אני מזדהה אמנם עם החוויות אותן מתאר חי, לרבות המבטים הכבושים בקרקע וחוסר הרצון לתקשר עם חולים אחרים (לגיטימי לחלוטין, אגב), ומבינה מאד מאיפה כתב את שכתב.

אבל אהבתי גם את הדרך שבה ניסית לנהל דיון רציני, לא מתחכם ולא מתלהם, על אף חוסר ההסכמה ביניכם.
שאפו.

כל הכבוד לך על האומץ שאלוהים ישלח לך רפואה שלמה במהרה אמן !.

 

ו62  על מה בדיוק צריך להתבייש????

אתה שנון, מצחיק, עמוק, כנה, מסתכל לאמת בעיניים ואני לא מפסידה אף פוסט שלך.
החרדה טבעית והיא תתמתן עם הזמן. מנסיון.
אתה משהו מיוחד וכולנו מחזיקים אצבעות להחלמה מהירה ומלאה!!
ואם לא, אז לחיים ארוכים עם כמה שפחות סבל. באמת המחלה הזו נחשבת לפעמים לכרונית וחיים איתה יופי. מנסיון.
בהצלחה!!!

חי, יש לי רעיון חזק שעלה במוחי.
תמיד שאני במצב לא פשוט יש סרט מגניב לחלוטין שנקרא REAFER MADDNES
בקיצור שמחה מרפאה
וגם איזה ג'ויינט לא יזיק

חי היקר

לפני שנתיים כעת חיה ראיתי גם אני את תוצאות ה CT ובו נגעים ליטיים והתפוררות של חוליות והבנתי מה מקור כאבי הגב הפתאומיים. גם אני טעמתי את טעם התלידומיד והסטרואידים וגם אני, כמוך, המשכתי. לא הסתרתי המחלה אך החלטתי לא להתיחס לעצמי כאדם חולה אלא כאדם בריא עם מחלה...

למזלי הגעתי לרמיסיה מהר, עברתי השתלה עצמית של מח עצם (שלא הייתה תענוג גדול אך גם לא סוף העולם...)וכיום אני ברמיסיה מתמשכת, עובד ומתפקד במלא המרץ. אני מאחל לך שתראה גם אתה במהרה את האור שבקצה המנהרה. אמנם מחלה ארורה זו תוקפת גילאים צעירים יותר ויותר אך גם אפשרויות המלחמה בה רבות יותר משהיו אי פעם!

אז שתישאר אופטימי ובעל חוש הומור. המחלה אינה משהו להתביש בו אך לא בהכרח יש צורך שאנשים "יכנסו לך לעצמות" תרתי משמע..

המון בהצלחה בהמשך הדרך.