נהרג עם גיל צוריאנו 669 יחידת החילוץ אבא של אסף

דני דראי, שי שלום-כהן, שחר , אנטולי- פל"ן גבעתי, אמציה: חברה שנפלו בתקופת אינטפדה אחרונה, אנטולי ושי היו קצינים, אני אוהב את כולכם ושוב מצדיע לכם!

לא אשכח את היום המר , ההרגשה הנוראה שהייתה סוררת בשכונה. בן השכונה סר"ן ירון ויונטה נהרג בעת מילוי תפקידו נווט בחיל האויר... "נזכור ולא נשכח"

על האהבה, על הנכונות, על המסירות, על האומץ, על הנתינה, על ההקרבה ועל המדינה הטובה שלנו שקיימת בזכותכם ובזכות שכמותכם. אני זוכר הערב את הגיבורים, החברים רחבעם ז"ל וישראל ז"ל.

קצין,מפקד,אבא,אח...זוכרים אותך.אתה תמיד נשאר בלב של ימ"ס.

שי וולרשטיין שנהרג בלבנון לפני מס' שנים... נפל ב25.07.94 בקרב בלבנון. יהי זכרו ברוך.

לנצח תשאר בליבנו ילד יקר.

אומנם אתה גדול ממני ב10 שנים,אומנם אנחנו לא אותו מחזור גיוס אבל תמיד ראיתי בך אח גדול. אח גדול באותו ביה"ס יסודי(אשכול),באותו תיכון(בן גוריון) ובאותה יחידה(869). סיפורך העצוב שהועבר בסרט ע"י אמך היקרה יזכר בראשי לעד. איך בני בליעל לקחו אותך בגיל 20, אי שם במוצב דלעת אשר בלבנון..

הפגז הסורי שרף את הטנק שלך אבל שום רוח לא תמחה את שמך ממני ואת גבורתך. יהי זכרך ברוך

על גרם מדרגות בחצר, עמדנו, משוחחים שיחת חולין רגילה של יום יום, חיוכים, סיפורים, ומה נישמע. ואז זה בא, הטלפון, אני זוכר את הזעקה, היא קרעה את אזני, כשלך ניקרע הלב, כשאמרו שאח שלך ניתלש מהחיים בפעולת הלילה האחרון. לא הכרתי אותו, הכרתי קצת אותך, ואיך ברגע נימחק חיוך החיים השוצף מפניך, וכל האנרגיות פנו להתמודדות עם הכאב העצום הזה, של אח שאיבד אח. היה חזק אחי.

למשפחות הנופלים במערכות ישראל שבזכותם אנו פה היום.שלא תדעו עוד צער. יהי זכרם ברוך.

גיורא שלי,כמה שאני מתגעגעת..יותר מדי שנים עברו וכל שנה יום הזיכרון נעשה יותר קשה.רק להיות לבד ולזכור אותך..והשנה במיוחד,כל החפצים שליוו אותי מאז שנהרגת כבר לא איתי,אתה יודע?הם נשרפו,דווקא הם.כאילו מכריחים אותי לנסות לעזוב הכל מאחור.כאילו שאפשר..

לא אשכח אותך בחיים אח יקר היום כמו כל שנה הייתי בקרית מוצקין בטקס הזיכרון ושוב כמו כל שנה דמעות בעניים אתה רץ לי בעניים עוד מיימי בית הספר עוד מהשכונה שהיינו ביחד! שיר יפה "איך הזמן חולף ורץ ואני לא מאמין , איך גדלנו ושיחקנו כמו היינו שניי אחים ומלאך אותך לקח למקום שלא מוכר זיכרון מר זה מה שנישאר...תספר לי איך למעלה תספר לי מה אתה מרגיש אני תמיד חושב עליך הכל שונה פה בלעדיך לב כואב לא מאמין איך ניקטפת כו צעיר לגורל אין רחמים הוא לוקח רק את הטובים, געגועים לך חבר הלב בוכה לא מעקל החברים אותך עוד אוהבים ובליבם אתה חסר .....

