מכיוון שזה לא יהיה נכון לומר שכל צאצאיהם של ניצולי השואה מעבירים בהכרח טראומות וחרדות זה לזה.

גם בתקופה שלנו לא חסרות סיבות לטראומות וחרדות, גם אם הן אינן בהכרח קשורות להתרחשות רחבת-הקף כמו השואה.

הבעיה לדעתי היא שאנשים מעדיפים להתבוסס בחרדותיהם, או להתרחק ממי שסובל מהן במקום להיות סבלניים וסובלניים. בעולם שבו "הצלחה" קשורה רק לכסף ולטכנולוגיה רק הגיוני שאנשים ירגישו ניכור וחרדה שנובעת ממנו.

סבים שלי, דור ראשון, בכלל לא חיו כמתואר פה.
אמא שלי, כדור שני, לא גדלה בבית באוירה כפי שמתואר פה.