנשים והגברים כאחד הגיע הזמן למהפך לשיויון אמיתי מתוך שיוויון ולא מתוך ניפנוף באומללות ומסכנות של אם זו או אחרת או של אב זה או אחר הסוף לסבל של ילדים בהליכי גרושין http://www.mishmoret.org.il/index.php

העובדות במלואן מפורטות בתגובה 79. הגיגייך רחוקים מרחק רב מהמציאות. את הדברים אני אומר מידיעה אישית; חוויתי את אותה אשה מושא השיחה בגל"צ על בשרי. אם תרצי לקרוא על אשה אחרת, ראי: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2812659,00.html

אני לא אמרתי שהאפליה נגד הנשים היא חוקית! אני בהחלט מסכימה שמדובר באפליה חברתית - תרבותית של נשים לרעה, ולא באפליה של החוק. מה שאמרתי הוא שהפמיניסטיות הרדיקליות אינן נאבקות למען זכויות יתר לנשים (בניגוד למה שאת/ה רמזת בתגובה 15) אלא למען שיוויון שאינו מתקשר למושגים כמו דמיון, זהות ושוני, אלא למושגים של כבוד האדם, כבוד המחיה וחירות. את/ה אומר/ת : "אי אפשר להשוות אפליה חברתית לאפליה חוקית". ואילו אני אומרת שאי אפשר להתעלם מהמציאות החברתית והתרבותית שהיא הרקע לחקיקתם של החוקים, שלכאורה או שלא לכאורה מפלים לטובה אמהות גרושות. כשם שאין להתעלם מהמציאות החברתית המפלה נשים בעבודה, שהיא הרקע לתיקונים בחוקים הקיימים וחקיקתם של חוקים חדשים שנועדו לקדם נשים ( כמו חוק שכר שווה לעובדת ולעובד שנחקק ע"י הכנסת בשנת 96, והחליף את החוק הקודם והמצומצם משנת 64). אני גם סבורה שאין דבר כזה "זכויות יתר לנשים". זכויות יתר עפ"י השקפתי הן זכויות ששמורות למי שנמצאים/ות בעמדות כח והשפעה ולא למי שנמצאות/ים בעמדת נחיתות. נשים עפ"י רוב נמצאות בעמדות נחותות יותר מגברים, ולכן אני לא מקבלת את האמירה שהמשמורת האוטומטית הניתנת לאימהות גרושות על ילדים בגיל הרך, היא זכות יתר השמורה לנשים - גם אם אינני פוסלת על הסף את ביטולה! כאשר באים לבטל סעיפי חוק אשר לכאורה או שלא לכאורה מפלים לטובה את האמהות הגרושות, כשם שמביאים בחשבון את טובת הילד, את חשיבותו של האב להתפתחותו התקינה של הילד, ואת העובדה שלא מעט אמהות גרושות מנצלות לרעה את המצב החוקי הקיים, כך יש להביא בחשבון את העובדה שהכנסתן של נשים היא בד"כ נמוכה מזו של גברים ונשים חלשות מבחינה כלכלית תתקשנה לעמוד בהוצאות של המאבקים המשפטיים.

כנראה שהצדק שלך אינו מתיישב עם הצדק של חנה בית הלחמי, וגם לא עם הצדק שלי.

מה זאת אומרת אובייקטיביות?! אין כזה דבר אובייקטיביות, וגם אתה אינך אובייקטיבי!

הפמיניסטיות מנסות להיתלות על חוק משנת 1962 . מובן וברור לכולנו כי מצבן של הנשים היום שונה בתכלית . יש להתייחס למצב היום שבו נשים מנצלות את החוק להתעלל באבות הגרושים , תוך שימוש בכל האמצעים , תלונות שווא , צווי הגנה , אי עמידה בסדרי ראיה , ניכורו של האב מילדיו , וכל זאת בחסות מערכת המשפט והחוק . די לקיפוח הגיע הזמן שהפמינסיות יפנימו כי שוויון אינו בא מאי שוויון והמבין יבין .

