ואנחנו הגברים צריכים רק להצטער על כך ששיחררנו אותן מדיכוי של אלפי שנים. היינו לארג'ים וחשבנו לתומנו שנשים ישאפו לשיווי זכויות וחובות,אבל מסתבר שהן רוצות רק זכויות יתר, ומתנערות מכל חובה שיוויונית. היום ברור שנשים הם מניפולטיביות, שסוחרות במינן ,תוך בכיינות וזעקות של חולשה מדומה,מתוך מטרה לזכות בזכויות יתר. הגברים הקדמונים ידעו היטב את האכזריות והמניפולטיביות של הנשים וזו הסיבה היחידה שדיכאו את החופש שלהן,- החופש להזיק החופש להתאכזר החופש להרוס החופש להתעלק על הגברים והתגובות האלימות של המגיבות מוכיחות שכל הנאמר כאן נכון ומדוייק

רבותיי וגבירותיי, לפני יותר מ-15 שנים הורי נפרדו, מאז אמי מציקה לאבי כל הזמן-> בתי משפט(תביעות שונות ומשונות), הוצאות לפועל, הטרדות מכל מיני סוגים -> כמה כבר אפשר?!?!! טובת הילד זה לא לשים אותו אוטומטית אצל אמא שלו למרות שהיא עצלנית ולא עובדת, ואם היא עובדת אז זה שחור ולא מוצאת אף גבר - אף אחד לא עצר לה את החיים - היא עצרה. ובנוסף היא מפריעה למשפחה חדשה לצמוח בכך שהיא מערימה קשיים כלכליים כבדים ומכבידה מאוד. כל אחד שהוא סרבן גט- גבר או אישה - אחרי זמן מסויים כשבתי הדין רואים שאין מצב להגיע לפשרה ושלאב אין כסף לממן את האישה לכל ימי חייו - על בית הדין הרבני לפסוק נגד האישה. נמאס לי שאני זה שצריך להלוות כסף לאבא כל פעם שהיא שולחת שוטרים, כל פעם שהיא מתלוננת במשטרה שהוא מפר צו של בת משפט כי הוא איחר להביא את אחי ב-15 דקות.. כמה כבר אפשר?!!?! מרוב שנמאס לי מכל מה שהולך פה ושרק במדינה כזאת זה קורה - אני רוצה לעזוב את הארץ ולא לראות אף ישראלי או דיין רבני או שופט אתום עד סוף ימי חיי!!!! * תמליצו עליי, תמיד בנושא הזה שומעים רק את ההורים, אבל מגיע לי שגם קולי ישמע שהורים צעירים יותר יקבלו שכל ויבינו שהם הורסים את החיים של הילדים שלהם כשהם מנסים למרר את חייו של בן/בת הזוג עם תביעות דביליות *

