ספינה נקלעת לסערה בלב ים. אם חירשת ובתה ניצלות ונפלטות לחוף לא מוכר, בחוף זה המוכה מלחמה, האם מאבדת את בתה. זו נאספת על ידי קבוצת פליטים, המרכיבה יחד מעין להקת קרקס קטנה: מוזיקאי עיוור, חירשת פעלתנית ונער לוליין שומע ורואה.
צפו בקטע מתוך המחזה "עד שייקטף התפוח":
"עד שייקטף התפוח"
( בני גם זו לטובה)
(צילום - בני גם זו לטובה)
הופעתה של הילדה בחייהם תחולל שינויים שיטלטלו את עולמם של כל חברי הלהקה וישנו את גורלם. בעוד הילדה גדלה ומתפתחת, ממשיכה האם החירשת לחפש אותה ולנוע במעגלים אין סופיים של ייאוש נצחי. בעולם זה, של מלחמה, פליטות וחוסר, מתפקדת אסופת האנשים הזו כמשפחה חלופית.
זוהי עלילתו של המחזה "עד שייקטף התפוח", שנגנז ערב עלייתו עם פרוץ משבר הקורונה, ועולה מחדש מתחילת חודש מאי בתאטרון "נא לגעת" בנמל יפו - מרכז תרבות ויצירה היחיד מסוגו בעולם בכל הנוגע לשילוב אנשים עם מוגבלויות בחברה.
מדובר במחזה הייעודי הראשון בישראל שנכתב בהתאם למגבלות משתתפיו, וההפקה המקורית הראשונה של תאטרון "נא לגעת" מאז הקמתו. את המחזה כתבו עמנואל פינטו ויוספה אבן שושן (נכדתו של) ועל המוזיקה אמון אבי בללי (נקמת הטרקטור, בטיפול).
צימאון גדול להציג בפני קהל
"עבדנו על המחזה שנה שלמה, ובפברואר 2020 הוא הבשיל ועמדנו להתחיל הרצה שלו. לצערנו, הקורונה בלמה אותנו ערב עלייתו", משתף חזי אליהו, שחקן "עד שייקטף התפוח" ולקוי ראיה.
"ניתן לדמות זאת למנוע בתאוצה, שחווה ברקס חד בדיוק כשהגיע למהירות השיא של הרכב. מיד הכל נסגר, כולל שאר המרכז היפה והרגיש של 'נא לגעת', שבעיניי הוא סמל בקנה מידה בינלאומי בכל הכרוך בשילוב לקויי ראיה ושמיעה בפעילות רגילה ושוטפת להעלאת המודעות לגביהם".
"לשמחתי, בחודשים האחרונים שבנו לאט ובזהירות לפעילות המבורכת", מוסיף אליהו. "מבחינתנו כצוות שחקנים, השנה הזו יצרה צימאון גדול להציג בפני קהל ומקווה לפגוש כמה שיותר מהם בקרוב עם עליית הצגה".
הקולגה שלו, נורית שלום, שחקנית "עד שייקטף התפוח" וחירשת, מספרת: "הסיבה שכל כך חשוב לנו לחזור לשגרה, היא בעיקר מעצם היותנו אוכלוסיה מוחלשת, כשמותירים אותנו כשקופים ועלומים וללא פרנסה מכבדת שתשקף את כשרוננו וייחודנו.
לכן, זאת בעינינו חובה קדושה להחזיר עובדים למקום שבו מעריכים ומכילים את המגוון בקרב השונה, וגם מעניקים לו במה.
הגעגועים לקהל עד לרגע המיוחל שבו נשוב כבר לבמה, מעורבים בחשש מסוים לצד אותה ההתרגשות של לפרוץ כנגד כל הסיכויים, וכך לקבל מענה של אהבה ומחיאות כפיים סוערות", מסבירה שלום.
