משטרת ישראל, מחוז צפון, מרחב חיפה,אין חולקין כי איבדתם קצינה למופת.

אהובה תומר הייתה קודם כל בן אדם מקסים, היא הייתה מסוג האנשים שהיה להם תמהיל מיוחד השמורים רק לאנשים יחידי סגולה, הכרותי איתה הייתה מאוד קצרה בזמן ששרתתי במשטרה באג"מ מטא"ר והיא שימשה כמפקדת תחנת נהריה.

אהובה הייתה מיוחדת מכל הבחינות, ולכן האובדן הוא קשה מנשוא.

השוטרים הזוטרים העריצו אותה,הלכו איתה באש ובמים לכל מקום, היא הייתה מפקדת נערצת, השוטרים והקצינים נשמעו לה מכוח אישיותה המיוחדת.

ידעה להיות קשוחה כשצריך, וידעה להיות ליידי אמיתית שצריך.

האובדן קשה, לשוטרים, ולקצינים, והמכרים, ובני המשפחה,וכלל משפחת השוטרים,תתנחמו בכך שהייתה לכם הזכות להיות במחיצתה.

יהיה זכרה ברוך.

עם כל הרצון להעריך את הגבורה הרי יש פה טיפשות במלוא מובן המילה.

היא לא הייתה יכולה לעזור במאומה ולא יכלה להציל אף אחד. במקום זה היא גררה עוד 2 שוטרים (בהנחה שזה כך) למוות. הדבר נכון לכולם.

במקום להבין שאין שום דרך כלשהיא לעזור ולחשוב ולא סתם לקפוץ לאש .היא רצה כביכול לעזור. גיבור אמיתי היה עושה שיקול דעת ולא היה גורם למוות של אחרים. היה מורה להם לא להכנס לאש. הבנה וקבלת החלטה אמיצה ונכונה-זוהי גבורה.

רק שהילדים שלנו לא יגדלו על סיפור גבורה זה.

חבל שדווקא מפקדת משטרה כה גדולה ניכנסת למסע אל חזור שסופו ידוע לכל

יהי זיכרה ברוך

לא מזמן ראיתי בטלויזה במצלמה נסתרת שהיא אומרת לאזרחית שבאה כנראה להתלונן על שוטרים "תגידי תודה שלא ירו בו"

יהיה זכרה ברוך.

8 ימי חג אורים, נפתחים בנר ראשון על אדן החלון של עם ישראל, אש זעירה וצייתנית, רוקדת על הנרות שסידרנו עבורה מבעוד מועד. אבל איפה אנחנו ואיפה השליטה? האם אנחנו יודעים איך נראית השתפותנו במראה החושפת אמת? ראשי ממשלות מועלים במליונים. נשים נרצחות על ידי בעליהן. אזרחים נרצחים במארבי כנופיות.מפקד המשטרה בועל ללא הכרה. זו לא אש של פרסום הנס, זו אש של אזהרה חמורה. והיא מתפשטת ועולה. לפתע אנחנו כבר לא אוחזים בנר בקצהו, אנחנו אורזים מזוודות ונסים על נפשנו וביתנו בוער שעות ארוכות מאחורינו. בתוך התופת עומדת אישה אחת אהובה ויקרה ונוהגת בגבורה, משלמת את פשעינו בתופת הלהבות. 5 ימים איומים נלחמת על כל נשימה, בזמן שאנחנו המשכנו והדלקנו נר אחרי נר. והנה כשהאש הופכת לבת ברית, נאחזת בצייתנות רק בפתילות שאנו מרשים לה ללחך,  והעשן מעל הכרמל נמוג סוף סוף, אז היא מרפה את אחיזתה בחיים ונפרדת מאיתנו בדממה. על פשעי הניצב משלמת האהובה. נותר רק לתהות מי מיקירנו שכאן ישלמו על פשעינו אנו? אין חשבון פרטי, ואת זה אנחנו בתפיסתנו הצרה לא רואים. החשבון הוא כללי והעם קשור כולו כמעשה רקמה מורכב, כמקשה אחת. אם בר לב מטנף, כולנו נתלכלך. אם עונשו בשריפה, אולי רק 42 נשמות טהורות יעמדו כנגד לשון המאזניים ויצילו את כולנו, השאר, מגורל חמור וקשה. מי יודע?

אהובה סחפה את כלום בהערצה אליה.

גם אני קבלתי ממנה הרבה פעמים שלילי ולמרות הכל אני מעריץ אותה.

היא ידעה לסחוף אחריה אנשים.

אהובה לא הלכה מאיתנו היא נשארה בלב.

מספר הסלולרי שלה ישאר אצלי תמיד בנייד.

אין ספק שהיא הייתה גיבורה והאבידה גדולה, אבל למה כל הזמן להעצים את היותה אישה ומפקדת, היא קודם כל הייתה בן אדם וזה לא חשוב אישה או גבר זה קצת מתחיל להזכיר לי את ההפרדה בים המרוקאים והטכנזים ואיך מתפלאים כל פעם שיש רופא שהוא מרוקאי, היא הייתה מפקדת גדולה אהובה על בני משפחתה וזה לא חשוב מאוד שהיא הייתה אישה היא הייתה בן אדם כמו כולנו. ובתור ד"ר למיגדר את רק מעצימה כל פעם את ההבדלים בין הנשים ןהגברים ולא ההיפך כשאת חוזרת ואומרת שהיא הייתה אישה, את זה כולנו יודעים .

יהי זכרה ברוך.

טוב עשית שהתפללת לרפואתה- אבל מדוע האפליה הזו? האם הם לא היו בסכנת חיים?

האם מתפללים לרפואת אדם על פי המגדר אליו הוא שייך?

תתבישי.