לא סתם נשים הן היוזמות את רב מקרי הגרושין: אשה שמתגרשת, מאחר והילדים נשארים אצלה, שגרת היום יום נמשכת בחייה: בתי ספר, גנים, ימי הורים, מסיבות חנוכה ועוד ועוד. המסגרת המשפחתית שלה נשארת, היא לא חוזרת אחרי כל כך הרבה שנים של חיי משפחה - לבית ריק. היא אינה בסכנת ניתוק מהילדים ולא יכולה למצוא את עצמה יום אחד מגדלת ילדים של גבר אחד. היא מקבלת מזונות והטבות כלכליות של אם חד הורית. הגבר לעומת זאת, חוזר יום יום לבית ריק, שגרת חייו מתהפכת, הוא נתון לסכנה יום יומית של ניתוק מילדיו, וכורע תחת הנטל הכלכלי, שכן לעיתים עליו לפרנס שתי משפחות. וכן - הוא עלול למצוא את עצמו יום אחד מגדל ילדים של אשה אחרת - זוגתו החדשה, בעוד שאת ילדיו שלו מגדל גבר זר. במצב האבסורדי הזה אין פלא שנשים הן היוזמות את הגרושין ברב המקרים. הכותבת היא אשה.

respond to 30. U r speaking from ur own experience. I for example, used to do most of the things with my kids, such as dressing them showering them, study with them and nothing came before my kids. So speak for yourself, there r fathers that do for and with their kids more then their mothers do.

לאיילת מ- 10 . איזה כיף לקרוא תגובה שקולת דעת ועניינית ולא שליפה אמוציונאלית ממי שמתיימרת להיות אנטלגנטית.

חנה, אני מאד מעריך אותך כאשה פעלתנית ולוחמנית, אבל את טועה, את מטעה, ואת יודעת את זה. הנושא הזה של זוגיות, בעיות בזוגיות, אלמ"ב וגירושין, זהו אחד הנושאים החמים של הדור שלנו. אני, אישית, נתקלתי במקרים מזעזעים גם של אשה שהיא הקורבן, וגם של גבר שהוא הקורבן. את מדברת כאן על גברים שהם עברייני מזונות, ואני מנגד יכול להצביע גם על מיקרים של גברים שהחיים שלהם בזבל בגלל שהאשה הגישה נגדם תלונת-שווא במשטרה, ושאסור להם לראות את הילדים, הם חייבים לשלם מזונות, והאשה כבר כמה שנים חיה עם גבר חדש וצעיר, שנהנה גם הוא מן המזונות ומן הבית שהבעל-לשעבר בנה במו-ידיו, ואין לו שום חובה או אחריות חוץ מאשר לספק את תאוותה המינית של האשה הלוחמנית. אני יודע שזה לא הכלל. אני מכיר נשים שהבעל שלהן ממרר להן את החיים, חי עם מאהבת, ומסרב לגט. כן, יש בעולם שלנו כל מיני מנייקים, אבל יש גם כמה מנייקיות לא קטנות, אשר בחסות הפמיניזם, יודעות רק לנצל את כל הגברים בחייהן, ורק רוצות לקחת לקחת לקחת בלי לתת. התחושה של הרבה גברים היום היא שלא צריך להתחתן בכלל, כי ברגע שאתה עושה לאשתך ילד, אז היא מחזיקה אותך בביצים עד שהילד יהיה בן 18. אני אפילו מכיר כמה גברים שפנו לחיים הומוסקסואליים, בפירוש, בגלל התעללות שהם עברו מצידן של נשים. אני גם מכיר כמה נשים, אשר חשבו כמוך, שגברים הם ברובם חזירים, עד שמצאו את עצמן בודדות בגיל 40, בלי גבר, בלי ילדים, ובלי הרבה חברות. היום, הן מצטערות על השנים שהן ביזבזו בגאווה עצמית ובהדוניזם וחזירות, אבל כבר מאוחר מידיי. השנים הטובות כבר מאחוריהן, ובגלל שלא רצו להתפשר על כלום, היום הן נאלצות להתפשר על הכל. היו לי כמה חברות, שבעבר, עברו התעללות קשה מצד גבר, שזה ממש דפק להן את החיים. בסוף, רק כאשר הן הפסיקו לרחם על עצמן, אך גם הפסיקו לכעוס אוטומטית על בני המין השני, אז המצב שלהן השתפר פלאים. לכן . . . אסור שתהייה חקיקה גורפת לטובת אחד המינים. השופטים צריכים להרבות לחקור את כל העדים בכל פרשה, לרדת לעומקם של הדברים, להעמיד את טובת הילדים מעל לכל, וכמובן, לשפוט כל מקרה לגופו. לדעתי, צריך בכלל להוציא מידי המשטרה את הטיפול ברוב העניינים האלה, ולהקים גוף אחר פחות מאיים ויותר מומחה, שיעזור יותר מאשר יהרוס, שיהיה שם לפני שהדברים מידרדרים לאלימות, כי המשטרה מתערבת רק כשכבר מאוחר מידיי, כאשר הנזק הגדול כבר נעשה והעתיד של עוד ילד כבר הלך לעזאזל. אבל זה נושא לדיון חדש. המטרה החשובה והעיקרית כאן, היא שבני האדם, נשים וגברים כאחד, יהיו מאושרים ושמחים בחלקם ולא יידעו צער, ושהילדים יגדלו וייתחנכו ללא פחד ומורא ובאין מחריד. אין כזה דבר "אפלייה מתקנת". מערכת הצדק והמשפט צריכה להגן על חסרי-הישע, וחסרי-הישע זה הילדים, לא הנשים. חנה, את רוצה להיות סופרז'סטית? בבקשה, תלכי לאפריקה, כי שמה הנשים באמת סובלות. בארצנו הקטנטונת, אנחנו כבר לא בימי הביניים, נשים הן כבר לא חסרות-ישע, בטח לא הנשים הישראליות.