יוסי היה מפקד בפלוגת החוד של גדוד נחשון. נפל בתאריך 19.6.2002,בהתקלות במחבל בקלקיליה-ונהרג תוך שהוא מגן בגבורה על 2 חיילים שנפגעו כתוצאה מהכניסה לבית,שבו נפל מפקד הפלוגה. תוך כדי לחימה אל מול המחבל בהגנה על הפצועים,יוסי חטף כדור ונפל... החיילים הפצועים כבר ראו את הסוף,ברגע שראו כי דמות המחבל צועדת לעברם,ויוסי הגיבור בשארית כוחותיו האחרונים,ירה במחבל והרג אותו במקום ובכך הציל 2 חיילים. יוסי נפטר בדרכו לבי"ח. נפל כגיבור-כמו שהיה כל הזמן-היה תמיד ראשון לכל דבר... יוסי,כולי תקווה שאתה שומר שם למעלה על משפחתיך,ועל הוריך בעיקר שאתה כ"כ חסר להם. יהייה זכרך ברוך!

למרות הזמן שעובר, הכאב אינו כהה אנו זוכרים ומתגעגעים ומשתדלים להעניק למשפחתך את האהבה שלא הספקנו להעניק לך

אני זוכר את החיוך שלך אני זוכר שהיינו עולים על המגרש , לא היית מפסיק לחייך ולצחוק , אני זוכר את הקריצות הקטנות שהיית מרים דגל לנבדל ואני מודה על כך שהיית העוזר שלי במשחק האחרון שלי כשופט באיגוד השופטים,. יהי זכרך ברוך

אני לא יכול יותר אין לי מה לומר מרוב שאני עצוב ומתגעגע אנשים לא מבינים למה כל יום אני עצוב קשה לי לדבר על השכול של המשפחה שלנו זה גורם לי ישר לבכות בשבילי כל יום זה יום זיכרון אין יום שאני לא בוכה ליד אנשים טוב אני לא מסוגל יותר לכתוב מצטער

כמו שאני חושב שאסף היה רוצה . אני מחזיק את ידיך ומאמץ אותך ללבי.

אל תבכי הוא רואה אותך מלמעלה זכרונו ישאר גם כשתמשיכי הלאה לעולם לא תשכחי אותו את חדרו הריק רק הלב שלך אל השמיים בחזקה זועק אל תבכי כי אני לא מסוגל לראות אותך את שבורה לגמרי וגם עצובה כל כך לעולם לא נשכח אותו הוא שומר עליינו ואם תסתכלי למעלה תראי שהוא פה איתנו תבכי זה בסדר אמא בוכה על הקבר של בנה יושבים שבעה בחדר ובמרכז השולחן רק תמונה לעולם לא נשכח אותו אמא שוכלת בנה שנפל ומה שנשאר זה לראות איך הורד על קברו מוטל

יהי זכרכם ברוך

לא הכרתי את דודי אך קראתי כל מילה בספר הזיכרון של חטיבה 7 , והם כולם נראו לי תמיד אותם החיילים והאנשים שחדלנו לעיתים להיות. בכל מסע אל הגולן לא אשכח להניח פרח על אנדרטת השיש למרגלות בסיסך שם שמך חקוק לנצח- יהודה מ.

המשפחה שלך כולה היתה בטקס בביה"ס עכשיו. לא הלכתי. באזכרה שלך, השנה, אבא שלך הקריא דברים שכתב ונחרט לי אחד המשפט שאמר: כולם אומרים לי שלפחות אתה נמצא במקום טוב ושטוב לך שם למעלה, אבל מה לא הייתי נותן בשביל כמה דקות איתך פה למטה, עם כל הרוע... מיקי, הילד עם החיוך הנצחי. החכם, היפה. כ"כ הרבה אנשים אוהבים אותך וחושבים עליך - לא רק ביום הזיכרון ולא, הכאב לא פוחת עם השנים והזיכרון לא מתפוגג. אתה חי בלב של כולנו. לילה טוב מיקי. זוכרת.

