אלפי שארית יהודי אתיופיה ממתינים לעלייה באדיס אבבה וגונדר, חלקם מעל 20 שנה. לרובם יש משפחה בדרגה ראשונה בישראל - אחים, הורים וילדים - ורק הם נשארו מאחור בהמתנה הארוכה.
בני הקהילה חיים אורח חיים דתי. בקהילה מתפללים 3 תפילות ביום, יש שיעורי תורה, לימוד עברית, מקווה, פעילות של בני עקיבא.
בשנת 2015 ראש הממשלה בנימין נתניהו קיבל החלטת ממשלה 716 להעלות את כל שארית יהודי אתיופיה לישראל עד סוף שנת 2020.
למרות כל ההבטחות הרבות של ראש הממשלה, ההחלטה עוד לא בוצעה והמשפחות עדיין קרועות, בין אתיופיה לבין ישראל.
צפו בסרטון שהכינו פעילים ומשפחות למען העלאת שארית יהודי אתיופיה, המציג את ההבטחות שקיבלו מראש הממשלה:
לאחרונה יצא קמפיין בפייסבוק: @נתניהו #הבטחות_מקיימים שבמסגרתו צעירים עם אחים או הורים שנשארו מאחור באתיופיה, מעלים פוסטים נוקבים בפייסבוק על הסיפור שלהם, ופונים ישירות לראש הממשלה על זה שהוא בגד בהבטחות שלו ובקהילה האתיופית. הרבה מהצעירים הם חיילים ובנות שירות לאומי.
אחת מהצעירות שהעלתה פוסט היא בנצ'עלם בלילין, בת 19, שמתחילה השבוע שירות לאומי בכפר נוער.
"15 שנה של פירוד, 15 שנה של געגוע בלי סיבה.
תקופת הקורונה מראה לכולנו מה זה להתגעגע לאנשים הכי קרובים אלינו.
כמה קשה לא לראות את סבא, את סבתא, את אמא, את אבא.
כמה קשה להיות מרוחקים במשך שבועיים מהאנשים שהכי קרובים ללב שלנו.
כמה געגוע יש בנו, רצון לפגוש אותם, אפילו רק לראותם.
לשאול - האם הכל בסדר? האם יש מספיק מה לאכול?
האם הבריאות טובה?
ככה זה שכל המשפחה כאן בארץ ועוברים ביחד את הכל.
אבל אני פרודה ומרוחקת כבר יותר מדי זמן משתי האחיות שלי.
אני בנצ׳עלם בלילין, בת 19.
4 צפייה בגלריה
בנצ׳עלם בלילין: "אח שלי משרת בקבע בחיל האוויר, אחותי הייתה לוחמת ורק השתחררה לפני כמה חודשים"
ששת האחים שלי, אמי, אבי ואני, פרודים ומרוחקים משתי אחותיי כבר מעל 14 שנה.
ולא בגלל הקורונה - בגלל ראש ממשלה בשם בנימין נתניהו שמעכב את העלייה של יהודי אתיופיה, אחותיי ביניהם.
עליתי לארץ בגיל 5, ואני עוד זוכרת את הפרידה וההבטחה.
איך שאחותי סנטאייהו החזיקה אותי בידיים שלה.
ולא ידעתי שמילות הפרידה והחיבוק של "עוד רגע ניפגש שוב" יהפכו לסיפור של 15 שנה.
נציגי העלייה מישראל הבטיחו לנו שהן יעלו בעוד כמה שבועות ושלא לדאוג.
הבטחה שעדיין נשארת הבטחה ללא ביצוע.
"אמשיך לתרום למדינה ולהילחם על הזכות של האחיות שלי לחיות כאן"
כל שנה הפרידה מהאחיות שלי יותר ויותר קשה.
והמלחמה מול ראש הממשלה האטום שלא נותן לאחיות שלי לעלות ולהתייחד איתנו.
המשפחה שלי תורמת למדינת ישראל בלי להתחשבן, בלי לחשוב האם כדאי או לא.
אח שלי משרת בקבע בחיל האוויר, אחותי הייתה לוחמת ורק השתחררה לפני כמה חודשים.
מדינת ישראל היא כל מה שיש לנו, היא הבית שלנו, הלב שלנו.
כמו שהיא שייכת לי היא שייכת גם לאחיות שלי שנמצאות באתיופיה בארץ שזרה להן.
בארץ שלא נותנת להן כלום חוץ מרעב ואנטישמיות.
אני בעזרת ה' מתחילה שירות לאומי בכפר נוער בעוד כמה ימים.
זו חובתי למדינה, חובתי לארץ, לעם שלי.
בחרתי לעשות את השליחות הזאת בכפר נוער בסיכון כי אני מאמינה שלדור שלנו יש עוצמה וגדולה.
אני מאמינה שיחד איתם נוכל להחזיר את האמון שלהם בעצמם, כדי שיכוונו את החיים שלהם לתרומה גדולה ולמשמעות.
ואני בעזרת ה' אתן את כל הכוחות שבי לעורר את הרצון של הנוער, לעזור להם לבחור דרך טובה מבלי לפחד.
אני אמשיך לתרום למדינה, אבל יחד עם זאת אני אמשיך להילחם על הזכות של שתי האחיות שלי לחיות כאן בארץ שלהן עם המשפחה שלהן.
כל מה שאני מבקשת מראש הממשלה הוא לא להפקיר את האחיות שלי שממתינות לעלייה, ומשתוקקות וכוספות לירושלים.
זה בלתי אפשרי לחיות בפירוד או ריחוק מהמשפחה.
לא שבועיים ולא חודשיים ובטח לא 15 שנה.
ועכשיו אתם בטח מבינים על מה אני מדברת ואיך משפחתי סובלת במשך 15 שנה - תקופה ארוכה בהרבה מכל תקופת הקורונה.
אז אנא ממך, ראש הממשלה בנימין נתניהו, תפסיק את העוול הזה!"
