סבלתי כל החיים מרגשי נחיתות, ספגתי הצקות בילדות והערות מכאיבות ומשפילות כבוגרת.
ספרתי כל פירור נוסף שהכנסתי לפה וכיסחתי את עצמי בחדר כושר כדי להוריד לפחות חלק מעודף המשקל.
ושוב סבלתי מרגשי נחיתות וקינאתי בבחורות רזות טבעי.
הכי עצוב בכל העניין שמי שאחראי לכאב שנגרם לי בגלל המשקל זו המשפחה שלי, האנשים הקרובים אלי ביותר שהיו אמורים לקבל אותי ולתמוך מעליבים אותי ולא מפסיקים להכאיב לי, רק בגלל שלא הצלחתי להוולד עם מבנה גוף חטוב.
כשהייתי ילדה הייתי שמנה מאד והילדים צחקו עלי, אבל אמא שלי אמרה שצוחקים עלי בצדק בגלל שאני מאד שמנה ונראת זוועה.
גם לאחר שעשיתי דיאטות כמה פעמים, וגם אחרי שנכנסתי לכושר ורזיתי משמעותית, ההורים ממשיכים להעיר לי על הקילוגרמים שנשארו כאילו שאני לא פחות מהאישה השמנה ביותר בעולם.
בעולם שלנו כואב להיות אישה עם נטייה להשמין.