קודם כל, אני מוכרחה להתייחס אל הקישור שהבאת בתגובה 131 על ההסכם שאותו "דוד" ניסח עם אשתו "יעל" לגבי קיום יחסי מין ושאר דברי "השלום בית". אתה וודאי חושב שהחוזה המכוער הזה הוא דבר מתקבל על הדעת, לאחר שהאשה הגישה נגדו תלונות שווא על אונס. מכאן, שכדי להגן על עצמם מפני תלונות שווא, על הגברים לשלוט ולדכא את הנשים, לא? ולגבי תגובה 126, חלק מההגדרה שלי למילה דמגוגיה (שהבאתי בטוק בק של הארץ לאחר שהאשמת אותי בדמגוגיה) לקוח מהלקסיקון הלועזי - עברי בהוצאת פרולוג. אולם המשפט על אלה שמאשימים אחרים בדמגוגיה כאשר אין להם תשובות סבירות למה שאותם "אחרים" טוענים, הוא תוספת שלי שאני סבורה שקיימת במציאות של ימינו (למשל בויכוחים על ענייני חברה וכלכלה). בתגובתי לזוהר אני אולי פונה גם אל הרגש, אבל לא בהכרח אל רגש הרחמים, כי לא אמרתי שהנשים הן כולן או ברובן מסכנות. מה שכן אמרתי הוא שהן עדיין מופלות לרעה ברוב תחומי החיים, ולכן אין לומר שנשים גרושות עם ילדים נהנות מזכויות יתר כל זמן שענייני גירושים של הורים חילוניים נתונים בידי בתי הדין הרבניים, וכל זמן שנשים משתכרות פחות מגברים. אני לא אמרתי שהגברים הגרושים הם אלה שצריכים לשאת בנטל התיקון של האפליה החברתית האמיתית הקיימת של הנשים. אגב, אני גם לא אמרתי שאני מתנגדת לביטול המשמורת האוטומטית לאם הגרושה על ילדים בגיל הרך. לגבי פניה אל היצרים, עצם העובדה שרוב השופטים בביהמש לענייני משפחה הם גברים הפוסקים לטובת נשים במשפטי גירושים, לא מלמדת דבר על האירגונים לזכויות הגברים. היא מלמדת על כך שלשופטים גברים, ממש כמו לנשים שופטות, יש דיעות קדומות. אגב, אני בשום פנים ואופן לא מסתירה את 'האידאולוגיה' הפמיניסטית הרדיקלית שלי. אני לא מתחזה לשום דבר שאני לא! ואני בוודאי לא פונה אל ה'דיעה הקדומה' הרווחת לפיה נשים עדיין מופלות לרעה מבחינה חברתית, כי הן באמת מופלות לרעה גם בישראל של שנות האלפיים. בשביל לטעון שהמציאות החברתית הזאת היא דיעה קדומה, צריך להיות למשל עו"ד של גברים גרושים שלא מבין כלום בפמיניזם, ובענייני חברה ושיוויון. לבסוף, הייתי רוצה רק להעיר בעניין האמת הסובייקטיבית. מבחינתי, כל אמת היא סובייקטיבית, ואין כזה דבר אמת אובייקטיבית מוחלטת.

יש גברים שמתנגים חרא ויש נשים שמתנהגות חרא לא יכול להיות שאת נותנת דוגמא אחת את ממש לא מציאותית לגברים אין כלים להתמודד נגד הנשים כשמתגרשים הנשים הן תמימות ועל הגברים מסתכלים בזכוכית מגדלת

כל הכתבה של הגברת הנכבדה מתירה את דמו של האב , על כל אדם שלו משלם מזונות יש עשרות אלפים שמשלמים והמקרים החריגים הינם בודדים .

