אם הם מקנאים בנו שהק אתנו למה אינם מתגיירים?
כמו שעשו אחר פרשת רצפה בת איה.
כידוע בניהן של רצפה בת איה ומיכל נתלו למשך כל הקיץ בפקודת דוד כדי
לרצות את האלוקים על ששמו חולל בכך שפגעו בגבעונים, למרות שיהושע
נשבע להם שלא יאונה להם כל רע. רק בסוף הקיץ הקב"ה נרגע, "ויעתר ה'
לארץ" והחל לרדת גשם.
וכך מסופר בגמרא יבמות ע"ט ע"א:
ישראל גומלי חסדים, דכתיב: (בראשית י"ח) למען אשר יצוה את בניו ואת
ביתו וגו', כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (שמואל ב'
כ"א) ויקח המלך את שני בני רצפה בת איה אשר ילדה לשאול את ארמוני
ואת מפיבושת ואת חמשת בני מיכל בת שאול אשר ילדה לעדריאל בן ברזילי
המחולתי. מאי שנא הני? אמר רב הונא: העבירום לפני ארון, כל שארון קולטו
- למיתה, כל שאין ארון קולטו - לחיים. מתיב רב חנא בר קטינא: (שמואל ב'
כ"א) ויחמול המלך על מפיבושת בן יהונתן בן שאול! שלא העבירו. וכי משוא
פנים יש בדבר? אלא שהעבירו וקלטו, ובקש עליו רחמים ופלטו. ואכתי משוא
פנים יש בדבר! אלא שבקש רחמים שלא יקלטנו הארון. והא כתיב: (דברים
כ"ד) לא יומתו אבות על בנים וגו'! אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן:
מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ואל יתחלל שם שמים בפרהסיא. (שמואל
ב' כ"א) ותקח רצפה בת איה את השק ותטהו לה אל הצור מתחלת קציר עד
נתך מים עליהם מן השמים ולא נתנה עוף השמים לנוח עליהם יומם וחית
השדה לילה, והא כתיב: (דברים כ"א) לא תלין נבלתו על העץ! אמר רבי יוחנן
משום רבי שמעון בן יהוצדק: מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ויתקדש שם
שמים בפרהסיא, שהיו עוברים ושבים אומרים: מה טיבן של אלו? הללו בני
מלכים הם, ומה עשו? פשטו ידיהם בגרים גרורים, אמרו: אין לך אומה
שראויה להדבק בה כזו, ומה בני מלכים כך, בני הדיוטות על אחת כמה וכמה!
ומה גרים גרורים כך, ישראל על אחת כמה וכמה! מיד נתוספו על ישראל מאה
וחמשים אלף.
ע"כ
שום דבר לא נשתנה מאז. כמו האמוראים הפסיכופתים שכל כך התלהבו
מ"קידוש השם" הזה ומהתמונה של האמא האומללה שקיץ שלם היא שוהה
ליד גוויות הילדים התלויים ומגרשת את העופות הטורפים והחיות, ודוד החכם
אפילו לא דאג כלל להפקיד שומרים על הגופות, כן הרבבון הצפתי הזה רב ראשי בישראל שנמנה על המחנה הציוני, רוקד על הדם של הנרצחים.