תודה לך דני היקר על שבזכותך אני מתמודדת יותא טוב עם מותה של אימי ומבינה דברים שלא הבנתי בעבר. עזרת לי המון שיהיה לך רק טוב אוהבת, ואיתך לאורך כל הדרך.

תודה לדני על הטורים המרתקים ומלאי הומור וחום אנושי,על גישה אמיצה ופתוחה,על הגברת המודעות למחלת סרטן המעי הגס ועל שנתת לנו להכיר יותר את עולם החולים וסביבתם הקרובה והרחוקה. תודה למיטב בית ההשקעות על הגשמת חלומו של דני,על תרומתכם החברתית בהוצאת ספרו לאור . טוב לדעת שקיימים אנשים נפלאים באמצע הדרך.

תודה רבה דני, השרות והשעור שנתת לנו חשוב ונהדר. תודה שחשפת את חייך לפנינו ואת גישתך המדהימה לחיים והמות. תודה לך מקרב לב, ולכשיגיע יומך תצא מכאן נשמתך עם המון כוחות עטופה באהבה רבה. עקבתי בשקיקה אחר כתבותיך בכל שבוע ונטענתי בתקוה.

דני שלום, אני קוראת באדיקות כל טור שלך מראשית כתיבתך וגם רכשתי את הספר. אני מעריכה ומעריצה אותך על היותך מי שאתה: אמיץ ללא חת, מישיר מבט לגורלך ועוד הרבה מחמאות יש לי אליך, ואני כמובן מצטרפת לכל המגיבים הנפלאים לכתבותיך. אתה פשוט דוגמא וסמל לאדם באשר הוא אדם. ברכות לכך ולמשפחתך שזוכות שיש להן אותך. אני תקווה שרופאים ואחיות יקראו את טוריך ואת ספריך ובעקבות כך ילמדו משהו נוסף על בני אנוש חולים ואשר נכספים ליחס הולם לאמפטיה ולהשתתפות כנה בסבלם.

מטצער על תגובתי המאוחרת השבוע. חיפשתיך כפי שאני עושה כמידי שבוע בשבוע, אך נעלמת לי והחסרתי פעימה. דיר באלק אם תעשה זאת שוב! אנא לחץ על חבריך במערכת האון-ליין- עיתון שיצאו בפרסום מוקדם יותר.... עד שראיתי את הכתבה כבר גמרתי לכסוס גם את הציפורנים ברגלי! ... ובכלל לא היה לי טעים.... שמחתי לשמוע על צאת סיפרך.איחולי! מאחר ואתה ממשיך לכתוב, אנא גלה לנו, חבריך מהרשת, כמה ספרים בסידרת "דני פינחס-פוטר" ?... זה לא האחרון, אני מקווה (כך תעשה יותר כסף לשתיחייה.... האם אני קורא אותך נכון???....) שמע דני, עצה אחת לקחת ממני, ואני שמח יהתגובות נלהבות ואתה , איך אומרים בבת- ים?.... שמח על הגג מבססססוט עד השמים! מה לגבי שאר הרעיונות שזרקתי לך?... ריצה לכנסת? או אולי שליח מצווה?.... חשוב על זה. מי יתן שיצטננו הימים החמים עוד לפני סיום עונת האבטיחים. חזק ואמץ! מחכה למאמר בשבוע הבא. להשתמע. אליהו

דני, אני עוקב אחרי הטור שלך ורציתי להגיד לך שאתה איש מיוחד ואמיץ ושכל מילה שכתבת עד כה נחקקה בליבי. המשפחה אליה אנו שייכים היא אולי וירטואלית אך ההערצה אליך היא מעבר למציאותית, הינך אישיות אשר מהווה דוגמא למופת וגורמת להעריך ולחשוב מחדש על מה שיש וקיים ולא על מה שאין, יש לי את הרושם שאתה תעמוד במשימת סיום הספר ואני לא אופתע אם תכתוב אפילו עוד כמה אחרים...כל מילה שאני אוסיף לא תצליח להביע את הרגשתי, מקווה ומאמין שיום יבוא ונקבע לבירה על הים:) שבוע נפלא!

האמת? מ פ ח י ד , היום כשראיתי את תמונתך - דווקא ביום שלישי , זה היה מפחיד עוד יותר, קראתי די בחשש את הכיתוב, אני שמחה שהוצאת ספר ושמחה עוד יותר שאתה איתנו נהנה ממנו, שיהיה לך רק אושר , כי זה הכי חשוב. ממני הקוראת המכורה לטור ממש מהרגע הראשון , דני בהצלחה.