עופר אני מצטער...לא יכלתי ללכת 12 שנים עברו, 12 שנים מי היה מאמין.ניסיתי ללכת לראות אותך....אני לא יכול..אתה שם ואני פה. אני מסתכאל על בתי וחושב עליך. כמה אתה חסר.הזמן נעצר...אני פה לבד היה לנו הסכם..לשחק עם הילדים אני כועס על עצמי עליך .אמרו שלומדים לחיות עם זה. שטויות הכאב נורא לא יכלתי להסתכל להורים שלך בעינים. כל שנה אני רוצה ללכת לראות אותך. אבל אני לא יכול, אני שונא את היום הזה. אני יושב וחושב . זה הפעם הראשונה שאני כותב אני מרגיש שאתה שומע.12 שנים וכואב לי חברך,אחי רן,

אני מצדיע לכם על כל מה שעשיתם בשביל המדינה ובשבילי אני מצדיע כי אני עכשיו פה וחי וני מצדיע לכל חייל וחייל ולהורים השכולים אני משתתף בצערכם

בליל שבת המלכה עת אשר מסבים כולם לסעוד את סעודת השבת יצאתם אתם -הגיבורים-אשר בחברון בליל חורף ערפילי וקר בתוככי עיר האבות לקרב האחרון בחייכם בליל שבת בה נפתחים שערי גן עדן בעיר אשר בה נמצא פתחו של גן עדן מסרתם את נפשכם למען עם ישראל וארצו -והסתערתם על המחבלים פעם אחר פעם עד אשר חוסלו גבורה עילאית זו אשר באה מכוחו של יהודה החלוץ לפני המחנות בחברון נחלתו ואשר על שם גבורתו כולנו נקראים (יהודים) הוליכה אתכם צעד אחד קטן אך גדול - היישר לפתח גן עדן!! שם תהא מנוחתכם עדי עד ! תהא נשמתכם צרורה בצרור החיים (שנים עשר אחים הגיבורים אשר בחברון -סימטת הגבורה -הקרב בפיקודו של המח"ט דרור ווינברג הי"ד ומפקד כיתת הכוננות יצחק בואניש הי"ד)

בדיוק לפני 3 שנים בלילה זה, ליל יום הזיכרון נרצח חברי הטוב, היקר והצדיק, גדעון ליכטרמן ז"ל הי"ד. גדעון יצא עם הרכב כדי לעשות טובה למישהו לאסוף אותו טרמפ ליד יישובו בגבעת אחיה הסמוכה לשילה. ושם הוא נרצח בפיגוע ממארב ממחבלים. זכיתי להכיר את גדעון ממש בתקופה האחרונה, כששנינו השלמנו שיעורי הוראה במסגרת לימודי חינוך מיוחד שלמדנו. התרשמתי רבות מאישיותו, צדקותו ענוותנותו, שמירת הלשון שלו. הוא חיפש רק לעשות טוב, ורק לעזור לאחרים. ירבו כמותו בישראל. ותהא נשמתו צרורה בצרור החיים.

עם צירוף נפגעי פעולות הטרור והאיבה, למעגל האישים היקרים והקדושים שאנו זוכרים ביום הזיכרון. נזכר אני בדמות יוצאת דופן, של הרב שלמה רענן, נכדו של הרב קוק זצ"ל. שנרצח בביתו בתל רומיידה בחברון בידי מחבל סכינאי שחדר לביתו. הרב שלמה רענן, נצר למשפחת צדיקים וקדושים, היה כאבותיו, איש קדוש צנוע ועניו, התורה לא משה מפיו, היה עניו וצנוע, שמח מאד לגור בחברון והרגיש שליח של העם בעיר האבות, היה בעל מדות טובות, כולם בחברון כיבדו אותו, גם הערבים שהתייחסו אליו כשייח.. אהב לארח אנשים, לשמוח בשמחת אחרים, להשתתף בצערם. איש טוב וסבא טוב, שכולם אהבו אותו. אכן לפעמים הקב"ה לוקח את הצדיקים כדי לכפר על הדור. תהא נשמתו צרורה בצרור החייםץ איהא מליץ יושר בעדנו ובעד כל עם ישראל שכה אהב.

נהרג ב - 9/4/2002. חומת מגן. ג'נין. הוביל כוח של חיילי מילואים. אח של עינב ותומר. בן לרותי ושאול. בבית ספר כולם קראו לך ג'ינג'י. כשסיפרו שנהרגת לא ידעתי בכלל שהיית קצין. שיחקנו כדורסל כל התיכון. חלמנו לנצח את הפועל עפולה נערים. בלוויה, בניר דוד, שיכבה שלמה של בית הספר באה להפרד ממך. בטלוויזיה אמרו שהיית גיבור. מי בכלל חשב שככה זה יגמר. זוכרים אותך עודד. לא שוחכים. חברים מתל אביב