"אני מזמינה אותך ואת כל משפחתך להתארח אצלי ביישוב יפיע, ביתי פתוח בשבילכם". היא אמרה לי ושמעתי בקולה שהיא מתכוונת לכך בכל ליבה, וזו אינה אמירה שנאמרה כדי לצאת ידי חובה. במבצע "שומר החומות" הרקטות הגיעו גם אלינו לנתניה, והראשונה להתקשר ולפתוח בפניי את ביתה הייתה דווקא העובדת שלנו מהחברה הערבית.
אנחנו מגיעות יום יום לאותו משרד, עובדות יחד, אוכלות יחד, חולקות חוויות, והלאום שלנו מעולם לא היה נושא לשיחה - כמה טבעי, ככה פשוט. אנחנו מציינות את החגים של החברה הערבית וגם את אלו של החברה היהודית, ויש בינינו כבוד, שותפות ואחווה. ולכן זה היה טבעי מאוד עבור שתינו - עבורה להזמין אותנו להתארח ועבורי לשמוע שהזמנתה כנה ומלאת כוונה.
השבוע מציינים את יום הגיוון הבינלאומי והתחושה היא תחושת מחנק ומועקה. סוגיית הגיוון מונחת על שולחננו במלוא עוצמתה - למתגוררים בדרום, במרכז, בצפון, בערים מעורבות, ילדים ומבוגרים. היא חוצה את כולנו כחוט השני ודופקת לנו בדלת עם אמירה ברורה: "אין לנו ברירה אלא לפעול לחיים משותפים!".
בעשור האחרון חווינו התקדמות עצומה ומשמעותית - יתרונות הגיוון והחשיבות שלו עבור כולנו כחברה כבר התחילו להיטמע והרגשנו שממש בקרוב העבודה שלנו, שהתחילה לפני כ-13 שנים ומהותה הטמעת ערך הגיוון בסקטור ההייטק, תהפוך הרבה יותר קלה וטבעית. ואז הקלפים נטרפו, ומרגיש שחזרנו עשרות שנים אחורה. האמון נשבר, יתרונות הגיוון כבר אינם מדוברים, והקרקע בוערת ומדיפה ריחות עשן, אלימות ושנאה.
כולנו אנשים עם רצונות וחלומות דומים
יום הגיוון הבינלאומי (מצוין ב21/5) מוכר גם כיום השונות התרבותית, ומטרתו להעמיק את המודעות שבמתן כבוד, שוויון והערכה לכל התרבויות החברה. כי בסופו של יום כולנו אנשים עם רצונות וחלומות דומים: לחיות בשלווה, להתפרנס בכבוד, להקים משפחה ולגדל את ילדינו בגאווה. אנחנו חולקים את אותם אינטרסים משותפים, והאחריות שלנו היא לפעול בצורה משותפת כדי שהם יתממשו.
לאיזה מציאות נתעורר כולנו מחר בבוקר? מוחמד, מהנדס צעיר שסיים לימודים בטכניון, וראדה, מהנדסת עם ניסיון ופוטנציאל עצום, שניהם חפצים להשתלב במקומות עבודה ולממש את הפוטנציאל הגלום בהם, לעבוד ולהתפרנס בכבוד, ואולי אפילו להתקדם בסולם הדרגות - בזכות היכולות והכישורים שלהם, ולא בחסד.
האחריות שלנו כמעסיקים היא לא לשלול מהם את האחריות הזו ולזכור שהמשבר הקיים מייצג קבוצות קיצון ולא את הרוב המתון. לא ייתכן שעולם העבודה הישראלי יסגור את שעריו למוחמד, ראדה ועוד עשרות אלפי דומים להם, שישלמו את המחיר הכבד. וכמובן שמצידו השני של המתרס, גם המעסיקים ייאלצו לשלם מחיר, והמחסור הגובר של כוח אדם בשוק העבודה רק יעמיק.
אין לנו ארץ אחרת, וגם לא דרך אחרת
גיוון הוא חלק מהחיים שלנו - אנחנו, הלקוחות שלנו, העובדים שלנו והאזרחיים מסביבנו הם הגיוון, והיום יותר מתמיד כולנו צריכים לאחוז בקרני המזבח.
יתרה מכך, העתיד של כולנו זועק גיוון: אם נסתכל ימינה ושמאלה, נגלה שעשרות אחוזים מהילדים הלומדים בכיתה א' מגיעים מהחברה הערבית, אז למען עתיד ילדינו ולמען חוסנה של החברה הישראלית, אנחנו חייבים להמשיך ולשאת בגאווה את ערך הגיוון. המשמעות היא לקבל את האוכלוסייה הערבית גם בעיתות משבר כמו זה הקיים, ולאפשר להם להשתלב בעבודה ובחברה, בכבוד ובשותפות.
אין לנו ארץ אחרת, וגם לא דרך אחרת. אימהות ואבות, ילדים ומבוגרים, רופאים, אחים ורוקחים, בסופו של יום כולנו אוכלוסייה אחת מגוונת והעתיד של כולנו שזור ביכולת שלנו לחיות יחד. אין לנו את הפריבילגיה לסגת אחורה, גם כשקשה וחשוך בימים אלו, גם בעודנו כועסים וזועמים - על כולנו מוטלת האחריות לזכור ולקדם את הערכים שלנו.
גיוון הוא דרך חיים הכרחית ומתבקשת במציאות שלנו. כאנשי מקצוע, תפקידנו להישאר מאוחדים ולהחזיק את דגל האחדות והכבוד ההדדי. רק כשנשכיל להבין שהדמיון בינינו עולה על שונות, נצליח לחיות בשלום ולמצות את הפוטנציאל הגלום בכל אחד מאתנו: בעבודה, בחברה, בכלכלה.
