הנקודה האמיתית היא שבבית ספר תיכון חושבים שאפשר להגיד לנערים מה לעשות אחרי שעות הלימודים. באיזו זכות בדיוק? רק בציבור הדתי חושבים שלבית ספר יש מנדט להתעסק במה שעושה או לא עושה התלמיד דקה אחרי שנשמע הצלצול לסיום הלימודים.
שימו לב, לא מדובר בתלמידים שעושים דברים שהם בלתי חוקיים כמו עישון סמים או מכות ברחוב , בית הספר הרי לא אוסר בכלל צפיה בטלויזיה כפי שהוא לא אוסר
קריאת ספרים . אז אם מותר לי לקרוא אף אחד לא יגיד לי איזה ספר לקרוא (חוץ מאבא ואמא) ואם מותר לי לראות טלויזיה אז אף אחד לא יגיד לי איזו תוכנית לראות (לא מדובר בערוץ 'פליבויי' אלא בתוכנית שמשודרת לכל עם ישראל).
לא, אני לא קורא לזה 'מעורבות' ולא 'אכפתיות' אלא קובע שהציבור הדתי פשוט לא יודע איפה להציב את הגבול.
הרבה פעמים שמעתי מדתיים שהם מעדיפים לגור בשכונה חילונית שבה 'אף אחד לא נכנס להם לחיים' תמיד חשבתי שזו צביעות בדיוק כמו של ההורים החילוניים ששולחים את הילד לבית ספר דתי כדי שיגדל צייתן וממושמע.
אבל אני מתחיל להבין אותם, הכרתי אישה שעזבה את הקיבוץ כי לא יכלה לסבול את החטטנות של כולם והפלישה לחייה הפרטיים, כנראה שגם בחברה הדתית זה ככה ההבדל הוא שהם אפילו לא מבינים כמה זה חולני.