אני מכירה גבר שהיה נשוי זמן רב לאישה שלא רק שלא עבדה ושילמה חשבון אחד בחיי הנישואים שלהם את כספו נהגה לבזבז על בגדים ומותרות, כיאה לאישה קטנה שמצפה שבעלה יפרנס אותה. -אותה אישה מעולם לא בישלה, לא כיבסה, לא גיהצה, לא דאגה לבית ואף לא טרחה לקום בבוקר להאכיל ולהלביש את ילדיהם לבית הספר והגן בטענה שהאב קם במילא לעבודה ובכדי מה גם היא צריכה לקום בבוקר מהמיטה. -אותה אישה שתמיד דאגה שילדיה ישארו בצהרונית לאחר בית הספר ולאחר מכן עם מטפלות וביביסיטרים ואת זמנה בילתה בבזבוזי כספים ובילויים עם חברות בחדרי כושר החליטה זמן קצר מאוד אחרי שבעלה פוטר שאין לה עוד צורך בו ומצאה לה חבר חדש. -אותה אישה החליטה לעזוב את בעלה בתקופה קשה וברגע שהפסיק לספק לה את רמת החיים בה הורגלה ,עברה לגור עם ילדיה בעיר אחרת יחד עם בן זוגה החדש. -אותה אישה גם החליטה שחובות הבנק המשותפים, שבעיקר נגרמו עקב רמת החיים בה חייתה, לא נוגעים לה יותר ועל הבעל מוטלת חובת החזרת הכספים לבנקים וזאת למרות שבבית המשפט הסבירו לה שזה שהיא מתגרשת לא פוטר את אחריותה מהחובות. -אותה אישה מאיימת ומשתמשת בכל צורה מוכרת וידועה לשימצה בכדי למצוץ עוד ועוד כספים מעבר לדמי המזונות וזה כולל כמובן שימוש מניפולטיבי בילדים ברגשותיהם ובאיום הרחקתם. -אותה אישה מצד שני מצלצלת לאב בכדי שיקח את הילדים לרופא בכל פעם שצצה בעיה -גם בימים שהם נמצאים איתה. - אותה אישה כמובן דואגת באופן שיטטתי לשטיפת מח ודילגיטימציה של האב בעיני ילדיה עד עצם היום הזה. אך תודה לאל ילדיה אינם מקשיבים ומכבדים ואוהבים את אביהם. בקיצור על כל סיפור של גבר שמתעלל בגרושתו יש סיפור על נשים שמתעללות בגברים. את יודעת מה ההבדל? מכיוון שהילדים באופן אוטומטי עם האמא-כך גם באפון אוטומטי משתמשות נשים אלו ביךדיהם לצורך הנקמה.

אני נלחמתי על המשמורת בילדי הקטן. רציתי להוציאו מידי אמו. השופט הסכים איתי למרות חזקת הגיל הרך. המלחמות לא נפסקו גם אחרי פסק הדין. חזרנו לבית המשפט שוב ושוב. ערעורים לעליון בלי סוף. ומי הכי ניזוק מכך? - הילד. בסוף הסכמתי שהוא יגדל אצל אימו רק כדי להפסיק את המלחמות המזיקות לו כל כך. השיקול המכריע הוא טובת הילד. המלחמות בבית המשפט מזיקות לילד. ביטול חזקת הגיל הרך יבטל את החזקה האוטומטית של ילד עד גיל 6 אצל אימו, ויגדיל את כמות התביעות המשפטיות למשמורת. יותר ילדים ייזרקו למאבק המשפטי שיקרע אותם ויטריף אותם. כשאין משפטים - יש פחות התלהטות יצרים. פחות הסתות של הילד משני ההורים שלו. לכן השיקול העליון לטובת הילד הוא לצמצם ככל האפשר את האפשרויות ללכת לבית המשפט. כי ההורים הולכים לבית המשפט הרבה פעמים בשביל הכסף והרכוש והילד הוא רק כלי משחק. חזקת הגיל הרך מצמצמת את מספר התביעות המשפטיות למשמורת. אם אפשר למצוא עוד כמה חסמים שיצמצמו עוד יותר את הפניות לבית המשפט - זה יהיה הכי טוב לילד. זה לא עניין של גברים מופלים לרעה או של פמיניסטיות מיליטנטיות. במקרה של גירושין צריך לשמור על הילדים מפני הנזקים שההורים עושים להם. ומפני הנזקים שההתדיינות המשפטית עושה להם. אולי צריך לתת לשופטים סמכות, לפי שיקול דעתם, כשהם רואים לפניהם שני הורים שאיבדו את שפיות דעתם בגלל האיבה והשנאה הדדית, לקחת את הילד מרשות שניהם לתקופה מוגבלת עד שהם יחזרו לשפיותם. יכול להיות שזה יהיה הפתרון. אבל עד אז, אסור לבטל את חזקת הגיל הרך, כי ביטולה בשם ה"קידמה" כביכול רק יביא להגדלת הפניות לבתי המשפט ולהגדלת הנזקים לילדים רכים.

