"החלטנו שהבית שלנו לא יהיה עצוב"
חיה סובל מתארת ילדות פשוטה וצנועה בבני ברק. חייה קיבלו תפנית חדה כשבנה השני נרצח בפיגוע לפני 23 שנים ליד מחסום כיסופים והיא מתארת את החיבוטים שעובר אדם דתי בעקבות אירוע טראומטי שכזה. במסגרת שיתוף פעולה בין ynet מעורבות למרכז הבינתחומי בהרצליה, נציג סיפורים וקולות של קהילות, שקולן לא תמיד נשמע בחברה הישראלית. צפו
"נולדתי בבני ברק למשפחה דתית של הפועל המזרחי. עד גיל 20 הייתי דתייה לגמרי", מספרת חיה סובל. "בני השני, השם ייקום דמו, נרצח בפיגוע לפני 23 שנים על יד מחסום כיסופים. הוא עבד אצל קבלן חשמל לקראת שירותו בצבא, עוד לא היה בן 18, וכשהם חזרו מהעבודה, עקפה אותם מכונית של מחבלים. לצערי הוא חטף את כל הצרור, בחזה ובבטן".
את התחושות הקשות לאחר האסון היא מתארת כך: "קודם כול, החיים מתהפכים עלייך. את קמה בבוקר, ואת לא מאמינה שהכול נמשך כמו שהיה עד עכשיו". יחד עם זאת חיה ומשפחתה בחרו להמשיך בחייהם: "החלטנו שהבית שלנו לא יהיה עצוב. אני מאמינה שרון נמצא כל הזמן איתנו, והוא היה רוצה שהחיים יימשכו בשמחה, בהנאה, שהילדים לא ייפגעו.
צפו בראיון המלא עם חיה סובל:
הכתבה מלווה בכתוביות להנגשה לכבדי שמיעה
החלטתי שהאבל ילווה אותי, אבל לא שאני אחיה בתוכו. אני לא חיה בתוך הצער. מבחינתי אין לנו ארץ אחרת. אני רוצה שילדיי יגדלו כאן, יגדלו את ילדיהם, על הטוב והרע שבה. יש פה המון טוב, יש פה אנשים כל כך טובים. אנשים פשוטים, אבל שעושים... מעל ומעבר. המשפחה שלנו, הילדים שלי, כולם זה קיבוץ גלויות אחד גדול, וזה בכלל לא מעניין אותי מזרחים, אשכנזים, דתיים, חילונים, כלום, אין אצלי, זאת המדינה שלי, זה העם שלי, אני אוהבת את המקום הזה".
סיפורה של חיה הוא חלק מתמונת הפסיפס של החברה הישראלית, שלעיתים אנו שוכחים לראות את החלקים האנושיים בה, במיוחד אלו הפחות מוכרים. מתוך ההכרה הזו, לכבוד שנת העצמאות ה-70 של ישראל, יצאו כ-150 סטודנטים מכל בתי הספר במרכז הבינתחומי הרצליה, לספר את הסיפור הזה.
סיפורים קודמים שהוצגו בפרויקט:
בת 13, לבד, באוטובוס עם מחבלים
"היא קראה לי אילנה, ואני רציתי להתנער מעצמי"
"תגידי, למה לא כל החרדים כמוך?"
"בין העמים ה'יהודי' וה'ערבי', אין סכסוך"
"אני מגדלת אותה כ'יהלי' לא כ'תסמונת דאון'"
"מי היה נותן לנו סיכויים ב-48'?"
"כולם אותו דבר, כאילו ייצרו אותם בפס ייצור"
"האמא צרחה: 'איפה הילד שלי?' אין ילד שלה"
"לא אכלנו אותם והם לא אכלו אותנו"
במסגרת הפרויקט, שנקרא "מעשה ב-70", הם אספו 70 סיפורים אנושיים, אישיים ומרגשים ב-70 סרטונים קצרים, שצולמו באמצעות הטלפונים הסלולריים של הסטודנטים. המיזם נולד כחלום שדחפו ד"ר עדי קול, דיקנית הסטודנטים והבוגרים, ופרופ' אלון רוזן, מרצה וחוקר בבית ספר אפי ארזי למדעי המחשב, בשיתוף עם מיזם 'דיבור אחר'.
מטרת הסרטונים היא לתת במה וקול למגוון רחב של קהילות, אוכלוסיות וזהויות בחברה הישראלית - גם כאלה שבדרך כלל קולן אינו נשמע וסיפורן פחות מוכר. הסרטונים מציגים סיפורים מרגשים ואותנטיים על אזרחים שונים במדינה - יהודים, נוצרים, מוסלמים, מכל חתכי הגיל, המוצא והעדה. המפגש מאפשר לצופים להיחשף לנקודות המבט השונות בחברה הישראלית, להכיר את המרכיבים אותה וליהנות מהפסיפס החברתי המגוון.
- מדי שבוע יעלה ב-ynet מעורבות,
סרטון אחד מ-70 הסרטונים שהופקו במסגרת הפרויקט.
לפנייה לכתב/ת 
