כשניבחרת ישראל היו צריחים להגיע לטורניר גדול כמו מונדיאל או הולימפידה כל משחקי המבחן ליפני הטורניר היו נגד ניבחרת חיפה המבחן הגדול ביותר של הנגלנדר להיכלל לבג הנבחרת היה נגד נבחרת חיפה כשגרשוני שוער מכבי חיפה הדף כדור ישר לרגלי הנגלנדר שהבקיע וצורף כשחקן אחרון לסגל הנבחרת האחרון למכסיקו 70

ורובם היו השוערים המצטיינים בזמנם והיו קבוע בסגל הנבחרות השונות לדורותיהן.
הגדול ביותר כמובן היה הקיבוצניק יחיאל המאירי (ה"חונק", המבין יבין..) ששיחק במקסיקו 68 (אולימפיאדה) ו מונדיאל 70 ואחריו שיירת השוערים הזכורים לטוב (הסדר לא קובע לגבי גדולתם): בניש (שאותו המאירי זרק מההרכב הראשון), יחיאל שוהם, עוד קיבוצניק שהגיע אלינו מכפר סבא והוא השוער היחיד שקיבל עד היום ציון 10 (עבור המשחק שבו עצר את מכבי שפיגל ת"א בגופו), אוואט שנבחר פה להרכב וקיבל את חולצת ההרכב בכלל במקרה כי שוער מצוין אחר, אבי פרץ, שאותו הביא גוטמן במיוחד, נפצע ממש בתחילת עונת 1987-8 ודודו מיודענו, הפרש מרמת ישי- נכנס לשער במקומו וכל השער היסטוריה..., ואז: ארנוןן רוקמן, בומה ווינברג, מישל פורטל, גיורא אנטמן ומקווה שלא שכחתי ולא קיפחתי אף שוער.

וולך ויאנג
אלה הם שלושת הגדולים באמת
שחקנים ברמה של הבונדסליגה
לוונטל חייב להיות ב-11

מחמם את הלב. הפועל חיפה קבוצה עם היסטוריה ונשמה ענקית ותודה על הפרגון ועל הסיקור המעניין.

הלו כדור הארץ?

וגם כאן היה יצוא נרחב לנבחרות.
מגן: ללא התלבטויות הייתי בוחר בגינדין, חלוץ מקבוצת חובבים שהוסב לעמדת מגן והיה למגן/קיצוני הראשון בארץ. אחריו באו רבים וביניהם נג'ואן הנהדר שהיה קשר/חלוץ מעולה שהפך למגן אך יסלח לי גרייב ועם כל הכבוד לו- עופר טלקר ששיחק אתו (בצד ימין) כמה שנים היה טוב ממנו ובעיקר זכור לי שני דברים: השילוב הנפלא ואין ספור דבלפסים בינו לרוסו ושהוא השחקן היחיד בהפועל חיפה שכבש שישייה במשחק אחד, נגד כ"ס (הייתי שם).
ואתם שיירה בלתי נגמרת של מגינים מעולים: אילוז, גרוס, קובריק, ויקטור יאנג (ששיחק גם קיצוני) ועוד הרבה מגינים טובים ואפילו אלימלך המלך שיחק כמגן בנבחרת.
בלמים: לגבי וולך אין ויכוח (למרות הבגידה והמעבר לצד הירוק), שחקן אדיר עם אופי מדהים. לגבי בן זוגו: בן שמעון היה מנהיג ובעל בעיטות עונשין מדהימות ופחות בלם לדעתי, בעצם הוא היה קשר אחורי שהוסב לבלם ואלמלא אורן זיתוני שהיה לפניו מי יודע... היו בהפועל חיפה בלמים טובים מרן (דווקא אוהב אותו) ואני לא הייתי משלב אותו בהרכב כל הזמנים. אפילו אלון חלפון ששיחק לצידו היה טוב ממנו וגם הוא לא היה בלם גדול. עם וולך שיחקו יהודה כהן ודב עצמון שהיו טובים מהצמד בן שמעון את חלפון, אבל הטוב מכולם היה גביזון והוא זה שהיה אמור להכלל בהרכב.