כנראה ונכוותה מאוד על ידי גבר/ים רע/ים והחליטה לעשות הכללה על כל הגברים תוך ניסיון עלוב להסתיר את ההכללה על ידי המילים "רוב הגברים". שלא תבלבל במוח. זהו חוק מפלה. חד וחלק. קל להאשים את הגברים כאשר מביאים סיפורים נוראים על נשים שאכלו אותה בגלל גברים זבלים. ל א כ ל ה ג ב ר י ם כ א ל ה !!! החוק הקיים רחוק מלהיות פמיניסטי. הוא לא שיוויוני בדיוק כמו כל החוקים הלא שיוויוניים המפלים נשים. צריך שיוויון עד הסוף כשזה מגיע לידי החוק.

באמת תודה שציירת אותי כבהמה רק על סמך מיני.

מלראות מקרוב מאד- אני מסכימה עם מס' 3 לגמרי. כי הרי היום זה לא כמו לפני 30 שנה. יש נשים שהקריירה אצלהן במקום I והילדים במקום ה- II. ועובדה ששם האבא מתפקד יפה מאד מאד גם על תקן של אמא. (והוא גם עובד) האמא עסוקה וגם מאוהבת בחדרי כושר וזה יותר חשוב מלהשכיב בערב את הילד/לספר סיפור. - קודם כל הכושר. חנה בית הלחמי וזאת אמא שצריכה לקבל משמורת ראשית על ילד בן 4? את רואה גם אבא יכול להיות משמורן ראשי. ויש גם מקרים של משמורת משותפת שאני מכירה וזה עובד יפה מאד והילד אוהב להיות ב-2 הבתים (רק שאצל האבא אוהב יותר).

נשמע בדיוק, אבל בדיוק אותו הסיפור כמו של גרושתו של בעלי.מעניין....האם דובר באותה אישה או שישנו שטענץ של גרושות מרירות, סחטניות ונקמניות שלא מסוגלות להמשיך בחייהן.

בתור אישה אני מתביישת להיות שייכת לאותו העם יחד איתך. את נשמעת לי בדיוק מתאימה למקרה הגרושה הממורמרת, הסחטנית והנקמנית. כמו שכבר הגיבו כאן לקריאת תגובותייך הנאיביות והמנותקות מהמציאות ניתוק מוזר, נשים גרושות ברב המקרים משתמשות בילדהם בכדי להתנקם בגרוש. לא משנה אם האישה עצמה יזמה את הגירושים. הגרוש תמיד יהיה שק האיגרוף לכל תיסכוליה, חרטותיה ו/.או בעיותיה בחייה החדשים בנפרד. לא מאחלת לך שאחיך או בנך יפלו לאותה סיטואציה בה אישה מחזיקה בילדיו כבני ערובה. תתבגרי שירה.

אין הכרח שגירושין, למרות הקושי האישי של ההורים, ימנעו קיום קשר טוב עם הילדים מצד שני ההורים. אוירה חיובית מתאימה וכיבוד זכויות הדדי כולל אמון בהורה השני, הענקת שעות בילוי עם הילדים (ביחד או לחוד - לפי תחושת ההורים) ויצירת דו שיח הולם יכולים ליצור מציאות אחרת שונה מזו המתוארת בכתבה (המעוותת לחלוטין את המציאות מתוך ראייה צרת אופקים), ובטוחני שקיימת במרבית המקרים. יצירת הסכמים ברוח של גישור ולא מלחמה משפטית המלווה בהכפשות הינה דרך בריאה ואנושית הרבה יותר לכל הצדדים. מנסיוני האישי, למרות שעברתי משפטים כואבים, התייחסות של סבלנות וכבוד ופשרה כלפי האם אפשרו יצירת קשר טוב עם ילדנו המשותף, קשר הקיים עד היום, גם לאחר שבגר.