צפו בראיון באולפן עם אמיר אדרי, המתנדב לספר שיער לחולי קורונה בבילינסון:
ביום מאבטח, בצהריים מעצב שיער במחלקת קורונה: ריאיון עם אמיר אדרי
(צילום: משי בן עמי)
אמיר אדרי (41) הוא אחמ"ש מאבטחים וקצין ביטחון בבית החולים בילינסון. בתום המשמרת הוא עוטה חליפת מגן, לוקח תיק הכולל מספריים,פן, ואביזרים נוספים לעיצוב שיער, ונכנס לספר בהתנדבות חולים במחלקת קורונה.
"אני מקריית שמונה, רווק, למדתי ספרות בעבר", מספר אדרי באולפן ynet. "מתוקף תפקידי בבלינסון אני מבצע סיורים בכל בית החולים וכמובן גם במחלקות הקורונה. יש לנו פה שתי מחלקות בין הגדולות בארץ.
במהלך הסיור הייתי מסתכל על מסכים, על המצלמות, וראיתי אנשים שהשיער שלהם מקורזל וארוך, שוכבים שם כבר שבועיים-שלושה. ופשוט החלטתי לקחת על עצמי יוזמה, חשבתי על זה כמה ימים, פניתי לד"ר מד"ר רוטמן, מנהל הבית החולים, וביקשתי פשוט להיכנס לתוך המחלקה של הקורונה, לספר את האנשים ולעשות להם טוב על הלב".
לא חששת להיכנס פנימה?
"לא, עברתי שני חיסונים ואני ממוגן. אימא שלי דואגת, שרתי ביחידה מובחרת וזה דומה לנוהל כניסה לעזה, אני מספר לה שאני נכנס והיא מדליקה עבורי נרות ומתפללת".
איזה תגובות אתה מקבל? אנחנו שומעים מה קורה במחלקות קורונה
"אנשים מיואשים שם, רואים לצערנו את המוות מול העיניים וגם בודדים, ואז מגיע אליהם אמיר אדרי עם פן ומשפר להם את מצב הרוח".
מה הם אומרים לך?
"הייתה שם אישה שפשוט באתי אליה למיטה והיא ראתה אותי ואמרתי לה 'שלום, את רוצה להסתפר?' אז היא הסתכלה עליי מוזר ואמרה - 'כן, אני אשמח להסתפר. בשבילך, לא קמתי שבועיים, אבל בשביל לקום ולהסתפר אני עכשיו רוצה לעמוד על הרגליים. תעזור לי לעמוד על הרגליים'".
"אני ואורית קופלמן, שהיא אחות אחראית בבית החולים, מפקחת קורונה של בית החולים, נכנסנו ופשוט הרמנו אותה על הרגליים וסיפרנו אותה. במהלך התספורת שלה, דווקא, היא קרסה לנו, באמצע התספורת. והיה שם קטע מרגש, שאחרי 20 דקות היא התעוררה ופשוט, אמרתי לה, 'תגידי, באמצע התספורת את מתעלפת לי?' ואז היא התחילה לצחוק וחייכה.
הרופאה שם שאלה אותה לגבי תאריך הלידה שלה. היא אמרה לה - נכון תאריך הלידה שלך הוא כמו שלי? והיא ענתה לה -כן. ואז היא אמרה לה - מה תאריך הלידה? והיא ענתה לה – ה-18.02. וזה כמו של הרופאה וכמו של האחות וגם כמו שלי. וזה היה באותו רגע, היינו צוות, זה משהו נדיר, היינו צוות שבאותה שנייה הרמנו אותה על הרגליים וכולנו באותו תאריך לידה".
טוב, אז יש לכולכם השבוע יום הולדת, נאחל לכם מזל טוב לכולכם, לכל הצוות.
"לכל הצוות".
מאיפה הקטע של הפן? החלום זה להיות ספר בסוף? או שזה סתם תחביב מהצד
"זה לא החלום, זה לא החלום, יש לי את זה, אני מתעסק בזה אבל החלום שלי, את יודעת, אני בתפקיד של ביטחון, הייתי הרבה שנים של מעברי גבול של משרד הביטחון וכיום אני אחמ"ש מאבטחים בבילינסון וזהו, אני מאמין שהשמיים הם הגבול.
אני רוצה להגיד משהו על הצוות הרפואי של בילינסון. האנשים שנכנסים שם, באמת, הרופאים, הצוות הרפואי שנכנסים למחלקות של הקורונה זה משהו שאי אפשר לתאר. זה פשוט, זה צוות של אריות שנכנסים לשם ופשוט, הם נכנסים בתוך החליפה הזאת ומזיעים את החיים שלהם והם נלחמים והם באנרגיות ממש טובות לכל החולים שם.
את נכנסת כאילו נכנסת לסוג של סרט, פתאום רופא מספר בדיחה, פתאום אחות צוחקת עם מטופל והם נותנים להם הרגשה טובה ובאמת, מגיע להם שאפו מאוד גדול לצוות הרפואי של בילינסון. הם חסד מאוד גדול עושים שם. זה לא פשוט להיכנס לשם. וחשוב שאנשים יתחסנו במדינה הזאת, כי מה שקורה במחלקות האלה, אנשים לא רואים את זה, לא יודעים. אנחנו חווים את זה יום-יום. ובאמת, אני אומר לכולם שילכו להתחסן".
מה אתה מקבל מזה?
"אני מקבל השראה גדולה, אתה מסתכל על החיים אחרת, מעריך כל דבר יותר. אתה נכנס למחלקה הזאת בן אדם אחד ויוצא אחר.
אני מקבל המון כוח מהחולים. הם בקושי מדברים, זאת לא שפעת, כולם מונשמים, אף אחד לא מחייך, כולם במין בועה כזאת, וכשאנחנו נכנסים הם לא מאמינים שמגיע מעצב שיער, זה נותן להם תקווה שאולי הם יצאו הביתה. הם מתלהבים, מבקשים מראה, משוחחים, זה משנה את האנרגיה, לראות אישה שמתלהבת אחרי פן או תספורת, נותן חיות וגורם לי להרגיש שעשיתי משהו שבאמת היה שווה להיכנס לשם".