אם ישנו חלק בקבוצה שבו הייתי מתגאה פחות זה הקישור ובעיקר היצירתי.
הפועל שלי לעד- חיפה נודעה לאורך שנים כהפועל חיפה "בעט ורוץ" (ואכן כך שיחקה) במקרה הטוב והפועל "בונקר" חיפה במקרה הרע. לצערנו.
לזמן קצר מאמצע שנות התשעים ועד סופם היה להפועל חיפה קישור מהטובים בליגה וזהו. וזאת כתוצאה מהייבוא של בן שמעון, בנין, עטר, זייתוני ושלישית הזרים המופלאה: מילנקו, רוסו ובייחוד אוליאנוב שהיה אולי הקשר הטוב ביותר ששיחק בישראל (אומרים שצ'יקובסקי- אבל אותו לא ראיתי).
רביעית הקישור שלי אם כן:
צ'יקובסקי (כי כך אומרים כולם), רוסו (כי קשר נמדד גם בתפוקה), אורן זיתוני שהיה שווה לפחות שני שחקנים בגלל המהירות והחוכמה וכמובן אוליאנוב מעל כולם.
אחרי הכל שלושה מהם אחראים עיקריים לאליפותנו היחידה.
ויסלחו לי אנגלנדר, לוונטל, אינצ'י, רונן רוקמן (שהיה גם חלוץ), עטר, כפיר, מינטואן,שטיקר, פיקר, קאופמן ועוד כמה.
ולמה לא בנין? כי הוא לא שיחק מספיק בשורותינו ועזב בכל פעם כשנדרש להנהיג. אין חולק על כך שאם היה נשאר אל תוך העונות של גוטמן היה נעשה שותף לאליפות היסטורית (וההפסד כמובן שלו) ולנבחרת כל הזמנים. השמועות אמרו שהוא ובן שמעון לא הסתדרו.

תגידו מה שתרצו אך מעולם לא נראה על הדשא בקרית חיים חלוץ ברמתו של חרזי ששיחק חצי עונה בה כבש 10 שערים בליגה ועזב לטובת טופאש בורסה. חלוץ רחבה מהטובים שהיו ושיחק אצלנו כשהיה בשיאו, לא כמו שפיגלר, ארמלי,מאיר ברד ופיינגנבויים שהגיעו גמורים ובסוף הקריירה.
רובי יאנג הנהדר זכאי בהחלט לככב בנבחרת כל הזמנים (גם נבחרת ישראל שבה שימש כקפטן) אלא שאם היה משחק בימינו הוא בכלל לא היה מתופקד כחלוץ אלא כשחקן כנף אבל היות ומעולם לא היינו משופעים בחלוצי על (כלום מאז חרזי ועד סוף סוף לאלה) מה שנותר הם דמויות מוזרות כמו אורן ניסים, בליטי, בני אלון, דב בנדט ועוד כמה שלא בטוח אם היו משחקים כחלוצים בקבוצות אחרות אם בכלל.
ובכל זאת היו חלוצים בהפועל חיפה. אומרים שאברהם גינזבורג היה חלוץ על. היות ולא זכיתי לראותו בפעולה- מקבל וגם עם הסטטיסטיקה שמקבעת אותו כמלך השערים בכל הזמנים. היו חלוצים לא רעים: אלימלך המלך (שבעצם שחקן כנף כמו רובי יאנג ולא חלוץ), רונן רוקמן, יובל אבידור (כן- השערים זה לא הכול), לירון בסיס,עדן, בן אמו וכמובן הישאם זועבי ועוד כמה טובים.
אז את מי לא שכחתי והייתי מציב לצידו של רובי יאנג? את ג'ף טוטואנה שמלבד חרזי היה החלוץ האמיתי שזכיתי לראות בהפועל חיפה.
ולסיום: השחקן ה 12 ושאותו קיפחתי: איציק אנגלנדר. העזיבה למכבי חיפה בעת שהכי היינו צריכים אותו (כן, ידוע, ההסתדרות. מכיר את הסיפור). כמוהו כבנין: שני השחקנים הכי מוכשרים שיצרה מחלקת הנוער ונטשו אותנו ובניגוד לוולך שלא גדל אצלנו והפך לכדורגלן בגיל מאוחר. גם עזיבתו של וולך היא פצע, אבל פחות.
חבל כי נאמנות שווה ניקוד בהחלטה לבחור בהם.
אתה הבנת את זה גילי? אם לא, התייעץ עם עדן והוא יסביר לך.

כאוהד הפועל חיפה מגיל צעיר מאוד בכל הזמנים חולק על העיתונאי פורת אם אתה עושה שיעורי בית תעשה עד הסוף על הפועל חיפה. פלדשטיין היה שוער אחד הגדולים בכל הזמנים ולרוע מזלו היה בתקופה של חודרוב והיה למחליפו בנבחרת. בן אדם ענק,שוער ענק וצריך להיות ב11 הגדולים! לך תלמד להכין כתבה... הכתבה שלך לא כל כך אמינה
לסיכום אם היה חי כיום היה מספר 1 (היה אמיץ מאוד ומזנק לרגליי החלוצים ללא פחד)

איך מוותרים על הגדול מכולם מרדכי פיקר ?

אין שני לו בין הקורות

גבוה חזק ובן אדם

שכחתם את לירון בסיס ? חלוץ נפלא .השערים שלו הכריעו את עונת האליפות!

יוחנן וולך לא רק היה בסגל הנבחרת אלא גם שיחק במונדיאל ב-70' והצטיין.
לרובי יאנג לפי הסטוריוני הספורט בחיפה היו 57 הופעות בנבחרת ולא 50.

