צמה שלך – עוצמה שלה
"שאלת אובדן השיער עולה במרבית הפעמים לפני שאלות שלכאורה הרות גורל הרבה יותר כמו האם אוכל להינשא, האם יהיו לי ילדים? כמו האם אחיה?" לקראת הקמפיין השנתי חיים ארנטל, יו"ר ומייסד עמותת זכרון מנחם קורא לכולם: "בואו לתרום שיער עבור פאות לחולי וחולות סרטן. זה באמת מציל חיים"
האם חשת פעם מה המשמעות של להיות שונה? לבלוט כזרקור מעורר חמלה או רחמים, שגורר מבטים שאינך רוצה לקבל, ואלי מלמולים ואפילו הפניית אצבע לכיוונך? האם פעם הסיטו ממך את המבט? מחוסר נעימות או רצון להביך כמובן אבל עדיין חשת איך המבט מוסט במעין דחיפות מעליבה? האם אי פעם הרגשתם כאילו שטפו מכם את היופי, את הזהות? כאילו נותרתם במערומיכם, ללא צלם אנוש ונותרתם רק את/אתה, והקרחת?
זו ההרגשה של רבים ורבות מידי החולים בסרטן ומאבדים את שיערם. עבור נשים וצעירות, באופן טבעי, האובדן הוא קשה ומשמעותי יותר. התמודדות נוספת שהן עוברות, נוסף להתמודדות הכל כך מפחידה עם הסרטן. זו לא רק תופעת לוואי של טיפולים. מי שמאבדת את שערה, היא שונה, היא מסומנת, היא מסובבת את הראש של סביבתה. היא כבר לא היא. היא מחלה מאיימת. היא קרחת.
יתרה מכך, אולי תופתעו לשמוע, שכן גם אני מופתע בכל פעם מחדש, אך כאשר אני פוגש צעירות שחלו בסרטן והן משתפות אותי בקושי הראשוני, אצל רובן המחשבה על איבוד השיער ואיתו, לתפיסתן הנשיות, זה הקושי הגדול, החשש הכי נורא, עוד קודם לחשש מהעתיד, לסיכויי ההחלמה. שאלת אובדן השיער עולה במרבית הפעמים לפני שאלות שלכאורה הרות גורל הרבה יותר כמו האם אוכל להינשא, האם יהיו לי ילדים? כמו האם אחיה??
להעניק כוח לחולה ולהטות את הכף לחיים
את הרגישות לחשיבות השיער למדתי על בשרי. למנחם ז"ל נשרו השערות בגיל שנה, אבא שלי הביא לו משוויץ כובעים "לכסות את הבושה". בושה שהיא למעשה חוסר יידע ויכולת להתמודד עם השונה. בגיל 14 כאשר המחלה התפרצה בפעם הרביעית, מנחם, שהתהלך כמעט כל חייו עם קרחת לראשו, לא הסכים להתחיל טיפול לפני שהיתה לו פאה.
הבנתי ללבו. הוא סרב להיות, שוב, שונה. להתהלך עם שלט ניאון ענק מעל ראשו שצועק "סרטן! אני חולה סרטן". עשינו כל מה שיכולנו למצאנו לו פאה נהדרת. זה לא היה פשוט, אבל מה לא נעשה עבור הילד שלנו? מנחם שלי שמח מהפאה וניאות להתחיל טיפולים (לא אשכח את פניו באותו הרגע לעולם).
בסופו של דבר, הפאה היתה לראשו רק יום אחד, הוא לא נזקק לה מעבר, זה כל מה שהוא היה צריך בשביל לאזור אומץ להמשיך טיפול. זו כוחה של פאה. היא יכולה, הרבה פעמים, להעניק כוח לחולה, מכל גיל ומין, את האנרגיות החסרות ולהטות את הכף לחיים.
עבור מנחם בני זה לא הספיק, אבל ברוך השם מאז הקמת זכרון מנחם, מדי שבוע, חודש ושנה, אני רואה ומגלה כל פעם מחדש את כוחה של הפאה, ויכולתה להעניק כוחות, חיוכים, אומץ לחולים. ומה זה עולה לנו? התורמים? כלום.
אני חלילה לא מזלזל בנתינה - להיפך. אני עדיין נדהם ומתרגש מכל תרומה. את השיער שלכם לא ניתן לקנות ולחדש. לוקח לכם שנים גדל ולטפח והוא מהווה את מסגרת פניכם. אפילו חלק מהאישיות שלכם. ובכל זאת, רבים ורבות כל כך תורמים. בכנות שאני מתרגש כל פעם מחדש למרות שאני עוסק בזה כמעט שלושה עשורים.
ובכל זאת, תרומת שיער היא דרך לתרום למטרה כל כך חשובה בדרך קלה, זולה ונעימה. כל אחת יכולה לתרום מעצמה, פשוטו כמשמעו, ולהעלות חיוך על פני ילדה, נערה אישה חולה, שנוסף להתמודדות הקשה והמאיימת עם מחלת הסרטן, צריכה להתמודד עם אובדן השיער שכל כך חשוב לה ולזהות שלה ומסמנת אותה כחולה.
האמינו לי. אני ב-28 השנים של זכרון מנחם ליווינו אלפי ילדות וצעירות וראינו את השפעת הפאה, חווינה צמה של עוצמה במלוא הכח. הפאה מעניקה כוחות. זו לא סיסמה, זה אמיתי. נותנת להן את האומץ לצאת מהבית, לנשום את החיים, להעריכם ובהמשך להילחם עבורם. ולכם, יש הכח להציל חיים.
השבוע בתאריכים 23-26 לדצמבר, אנחנו מקיימים את הקמפיין השנתי שלנו לתרומות שיער בשיתוף חברינו הטובים והיקרים מפנטן. יקרים מכיוון שמאז שמותג פנטן חבר אלינו למטרה התרומות עלו במאות אחוזים. יתרה מכך, בזכותם אנו יכולים להעניק כעת פאה לכל אישה דורשת, בגיל גיל, לעומת ההגבלה עד גיל 25 שניתה בעבר, בשל מחסור בתרומות.
אני מזמין אתכם ואתכן, מכל הגילאים, בואו, תהיו חלק מהנתינה המרהיבה הזו. הצמה שלך היא העצמה שלהן. כל תרומה היא יקרת ערך, כל תורמת עושה חסד וכל חיוך שעולה על שפתי המקבלות הוא עולם ומלואו.
מדי שנה ולכל אורכה מגיעות אלינו תרומות. מעל במה זו אני מבקש להעביר תודתי לכל תורמת, מעומק לבי, בשמי ובשם כל משפחת זכרון מנחם.
לפנייה לכתב/ת 