אינני חושבת שזה רעיון רע כל כך. ואני הצד שמעוניין בגירושין. כולם מתייחסים לצד שסובל ורוצה להתגרש. כאילו שהגישור יאריך את העניין. זה בכלל לא מדוייק! במקרה שלי.. הפחד שלי מהמלחמה בבית המשפט הוא זה שמשתק מבחינתי. לו היה גישור חובה כזה, הייתי מרגישה הרבה יותר בטוחה. כשהצד שסובל ורוצה להתגרש נתקל בבבן זוג שלא משתף איתו פעולה, עדיף להגיע להסכמים מאשר להילחם. במיוחד אם מעורבים ילדים במערכת. הם יצטרכו לחיות עם העובדה שאמא תבעה את אבא או להיפך. וזה רע בעיניי. אמנם קיימת היום האפשרות ללכת לגישור , אבל אם בן הזוג שמעוניין להקשות על תהליך הפרידה לא מעוניין בכך, את תקועה עם האפשרות היחידה - ללכת לעורך דין. החיוב ללכת לגישור רצוי שיהיה לפחות על דעת אחד הצדדים כמו האפשרות ללכת לעורך דין. ולמה לא עורך דין? כי גבר שמקבל זימון כזה לבית משפט אוטומטית נכנס למגננה/מתקפה והסיכסוך מסלים. כשהולכים לעורכי דין לגירושין, צריך קודם כל להצדיק את העובדה שנפרדים לשלום מכסף רב. הצעות המחיר שאני קיבלתי עמדו על לא פחות מאשר.... 7,000 - 10,000 $ !!! ... לפחות אחד מעורכי הדין שפגשתי המליץ על צעדים שלא רק שהיו מסלימים את הסיכסוך - הם גם היו מנציחים אותו לרעת רווחתם הנפשית העתידית של הילדים, שבכל מקרה נשארים הילדים של שנינו. כשהגעתי לאחר מאמצים רבים וקשים.. להידברות עם בן הזוג שלי, הגעתי להסכמות מתוך קבלה. במקום להביא להידברות, להבנות, לפרידה מסודרת ומוסכמת מלבים עורכי הדין המתעשרים מהסכסוך ומלבים אותו על מנת להצדיק את קיומם. אם המדינה תתן עודים חינמיים או מגשרים חינמיים (בסדר, בסדר, עם אגרה) תקבלו אפשרות יציאה הגונה מתוך חוזה שמקשר שני אנשים שלפחות אחד כבר אינו מעוניין לחיות במסגרתו. כל עוד היציאה מהחוזה באופן חד צדדים כרוכה בכסף רב ובהסלמת המתח הנפשי של כל הצדדים המעורבים בדבר, החוזה חונק ומהווה כלא. לסיכום, הצעת הגישור חובה היא רעיון מבורך בעיניי אבל המדינה חייבת להציע אותו במחיר שווה לכל נפש אם לא חינמי. אחרת.. נחזור למצב הקודם שבו רק עשירים יוכלו לצאת בכבוד מהמערכת שלא טובה להם. אני דווקא בעד.

אני ובן זוגי הולכים להתחתן ואנחנו חותמים על הסכם זוגיות שבו הסעיף הראשון הוא שבמקרה שהזוגיות עולה על שרטון אנחנו מחוייבים לפנות לייעוץ זוגי, ואם זה לא עובד אז להסדיר את הפרידה ביננו בתהליך גישור

צריך להפריד את הבר מהתבן בהתייחסות שלך לנושא. אין ספק שמצבינו ,גברים ונשים כאחד, עגום, פקידות סעד רשלניות סחבת בבתי משפט סדום ועמורה בבית הדין הרבני, וילדים שמשלמים מחיר כבד על גירושי הוריהם. כבר ראיתי הכל, גברים ונשים שמאבדים את עולמם ורכושם במהלך הגירושין, תופעות קשות של ניתוק ילדים מהורים, אבל האצבע המאשימה מופנית ובגדול לפקידי הסעד הן ורק הן אחראיות לתוהו ובוהו בנושא הגירושין, גם בגלל שיש להן סמכיות דרקניות וגם בגלל שאין עליהם שום פיקוח ובקרה מכל סוג שהוא. ביום שפקידת סעד תכתוב תסקיר רשלני/ לא אמיתי/ שקרי ומגמתי תשב בכלא או אפילו יותר טוב תשלם מכיסה הפרטי פצויי נזיקין, אז ורק אז המצב ישתפר ובינתיים יש לרכז את מיטב ומירב הכוחות לפעול נגדן. הנשים הגברים ובעיקר הילדים הם למרבה הצער קורבנות כולם של מערכת רווחה שבינה לבין רווחה יש רווח גדול מאוד.

חוץ מזה שמישהו שם לא כלכך אוהב נשים.

