והם, בניגוד לבני משפחתם החליטו לעלות לארץ ולבנות אותה ולא להישאר באירופה.
מה לא הבטיחו להם - עבודה, בית, עזרה כלכלית, רק שיישארו בפולין. מה יש לכם לחפש בפלשתינה ? רק עשבים וחול.....
באחד המכתבים האחרונים הם אפילו מביעים אמונה מלאה באלוהים שיציל אותם מהיטלר.
שלושה חודשים לאחר מכן, הם עלו בעשן הארובות באושוויץ.
אף אחד לא שרד. סבי איבד את הוריו ושתי אחיותיו. אחיו הצעיר ניצל בנס, כאשר רץ לכיוון החזית הרוסית ונפל בשבי הרוסים.
מבני משפחתה של סבתי, ארבעה אחים ( והיא האחות הצעירה ), כולם נשואים והורים לילדים לא נותר אף אחד. גם לא הוריה.
ככה זה כאשר אתה נושא עיניים לשמיים. יום אחד השמים מתקדרים בעננים ולך חפש מי יציל אותך מהגשם ומהסופה. אלוהים לא מחלק מטריות. אלוהים לא מחלק מעילים. אלוהים לא מבעיר אש בתנור ואלוהים לא מציל אותך.
כולם היו חרדים, תלמידי ישיבות מוכשרים שעבדו במסחר למחייתם. אבי סבתי היה ראש ישיבה.
מי שמע את זעקתם ואת צעקותיהם כאשר נסעו דחוסים בקרונות הבקר ? מי הציל אותם כאשר הפשיטו אותם ודחסו אותם לתאי הגזים ? מי אמר עליהם קדיש כאשר גופתם נשרפה בקרמטוריום ופוזרה בשדות אושוויצ'ים ?
אף אחד.
חדשות 
