יחזקאל הרמן, ניצול שואה בן 92, הוא המתנדב המבוגר ביותר בארגון "יד שרה". לפני הקורונה הרמן הגיע מדי בוקר ל"יד שרה" כדי לתקן במקום כיסאות גלגלים.
השבוע כהוקרה על פעילותו המתמשכת העניק לו, הרב אורי לופולאינסקי מייסד 'יד שרה', חנוכייה שהורכבה כולה מחלקים של כיסאות גלגלים.
"הייתי ילד קטן בשנת 1939 כשהגרמנים נכנסו לפולין", מספר הרמן."הייתה סביבי תחושה של פחד קשה וכל הזמן הסתתרנו בבית. אימא לא עמדה בכל זאת ונפטרה. אבא אמר שחייבים לברוח. גם דרך הכפרים".
הרמן לא מתאפק כשהוא מדבר על אימו – והדמעות פורצות, הוא מתאר מסע ייסורים של הליכה לאורך מאות קילומטרים במשך עשרה ימי אימה. "ממשיכים ללכת בקור עז ובגשמים כי אפשר לראות גם ממרחק בטוח לאורך הדרך רכבות שעוברות מלאות ביהודים. עוברות מלאות - וחוזרות ריקות. רכבות בדרך אל המוות", הוא משחזר בעצב.
הרמן ניצל והגיע לארץ. נישא למרים, הקים משפחה ונהנה לגדל ילדים נכדים ונינים.
'רק אל תישארו בבית'
יחד עם הרמן ישנם כ-7,000 מתנדבים ב"יד שרה" שמסייעים מסביב לשעון לכחצי מיליון איש בישראל מידי שנה ומתאימים לפונים ציוד לסיוע נשימתי, להגברת כושר הניידות, לשיקום ביתי ועוד.
116 סניפי יד שרה פרוסים בארץ, ומנגישים את אביזרי הסיוע הרפואי המושאלים בחינם לכל פונה. הציוד הרפואי מאפשר לאדם עם קשיים תפקודיים להישאר בביתו, בחיק משפחתו.
מאין שואב בן 92 את תעצומות הנפש והכוח להגיע בהתמדה לבית המלאכה ב'יד שרה' ולתקן כיסאות גלגלים?
"יד שרה זה מה שמחזיק אותי. אם הייתי נשאר בבית הייתי נרקב", הוא מסביר. "אני אומר לאנשים: 'רק אל תישארו בבית'. ההתנדבות זה מה שמחזיר אותנו לחיים. כל האנשים מסביבי בבית המלאכה ב'יד שרה' הם מתנדבים שבאים לכאן יום יום. למה הם עושים את זה? כי כשאתה תורם לקהילה וכולנו חייבים לתרום לקהילה – אתה תורם ואתה מקבל".