דני היקר! קראתי את כל טורים שכתבת וחושבת שאתה בן אדם חזק ואמיץ\מחזקת את ידיך ומאחלת לך ימים טובים ומאושרם מיכל

זוכר את הספר-סרט "סיפור אהבה"? המשפט הפותח הוא:"מה אפשר לספר על בחורה בת 25 שמתה?"....שהייתה יפה?שהייתה חכמה?שהייתה מצחיקה? שהייתה אהבת חיי? ככה זה מתחיל שם... כמה דמעות שפכנו , בזמנו ,כשצפינו בסרט... ואני? מה אני אומרת? עקבתי אחרי הטור מתחילתו-אבל לא היו לי מילים. מה אפשר לאמר לאדם בשיא חייו,שחייו אוזלים לנגדו...ואין איך להושיע? גם עכשיו קשה לי למצוא מילים. איזה מילים לבחור? שבחים על אומץ ליבך? מילות השתתפות בסבלך? מילות נחמה על מה שהשארת מאחור ומה שהספקת להנות ממנו? קשה לי. "לך קשה?",אתה מגחך באירוניה... אין לי מילים,דני.אתה סולח? מאחלת לך איכות מקסימלית בזמן שנותר ויציאה מהעולם עם חיוך של חלום-מורפיום בקלות וללא סבל. לא רק בימי שני חשבתי עלייך...רק שתדע! מחבקת חיבוק גדול... אישה אחת.

דני עם הרבה אומץ אתה כותב את האמת לאמיתה שהרבה אנשים לא היו יכולים לכתוב ולעלות בכתב את מה שאתה חווה ועובר. אך האמת היא מכוערת ולא נעימה אך היא אמיתית ונכונה. אני מורידה בפניך את הכובע כמה שהדברים שאתה מעלה על הכתב הם נכונים ואמיתיים. הייה חזק והחזק מעמד. טוב שהכתיבה מחזיקה אותך. לפעמים אנו עושים דברים ולא מרגישים כמה שהם חשובים. גם אני לפעמים רוצה לעלות את הפחדים, מחשבות, לבטים על הכתב ואני נחנקת ולא יוצא דבר.

בהחלט מבינה את כאבך ואין דבר גרוע מלראות אדם יקר דועך בלי שניתן לעזור לו ולעשות פשוט הכל. אך מדובר בשתי החלטות שונות לחלוטין. דני לא החליט לחסוך ע"ח בניו אלא למען בניו. כאן דני מצא עצמו בפינה ללא יכולת תמרון, מצד אחד שעון החיים שהחל לדפוק בקצב מסחרר כמודיע "זהו אזל הזמן" ובנוסף, גם לו רצה להמשיך לסבול ולהתמודד, חוק בריאות (ושוב תודה לרמון) החליט כבר מזמן שעל דני להפסיק לבזבז את כספי המדינה ושעליו למות וכמה שיותר מהר עדיף, ופשוט דני נאלץ לממן מכיסו במחירי עתק תרופות מאריכות חיים אך מותירות את בני משפחתו חסרי כל. לעומת זאת מהצד השני ניצב ההגיון הישר והקר, שלא כל אחד יכול להקשיב לו ושהוביל את דני להחלטה כי יותר חשובה לו משפחתו מאשר עוד חודש חודשיים על פני האדמה. הוא בחר לא לרוקן את חסכונות המשפחה כדי שמחר כשהוא לא יהיה לתמוך בהם, הם יוכלו להתקיים בכבוד. בהחלט החלטה קשה ואמיצה, ייתכן מוצדקת וייתכן מוטעית זהו עניין מאוד אישי ואל לנו לשפוט. אך זכור דני החליט החלטה זו לגבי עצמו וחייו ולמען ילדיו, חלילה הוא לא בחר שילדו ימות ללא תרופות. הרבה בריאות לבתך והיה חזק-היא זקוקה לך.

דני , אני יודעת שהרבה דברים ניסית , אולם יש משהו שלא ניסית ושווה לך לנסות ,אין מה להפסיד.יש רב מקובל מאוד גדול שאני במו עייני ראיתי ניסים גדולים ועצומים ,משותקים שקמו מכסאות גלגלים חולים שנרפאו וכו' .אולי ,נמאס לך מהכל ומכולם אבל תנסה על תתן ליצר הרע למשוך אותך בהחלטה לא נכונה. ניתן להזמין תור לרב בכל יום שלישי בשעה 8.20 בבוקר בטלפון:03-6195068 ומי שמגיע לרב שיביא איתו תמונה שלך. אל תגיד שהכל שטויות ,פשוט תנסה .!! כתוב:" אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל יתייאש מן הרחמים". הרבה איחולי החלמה .

אני לא משווה אותי אל דני אני משווה אותי למשפחתו!! שאם תשאלי אותם אני מבטיח לך שהם לא היו מתנהגים כמוהו אלא דואגים שהיקר להם יחיה ואולי יבריא.. בכל מחיר!!! הכי קל לוותר! ולהיכנע. מסכנים הם המשפחה שנשארת עם הכאב והאחים הקטנים שלא יוכלו לראות את אחותם בת ה 9 עוד! והגעגועים אויי הגעגועיים של ההורים לילדה המתוקה שלהם... את חושבת שאני לא מסכן את עתידם של ילדיי האחרים כדי לנסות ולהציל את ביתי?..כל החסכונות כבר נגמרו... מה את היית עושה?.... מבטיח לך שלא מוותרת. רק בריאות!!

