להצבעה ממוחשבת יתרונות רבים, שרק על חלק מהם עומדת הכתבה. יש גם חסרונות, כפי שיש חסרונות לכל מערכת שבה אנו משתמשים. חלק גדול מהחסרונות הוא תוצאה של אי-בשלות מלאה של התהליך, של חוסר מיונות שימוש מצד כל המעורבים ושל מבנה מערך ההפעלה. בכל אלה אפשר וצריך לטפל, וככל שנקדים לעשות זאת, נקטין את זמן 'הדגירה' לשימוש יעיל ואת היכולת לנצל טוב יותר ובאופן מלא את היתרונות.
ממדיה הקטנים של ישראל ויכולותיה הטכנולוגיות, מאפשרות תהליכים מזורזים; מזורזים אך לא שטחיים. ככל שההכנה תהיה טובה יותר, כן נפחית שגיאות בביצוע, נקטין זיופים אפשריים ונפיק את מירב התועלת מתהליך ההצבעה הממוחשב.
הצבעה ממוחשבת היא גם 'מבוא' להעמקת הדמוקרטיה בקפיצת מדרגה. העמקת הדמוקרטיה היא מתן ביטוי בזמן אמיתי לרצון הציבור בנושאים רבים ככל האפשר שעל סדר היום הלאומי, באופן שמחייב את מוסדות המדינה. מימוש אפשרות זו מחייב שילוב בין 'יעילות תהליכי קבלת ההחלטות' לבין 'שיתוף מירבי של האזרחים בקבלתן'. תהליך הצבעה ממוחשב יקדם אותנו לקראת מימוש אפקטיבי של תהליך כזה.
למעשה, פרוש הדבר הוא אפשרות לשימשו יעיל או להעמקת השימוש היעיל בתהליכים של משאל-עם, כחלק מדרך קבלת ההחלטות הלאומית בנושאים קרדינליים. אחת הבעיות של דמוקרטיות בימינו היא הריחוק הגובר והולך בין המדינה לאזרחיה, בין מקבלי ההחלטות לבוחריהם, בין הצהרות הכוונה של מפלגות בבחירות לבין ביצוע המדיניות שלהן בפועל, משקיבלו את אמון הבוחר והפכו ל'מפלגה שלטת'. תהליכים אלה הינם שליליים במהותם, משום שהם קורעים ומפוררים את החברה והמדינה מבפנים. מאחר ודמוקרטיה היא שלטון העם "עי העם ולמען העם, חייבים לחזור ליסודות הקונספטואליים שלה ולתקן את העיוותים שחדרו אל דרכי היישום, מסיבות רבות ושונות שלא אעמוד כאן עליהן.
ללא הצבעה ממוחשבת אפקטיבית, במדינות של מיליוני תושבים ויותר, אין דרך מעשית לממש מעורבות קונסטרוקטיבית של הציבור בעיצוב וניתוב דרכי ההתנהלות של המדינה. בחירות חדשות ואפילו משאל עם בטכניקות של האתמול אינם תשובות סבירות.
אנו נוהגים לדבר, כמעט בכל תחום, על הקצב הגובר של השינויים. קצב זה מישן ומיתר דברים שנראו 'נכונים', 'חשובים' או 'רלוונטיים' רק זמן קצר קודם לנקודת ההחלטה. אין כיום בידי הדמוקרטיה כלי-אמת להתמודד מול קצב שינויים זה למעט 'הנחת עבודה', שחוזרת ומתבדה חדשות לבקרים, ש'דמוקרטיה של נציגים' היא פתרון טוב לכך. היא פתרון רע, אבל כרגע היא הפתרון היחיד העומד לרשותנו.
אני מקווה שאיני יורה לעצמנו ברגל, כאשר אני טוען שהצבעות אלקטרוניות 'שהבשילו' הן הדבר החדש הבא בדרך להפיכת הדמוקרטיה מהתארגנות מנוכרת ומתנכרת, להתארגנות דינמית וייצוגית הרבה יותר מאשר היתה בדור האחרון.
מערכות חברתיות לא מאוזנות, הן בדרך כלל גם מערכות לא יציבות. ומערכות לא יציבות הן מערכות שבמוקדם או במאוחר מתבדרות. להערכתי, הדמוקרטיות נמצאות כיום במצב של מערכות לא יציבות, משום שהן אינן מספקות תשובות טובות = מועילות ועונות לציפיות הציבור - ביותר ויותר נושאים. אם הדמוקרטיות חפצות חיים, עליהן להכיר בעובדה זו ולפעול לשינוי הסיבות לה. אחת הסיבות היא, כאמור, פערי הקשר, פערי הציפיות ופערי האמון בין האזרחים לבין מוסדות המדינה. שפערי האמון נובעים בין היתר מתחושת 'חוסר האונים של הציבור' להשפיע על תהליכים בתקופות שבין בחירות לבחירות, ומן הפער שמרשה לעצמו שלטון לייצר ולקיים בין אינטרסים (ברובם סמויים) המדריכים את צעדיו והחלטותיו, לבין התחייבותו לציבור ו/או ציפיותיו של הציבור.
מוכח לא אחת, כגון במצב הקיים כיום בכנסת ( כאשר למעלה מ- 40% מחברי הכנסת הם שרים וסגני שרים ובעלי תפקידים נוספים, שאינם מתירים להם להיות ח"כים במשרה מלאה, וזיקתם לממשלה למוקדי כוח בגוף המבצע גדולים בהרבה מזיקתם לבית המחוקקים...), שיכולתו של בית הנבחרים לבקר את רשויות השלטון האחרות, מוגבלת, שלא לומר בלתי-מספקת לחלוטין. מציאות זו חייבים לשנות, ולשם כך חיונית מעורבות רבה יותר של הציבור. כך חזור ותיפנה מחדש תשומת הלב של הנבחרים לעם, ולא לטכניקה מלאכותית כזו או אחרת של בחירות (אזוריות, אזוריות-רוביות, אחוזי חסימה שונים, או כל קומבינציה אחרת).
הטכנולוגיה מספקת כלי יעיל ל'שינוי דיסק' בעיצוב דמוקרטיה רלוונטית למציאות העכשווית. צריך להתגבר בזריזות על הקשיים הטכניים והקונספטואליים, ולנוע לעבר יישום אפשרות זו. ישראל היא שדה מצויין לכך.
מגזין
