למרות שאני כבר מצאתי את החבר הכי טוב שלי שהוא עכשיו גם בעלי... כל כך התרגשתי לקרוא את הטור שלך.. אפילו הזלתי דמעה בסוף... מאחלת לך למצוא את האחד שלך...

בהצלחה!!!

חרא.

 

אתם נותנים להורים ולמכרים ליצור עליכם לחץ חברתי או כמו שאני אוהב לקרוא לזה: 'לחץ פיזי מתון' ואז הרי זה ברור שאת צריכה למצוא חבר, להתחתן ולהביא ילדים אין פה בכלל ויכוח

 

ואז את יושבת על הזמן לבד חושבת על ביחד וכל הזמן מחשבות על אם ולמה וכמה ואיך ומאמללת את עצמך. ולמה כל זה? כל זה מתחיל עם הלחץ הפיזי המתון של החברה, של האנשים הקרובים לך ביותר הם אלה שמאמללים אותך.

 

הצעד הראשון זה להפסיק את הלחץ, להבהיר להם שאם הם רוצים חתונה וילדים שיתגרשו, יתחתנו ויביאו עוד ילדים שלא יתעסקו עם מה את, מה את צריכה להיות ומה כולם עושים או לא עושים. זה לא עניין שלהם נקודה

 

הצעד השני זה לפתח עמוד שידרה ולדעת לחיות ולהיות לבד עם עצמך בלי כל הרגשות הנלווים שתיארת עכשיו. החברה של היום פיתחה איזה פנטזיה כמו הבהלה לזהב של פעם של אהבה מושלמת כמו בסרטים אז מותק אהבה היא בכלל לא מושלמת כמו בסרטים. הסטטיסטיקה בישראל של %26 אחוזי גירושין היא רק בגלל החרדים למינהם (יהודים, ערבים ונוצרים) ואצל החילוניים היא בכלל %50. %50 לא מאושרים ואומללים מספיק בשביל להתגרש ועוד אחוז לא ידוע אומללים, לא מאושרים ונשארו ביחד

 

אז קודם כל תפתחי עמוד שידרה ותהיי מאושרת עם עצמך ובעלת ביטחון עצמי (דבר מושך כשלעצמו) אחרי זה אולי תמצאי מישהו ואחרי זה כבר תחליטי הלאה אבל קודם כל דבר ראשון תלמדי לקבל את ולאהוב את עצמך כמו שאת, ללא בן זוג

אז תני לי צ'אנס!! במקום לדחות על הסף..

תפסיקו לשים אותנו במסגרות. לא כולן כאלה - קצת חוצפה בהחלט יכולה לעורר עניין אבל אם הגבר מתנהג כמו שמוק - שילך לחפש... מכירה מספיק בנות שמחפשות את השותף - שיעזור באמצע הלילה להאכיל את הילד, ויתמוך ויאהב - אולי אתם מחפשים את הבנות הלא נכונות?

אין, אין על אלינור. היא תהיה האמא של הילדים שלי. אלינור צרי קשר אם את רואה את התגובה הזו. dani@telcosaver.com

להת'

אין לי חשק לחיות

חושבים שזה נורא קל, אם רק נפסיק לחפש את ה"מושלם". כאילו הם עומדים אצלנו בתור. ברור, זאת כמובן אשמתנו שאנחנו לא מוצאות אף אחד, בגלל הבררנות שלנו.

מי עומד אצלנו בתור? מעניין אותי לדעת מה נחשב "אקטיבי" לדעתך. אתרי היכרויות מייגעים לא אקטיבי מספיק? היכרויות ושידוכים דרך חברים ומשפחה, בילויים בפאבים ומסיבות, מה בדיוק נחשב "אקטיבי"?

 

מתי אנשים יפנימו שהכל עניין של מזל. ברור, יש את היוצאי דופן שבאמת פוסלות על שום דבר ולא נותנות צ'אנס. ויש את כל ה-95% האחרות, שבאמת מתאמצות, וקשה להן. הכל מכתוב!