דני שלום גם אני בין הקוראים הקבועים של הטור. רוצה לחזק את ידיך ואת ידי משפחתך ברגעים הקשים שאתם עוברים. תודה על גילוי הלב. אתה עושה "שירות" שדורש הרבה אומץ וחשיפה, ותורם לרבים שעוברים את המסלול אותו אתה עובר, וגם לכאלה שמלווים אותם. שלא יכאב לך דני ,ושהמלאכים ילוו אותך עם חיוך והומור שנון, וכאשר תגיע לצד השני, לחוף מבטחים ורגוע, אני מקוה שתגלה שגם שם יש עצים ופרחים וציוצי ציפורים כמו בגינה שלך, שאתה כל כך אוהב... מחכה לטור ביום שני הבא...

אומנם באיחור אך שמחתי לדעת שספרך יצא לאור, שמחה בשבילך ומאחלת לך את כל הטוב שרק אפשר. שלך יפה

אשמח אם תיצור איתי קשר במייל הרצ"ב אני מקווה שאני יכול קצת לעזור לך (אל תדאג אני לא משווק תרופות, זרעונים ושאר מרעין בישין) ronelco22@yahoo.com

סיפורך קורע לב. כולנו חרדים לשלום ילדנו, אך רק מי שמתנסה במאבק יודע איך זה 'להיות שם'. יחד עם זאת, מתוך כאבך, בתגובה 40, הטחת ביקורת לא ראויה באחר: א) לכל אחד זכות לכאוב, להתבטא ו'להיות חולה' לפי ראות עיניו, כל עוד אינו פוגע באחר ב) מאמריו של דני אינם התבכיינות, פחדנות או אגואיזם, אלא יומן של אירועים, תחושות ודיעות אישיות. ג) רבים מקוראיו פיתחו אהדה לכתיבתו השנונה, לאישיותו ודרך התמודדותו וחשים ברי מזל על שהתאפשר להם להציץ, דרכו, אל עולם החולים שהוא נסתר בד"כ מעיני כל ד) ממאמריו של דני עולים ומתחזקים ערכי החיים, אחוות האדם והבריאות, שאינם נהירים לרובינו... רק עד שפוגשים במחלה. --מאחל מכל הלב לביתך החלמה ולכולכם הרבה כח, סובלנות ואהבה.

שוב, לדעתי מדובר בהחלטות שונות ואינני חושבת כי החלטתו של דני נובעת מפחדנות, להיפך, מאומץ רב שלא קיים אצל רוב האנשים. בפרקיו הקודמים דני סיפר כיצד החלטתו להפסיק את הטיפולים התקבלה בצורה קשה ומלווה בדמעות לא מעטות. אין ספק שמשפחתו חלקה על דעתו ועל החלטתו, אך בסופו של דבר מדובר בחייו ולכן הוא החליט להקריב את עצמו כדי שלהם יהיה פחות קשה, לפחות כלכלית. אינני רוצה לחשוב מה הייתי עושה לו הייתי במקומך, אוינני מאחלת לאף אדם לעמוד במצבך הנורא, לו הייתי אמא סביר להניח שהייתי עושה הכל למען שביב של תקווה, סביר להניח, אינני יודעת, לפעמים מצבים מסוימים גורמים לנו לבחור בחירות שלא היינו מצפים להן בנסיבות רגילות. אך כאן לא השאלה מה היינו עושים אלו... כאן מדובר באדם שלקח את חייו בידיו והחליט והחליט שאם כבר נגזר עליו המוות ואין ביכולתו לשנות זאת, לפחות הוא יחליט באיזה אופן. הרבה בריאות לבתך, הלוואי ותצליח לצאת מזה ולהבריא!!! היה חזק!

צודק... לא הייתי צריך להיות כלכך בוטה.. אבל עדיין אני נמצא "שם" ואני לא מבין לא מצדיק ולא מסכים עם הגישה של דני! אולי אני לעצמי גם הייתי נוהג כמוהו .. אך כשאתה אחראי על אחר במיוחד ביתך... הסיפור הוא שונה !!! שונה לגמרי !!! ילדיו, אישתו, אביו, אימו, אחיו, ואחיותיו... בטוח חושבים כמוני!!!! שוב... סליחה עם פגעתי.

הספר של יאיר גרבוז : תמיד פולני. יש שם קטעים מאוד מצחיקים. הספר הוא אסופה של "תמונות" ישראליות שלא קשורות אחת לשנייה, כך שאפשר לקרוא קצת, לצחוק ולנוח. מומלץ בחום להפגת הימים הרציניים והגורליים האלה, מה גם שהצחוק יפה לבריאות - ובטח לחולי. שבוע טוב לך ולבני משפחתך !!

מה אפשר לכתוב לך? רק אומר לך שאתה נותן משמעות עמוקה לדברים החשובים בחיינו. חזק ואמץ!

אפילו שהיטבת להתנסח, מה שבאמת עובר על החולה, בגוף ובנפש, לעולם לא יוודע לבריא... כל עוד הוא בריא. תודה שהיטבת עימנו בחלוקה וקירוב אוהב