הפסיכיאטריה לא מעניקה את המשקל הראוי לנטישה. כמובן תלוי גיל הננטש ותלוי מבנה נפש כלומר אצל רגישי יתר נטישה מזעזעת ואם לא מטופלת מפתחת פצע מחלת נפש בעיקר מאניה דפרסיה בין ייאוש לתקווה בין יהיה טוב אסתדר לבד לבין דכאון אני לבד דחוי לא אהוב אין מי שידאג לי לא אשרוד אמות

דכאון זה לא עצבות: החתול מת אני עצוב כשאני קם בבוקר לעבודה. דכאון זה אין טעם לקום בבוקר לעבודה לחיים לכלום. ריקנות שאין טעם לכלום

זה אם אתה במיטה עם סופיה לורן

כמה נורא שגם לכאן מגיעות התגובות המבאסות שלא קשורות לכתבה. עצוב כמעט יותר מהסרט, בחיי

לא אלתרמן, לא מרכוס, לא קוטלר ולא סלור; אלא - אתר. מעין עברות מתוך אותיות שדלתה מאלתרמן(איש זקן/ איש חכם), שמעניק משמעות לגמרי אחרת לשם המשפחה שבחרה לעצמה(מקום / חיפוש). ביופי(הפנימי, עם זה הניבט החוצה) יש, לעתים, עצב רב; ומעטים האנשים המסוגלים להכיל אותו. אצפה בסרט. מנוחה נכונה לתרצה אתר, ולוואי ומצאה את מקומה.

אני באמת לא מבין מדוע אתה מנסה להמעיט בערכה!
היא הייתה בהחלט משוררת טובה בזכות עצמה ולא רק פזמונאית.
נכון שהיו ויש עוד משוררות טובות אבל זה איננו גורע בכלל מכישרונה!
ובדיוק ההפך ממה שאמרת! (לא זה משנה משהו...)
הכל דווקא מצביע על כך שאכן התאבדה!
אף אחד לא "נופל" סתם כך וצריך מאוד להתאמץ בשביל "ליפול" מחלון...
כל מי שמכיר את הטקסט של שירה המושר
על הפרחים שאומרים לה "שהיא לא בסדר"
מבין היטב שמדובר פה בשיר פרידה מהחיים.

זוכרת - רק רצתה למות