עד הפסקה האחרונה שלך, יכולתי להבין אותך מאוד, לחוש את הכאב שלך ולהזדהות איתך. אבל בפיסקה האחרונה, הרגשתי שההזדהות שלי כלפייך פתאום נעלמת. את יודעת למה? כי גם אני כמוך, בחורה רומנטיקנית שמאוהבת באהבה ובאשליה של 'הגבר המושלם' שיהיה הכל בשבילי- החבר הכי טוב, המאהב המדהים, האחד שיכיר אותי לעומק וידע בדיוק מה מתחולל בתוכי בכל רגע. אז את יודעת מה? אני הבנתי שאין דבר כזה. יותר נכון, הבנתי שהדברים לא תמיד עובדים בצורה כזאת. הבנזוג שלנו הוא לא תמיד החבר הכי טוב, הוא לא תמיד יכול להבין אותנו (את יודעת, בנות הן מתוסבכות) והוא לא תמיד יודע מה מתחולל בנבכי נפשנו. אני יכולה לספר לך, שלי יש חבר כבר שנה וחצי ואנחנו גרים יחד כבר תקופה ארוכה. אני יכולה לספר לך שאני התאכזבתי הרבה מהעובדה שאני רומנטיקנית והוא ריאליסט, שלי יש עולם רגשי מאוד עשיר והוא לעומת זאת בנאדם לא רגשי שלא כל כך מת על שיחות נפש. אני מנסה לדבר איתו על דברים שעוברים עליי מבחינה נפשית ורגשית והוא מתקשה להבין ולפעמים אפילו אין לו הרבה כוח או סבלנות להקשיב ומגיב לדברים שלי בצורה מאוד 'תכלסית'. אבל מה? הוא בן זוג טוב, הוא בנאדם אכפתי, תומך ועוזר בהרבה מאוד מובנים. ואני הבנתי שאין דבר כזה בנזוג שיבין אותי לגמרי, אין דבר כזה בן זוג שיבין מה מתחולל בנבכי נפשי. בן זוג זה לא פסיכולוג!! בן זוג זה לא חברה הכי טובה שאפשר לדבר איתה שעות! בן זוג הוא בסך הכל גבר, עם בעיות משל עצמו, עם אופי שלרוב יהיה שונה מאוד משלך (מה לעשות, נשים מנוגה וגברים ממאדים..), ויש לו רצונות וצרכים שונים מאיתנו. אז מה לעשות? אין מושלם!! אין התאמה מושלמת, אין אחד שיבין אותך לגמרי, אין אחד שיספק אותך בצורה מושלמת. אני חושבת שזה משהו שהרבה נשים צריכות להפנים, כי כולנו חיות ושבויות במין פנטזיה שהוליווד יצרה אצלנו שיש מין כזה גבר מושלם, אביר על סוס לבן שתמיד יבין אותנו, יהיה החבר המושלם ותמיד יהיה שם לא משנה מה. אז מה לעשות מותק, זה לא החיים האמיתיים. וככל שבחורות ילמדו להפנים את זה ויותר לזרום עם מה שכן יש וכן קיים, אני מאמינה שיותר בני זוג יוכלו להתחבר. עם קצת פחות ציפיות לא ריאלסטיות וקצת יותר התחברות אל המציאות.

הלבד הזה הוא כמו פיל באמצע הסלון. את יכולה להיות מהבוקר ועד הערב מוקפת באנשים שאת אוהבת, לעבוד בעבודה שעושה לך טוב, לגור ברמה סבירה ולנהל חיים הגונים ובריאים- אבל בלילה את הולכת לישון לבד.
גם לי נמאס. נמאס מלראות אחרים מקבלים את מה שאני מייחלת לו, נמאס לי לראות אותם ולהרגיש אני מפספת. ואת יודעת מה הכי גרוע? שיכול להיות שגם הם חיים באשליה, ושלמרות הכל, בפנים הם עדיין לבד.