ולסביות אינן רצוניות ובודאי אי אפשר לרפא אותן בהמרה.
אבל הם לא יודו בכך, כי זה יעמיד אותם במצב מביך.
אזי הם מעדיפים את דרך השקר והמרמה.
הומו אחד בעל תשובה נאיבי פנה לרה"ג משה פיינשטיין, פוסק הדור הקודם, בעצה מה עליו לעשות.
והרב הגאון בחוסר טאקט משווע הסביר לו את גודל עוון כרת ואיסור סקילה
ועד דברים קשים הצפויים לו בגיהינום. וגם פלפל פלפולים ארוכים ומשמימים
לשמחת ליבו של השואל.
להלן תחילת התשובה:
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן קטו
תשובה לנכשל במשכב זכור ר"ל א' דר"ח אדר ראשון תשל"ו. מע"כ הבחור
הנכבד שליט"א שלום וברכה לזכות לתשובה גמורה.
הנה אף לטרדותי המרובות מכיון שחז"ל אמרו כמה דברים מפני תקנת השבים
כ"ש שמוכרחין להזדקק להשיב לבעל תשובה בין שהוא להשיב להלכה בין
שהוא לחזוק שאל יפול רוחו ולהתרשל בדבר שצריך חזוק גדול להנצל מעצות
היצר הרע, שלכן פניתי מעט להשיב לו על מכתבו, והנה איני רואה שאלה
להלכה במכתבו כי אף שבמכתבו שהוא איסור כרת מסתמא יודע שמשכב זכור
הוא גם איסור סקילה כי בתורה בפרשת קדושים נאמר יומתו דמיהם בם
וילפינן ג"ש מאוב וידעוני שהוא בסקילה כדאיתא בסנהדרין דף נ"ד ע"א
עיי"ש וכרת כתיב בסוף פרשת אחרי ונכרתו הנפשות שקאי על כל הא דלעיל
עיין ברש"י ריש כריתות, ונמצא שאתה רוצה שאכתוב לך דברי חזוק להנצל
מיצר הרע ואיזה עצה.
והנה ראשית הידיעה דחומר האיסור דסקילה וכרת וגם שנקרא תועבה והוא
מחטאים המגונים ביותר ואף בני נח נצטוו ע"ז הוא כח גדול לעמוד כנגד
היצר הרע, ושנית שהוא דבר שלא מובן שיהיה ע"ז ענין תאוה דבבריאת
האדם בעצם ליכא תאוה מצד טבעו להתאוות למשכב זכור, שלכן אמר בר
קפרא לרבי על תועבה זו שנאמר באיסור דמשכב זכור דפירושו תועה אתה בה
בנדרים דף נ"א ע"א ופי' הר"ן שמניח משכבי אשה והולך אצל זכר, וכוונתו
דהוא על לשון תועבה שנאמר במשכב זכור יתר על לשון התועבות הנאמר ד'
פעמים בסוף פרשת אחרי שקאי על כל העריות דעל קרא דתועבות לא הוקשה
לו משום שאין צורך לבאור שפירוש שהם דברים מתועבין ומאוסין מצד
איסורי התורה, אבל הוקשה לו על לשון תועבה הנאמר בזכור שני פעמים בפ'
אחרי כשנאמרה אזהרה בלאו ובפ' קדושים שנאמר העונש מה שלא נאמר כן
בשאר איסורי עריות דאם מצד האיסור מ"ט לא נאמר זה בשאר עריות, וע"ז
תירץ בר קפרא שהוא תביעת הקב"ה בהקרא להרשעים, שלעבירה זו דמשכב
זכור הרי ליכא כלל תאוה מצד הטבע שבראתי שיהיה להם תאוה למשכב
הנשים דבלא תאוה לא היה אפשר לקיום ישוב העולם כדאיתא בגמ' בשני
מקומות ביומא דף ס"ט ע"ב ובסנהדרין דף ס"ד ע"א, ולא אפשר שיהיה
פלגא שיהיה לו תאוה לאשה המותרת ולא יהיה לו תאוה לעריות כמו שאיתא
שם שפלגא מרקיעא לא יהבי ע"י תפלה שהוא מהטעם שלא נברא בתחלת
הבריאה פלגא, אבל למשכב זכור ליכא שום תאוה מצד הבריאה וכל התאוה
לזה הוא רק תועה מהטבע לדרך אחר אשר גם רשעים בעלי תאוה שלא
נמנעין מצד חטא ועון אין הולכין לשם שיצר הרע זה אינו אלא מחמת שהוא
דבר אסור שהוא כמו להכעיס ח"ו, והחלוק הוא דהרשע הרי איתא ביומא דף
ל"ה ע"ב שמתרץ עצמו נאה הייתי וטרוד ביצרי הייתי ומחייבין אותו רק מצד
שיוסף מחייב את הרשעים, אבל על עבירה דמשכב זכור אין להרשע העובר
על זה שום טענה לתרץ את עצמו כי לא היה שייך להתאוות לעבירה זו. והוא
פירוש המדויק והנכון.
וזו רק ההתחלה...
ולאחר שקלא וטריא מפולפל וארוך עם הרבה הפחדות ואיומים הוא מגיע אל העצה.
לא יכולתי להביא את התשובה במלואה. יש בה דברים מאלפים המראים איך הרבנים הללו משכנעים את עצמם בדברי הבל ובלבד שלא לומר את האמת העירומה והלא נוחה.
המעוניין יוכל לקבל ממני את התשובה המלאה.