בתור ינוקא בן 47, אשר המילים הראשונות שלמד להוציא מהפה היו אבא גינדין, ושזכה לגדול, לראות ולהעריץ את אבא גינדין, אברהם גיצבורג, בני אלון, אלי לוונטל, יוחנן וולך, איציק אנגלנדר, ליאון גרוס, האחים יוסי ואבי ליפשיץ, אבי קאופמן, שלמה אילוז, רונן רוקמן, פדידה, ג'ובאני רוסו, גוראן מילנקו, דמיטרי אוליאנוב, ג'ף טוטואנה ועוד ועוד, שהיה מסתובב ברחבי ביה"ס "הריאלי" עם פתק מקומט- ברכה בחתימתו של אלי לוונטל, מול מאות רבות של אוהדי מכבי, כתבה זו מילאה אותי בדמעות, בהתרגשות, ובעיקר בגאווה על היותי חלק ממשפחה שרופה ואדומה. אפילו את בני, כפר סבאי מלידה, חינכתילהיות אדום בנשמה, ועל זאת גאוותי.

זכיתי בתור ילד קטן לראות את רובי יאנג וחבריו, אבל האירוע המיוחד ביותר היה מיד אחרי הפסקת האש במלחמת יום כיפור, שהחליטו לחדש את משחקי הכדורגל, והפועל פתחה במשחק חוץ בגביע בכפר סבא. נסענו לשם בטרמפים, והגענו כשעתיים לפני המשחק. האצטדיון היה פתוח וכל השחקנים שהגיעו נכנסו והתיישבו על עיגול האמצע, אז התיישבנו ביניהם. היו שם אנגלנדר ובליטי שלא שירתו אז בצבא והגיעו גם שום ופוגל מכפ"ס שהתישבו איתם והתחילו לספר בדיחות וסיפורים. מדי פעם הגיע עוד שחקן במדים ישר מהמילואים, ואז ספרו מחדש את כל השחקנים. ברגע שהחליטו שיש מספיק ל-11 על 11, הלכו להתלבש והתחילו את המשחק. הפועל ניצחה 0:3 והמשיכה לעונה קסומה בה זכתה בגביע, ונדמה לי גם במקום השני..

שכחתם ! מגן שמאלי מעולה ששירת את הפועל חיפה בנאמנות יוצאת דופן ! ליאון קיוביק האגדי ! חבל שלא זוכרים !!!!!

אני יודע שהרבה אוהדים לא אוהבים את טל בנין בכלל האופי שלו אבל האמת שהוא הכי גדול שהיה בגלל שהוא הגיע להישגים בנבחרת ובארופה שאף שחקן אחר של הפועל לא הגיע אליהם. אף אחד, לא רובי יאנג האגדה ולא אנגלנדר ולא אוואט היה כמוהו עשר שנים רצוף קפטן נבחרת ישראל. בנין היה שחקן ארופאי מקצוען ואת זה אי אפשר לקחת ממנו

וגם מבין(הייתי שופט ואחר כך מאמן וגם מנהל מחלקת הנוער
בהפועל חיפה מ1976-1978) ומכיר אישית דורות רבים של
שחקנים ששיחקו הקבוצה הרי לפניכם הנבחרת כולל מספר
מחליפים דודו אוואט, אבא גינדין, בן שמעון, יוחנן וולך,נג'ואן
גראייב,טל בנין, אוליאנוב(גוטמן היה רוצה 3 כמוהו גם בנבחרת)
ג'ובאני רוסו,איציק אנגלנדר, בני אלון,רובי יאנג על הספסל:
המאירי,אלון חלפון, עופר טלקר, זיתוני,לוונטל, וגינזבורג ז"ל
היו עוד כמה מוכשרים שלא שיחקו מספיק ובוודאי היו שווים
להיות בקאדר: טנדלר(הגיע גם לנבחרת אך ירד לקנדה)
טישנקו, אניצ'יץ וחרזי ששיחקו רק עונה או פחות
ובסך הכל הקבוצה של 98/99 שגם היתה אחת הקבוצות
הגדולות בישראל בכל הזמנים אם לא הטובה ביותר!!!

תודה לאבינועם פורת על כתבה מדהימה. זוכר לטובה את ישעיהו פורת. אם תשאלו 10 מאמנים הרכב של נבחרת כל הזמנים של קבוצה מסוימת תקבלו 10 הרכבים שונים. הקבוצה שנבחרה בכתבה זאת מיצגת את הרכב כל הזמנים בצורה הוגנת. אישית הייתי שמח אם לוונטל (תלמידי לשעבר) ואבא גינדין היו נכללים מאחר והם שיחקו גם בנבחרת ישראל. בסך הכל כתבה מדהימה. יישר כח.
רובי יאנג

ומי היה המאמן? וולך ואנגלנדר.