בתור גבר שמילא את התפקיד המרכזי בגידול הילדים, אני יכול להשקיף על הסכסוך בין גרושים לגרושות ב"אובייקטיביות" מסויימת. צודקות האמהות הטוענות, שבתור מי שגידלו את הילדים להן החזקה העקרונית עליהם במקרה של גירושין, ותביעתן למזונות במקרה זה היא בהחלט הגיונית, שהרי אילו היה מקדיש הגבר זמן רב יותר (או זהה לזה אשתו) לטיפוח ילדיו היה הדבר פוגם בהתקדמותו המקצועית וביכולת ההשתכרות שלו. יוצא אפוא שעבודת האם בבית תרמה באופן עקיף להתקדמותו המקצועית של בעלה, ומשום כך תביעתה לחלק בשכרו היא בהחלט הוגנת והגיונית, ובדומה לכך, תביעתה למשמורת מלאה על הילדים. יחד עם זאת, חשוב לזכור שגירושין אינם עסק משתלם, במיוחד עבור גברים ששכרם הוא ממוצע ומטה. מאלה נשללת האפשרות לשלם מזונות ולבנות את חייהם מחדש. זהו לדעתי מקור ההתמרמרות של גברים רבים, שנשותיהם יוזמות גירושין מבלי לבדוק את האפשרות האם הם מסוגלים לשלם מזונות ולהמשיך "לחיות". גירושין הם עסק יקר, שרק המבוססים שביננינו מסוגלים לשרוד אותו ללא נזקים כבדים לכל הנוגעים בדבר - גברים, נשים וודאי שילדים. עבור אלה יוזמת החוק המוצע היא בהחלט פתרון ראוי. ארגוני הנשים וכל הפסדו-ליברלים, חייבים למתן את המליטריזם הפמיניסטי שלהם ולהבין שהדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות. עליהם לחדול את ההסתה הבלתי פוסקת כלפי גברים ולהשתחרר מהדוגמה, שקידמה פירושה פירוק מוסד המשפחה. מניסיוני, אני יודע שידם של אלה קלה מידי על ההדק, שהפוזה החביבה עליהם היא פירוק ויצירת כאוס, ושהם בעיקר עסוקים בלספר לעצמם כמה הם מצפוניים ומתקדמים.

החוק נועד לקדם את מעמד המגשרים לחייב שימוש בתהליך הגישור תוך כדי תשלום כסף למגשר/ת כמובן. כל שאר הטיעונים הם ספין תיקשורתי. זהו בדיוק המשך לקפיטליזם החזירי. שאיבת כסף מהציבור בכל דרך אפשרית. ההצעה הזו גם מדיפה ריח של פשיזם. התערבות המדינה-ממשלה בחיי המשפחה והפרט.

גם השופט ברק טען שהכל שפיט וגרם למעורבות פאשיסטית בחיי המשפחה

גברים לא דיכאו נשים, זהו שקר עליון המהווה את חוד החנית של הפמיניזם. גברים תמיד יצאו לעבוד ולהילחם, כשהטיטאניק טבעה גברים קודם כל הצילו את הנשים והילדים, וגינוני נימוסין כלפי אישה תמיד היו דבר מקובל. הסיבה שנשים לא יצאו לעבוד היא כי לא היו כ"כ הרבה עבודות, אז בכל משפחה היה עובד אחד במקום שתהיה משפחה בלי עובד ומשפחה אחרת עם 2 עובדים, העבודות היו מסוכנות וקשות מאד בעבר, גם לא היו זכויות לעובדים - שכר מינימום ושעות מקסימום, עבודה משרדית עוד הייתה בהתהוות - אין מחשבים. זו הסיבה שנשים לא יצאו לעבוד, לא שהמטבח באותה תקופה היה כ"כ יותר טוב, זו היה הפינה הכי מסריחה בבית, ודווקא אז היה שוויון, בערך, לא כמו היום עם הפמיניזם הישראלי הרדיקלי.

גם רוזנבלום וגם רונן ממשיכים במלחמות המינים בלי קשר להצעה עצמה. אני גם מודה שלא הבנתי את ההצעה. באם הכוונה לגישור שאמור למנוע גירושין? או גישור שמטרתו להגיע להסכם גירושין סביר בלי משפטים שבהם עורכי הדין מקבלים את רוב הרכוש? אם זוג החליט להתגרש, אין רשות לאף שופט או רב או שר לכפות עליהם ניסיונות לשלום בית. מקסימום להציע בנימוס. עמדה זו לא קשורה למלחמות המינים. זכותם של בני זוג להתגרש אם הם לא רוצים לחיות ביחד או אם אחד מהם לא רוצה. אבל אם מדובר בגישור לאחר קבלת ההחלטה - זה הגיוני. כי למה צריך להעסיק את בתי המשפט ולפרנס עורכי דין אם יש סיכוי שבגישור יגיעו בני הזוג להסכמה ויחסכו לבית המשפט ולעצמם דיונים מיותרים? אבל צריך לזכור שבארץ יש רבבות מגשרים. כמוני למשל שעברו קורס מעניין של גישור בלי כל כוונה לעסוק בתחום אלא רק לידע כללי. אז תמיד ניתן למצוא חבר שסיים קורס ולעשות איתו כאילו גישור.