המחזאית אבן שושן משתפת: "זהו סיפור בתשע תמונות על פליטות והגירה, שייכות ומשפחה, אהבה ואובדן, ילדות ונשיות, ראיה ועיוורון. מדובר בהצגה תאטרלית שארוגים בה קונפליקטים אוניברסליים, אישיים ואנושיים".
"מלאכת הכתיבה של המחזה הייתה מאתגרת מאוד, משום שרובה עסקה בתרגום בין שפות, מישלבים ועולמות שונים", היא מסבירה, "למשל תרגום משפתו של רבי נחמן מברסלב, משפה של שומעים לשפת חרשים ועיוורים וחוזר חלילה, תרגום משפת הדימיון לשפת המציאות וכו'. כך למעשה, ניתן יהיה לומר שההצגה עוסקת בתקשורת".
שחקני ההצגה: אלאא ציאד, אליסה ז'אנו (אקס פקטור), חזי אליהו, נדב ניר, נורית שלום ושחר שמואלוב.
עיצוב תפאורה: זוהר שואף, עיצוב תלבושות: קלאודיה מנוקיאן, עיצוב וידיאו: נמרוד צין, עיצוב התאורה: זיו וולושין, ייעוץ אומנותי: עופר עמרם עוזר, במאי: נטע יונה, תרגום לשפת הסימנים: ליאורה דמטר ונעמה בן אהרון. המחזה הופק בסיוע מועצת הפיס לתרבות ולאמנות.
פתיחה מחודשת של מסעדת החושך
במקביל להעלאת ההצגה, חוזרת לפעילות גם מסעדת החושך החווייתית BlackOut המציעה לסועדים בה התנסות בלתי שגרתית בחוויית אכילה רב חושית בחושך מוחלט, ומטבע הדברים לא המשיכה את פעילותה במהלך הקורונה במתכונת של משלוחים.
BlackOut היא מסעדת החושך היחידה בארץ ואחת מתוך 14 הקיימות בעולם כולו. במסעדה הסועדים נפרדים מחוש הראייה ומרגישים מיד כיצד יתר החושים מתחדדים ומתחזקים בעלטה המוחלטת. צוות המלצרים, כולם עיוורים ולקויי ראייה, מובילים את הסועדים פנימה ומגישים עבורם מבחר מנות שף מתוך תפריט מגוון הכולל גם מבחר יינות עשיר.
"מרכז 'נא לגעת' ו-'BlackOut' הם לא עוד מקום עבודה עבור הצוות אלא בית, ולכן אילוץ הסגירה שנכפה עלינו שבר לבבות רבים", מסבירה דורית טריואקס, מנהלת המסעדה.
"היה קשה להאמין שצריך לעצור הכל וכמובן שאף אחד לא רוצה לשבת חסר מעש. בהתחשב בכך שהמפגש עם הלקוחות הוא משהו שהצוות מצפה לו ומעצים את שני הצדדים כל יום מחדש, רק רצינו להמשיך ולעשות את מה שאנחנו הכי טובים בו - להעניק ללקוחותינו חוויה קולינרית שמשולבת במפגש ייחודי עם המלצרים, העיוורים ולקויי הראייה שמעניקים שירות בחושך.
בימים אלו נפתחנו מחדש להרצה בפורמט מצומצם ועל הדרך רעננו את התפריט, התאמנו את המקום להגבלות והחזרנו לעבודה את הטבחים והמלצרים. כולם מרוגשים ומגיעים לעבודה מלאי מסרים, סיפורים ורצון לשתף את קהל הסועדים מכל הלב, להעניק להם ערב שלא יישכח ולמלא את החושך במשמעות", היא נרגשת.
"כעת אנחנו ממשיכים עם הפנים קדימה. בקרוב מאוד נרחיב את ימי הפעילות ונוכל לארח יותר קהל שאנחנו תמיד שמחים לפגוש. הדברים יגיעו לשיאם ביום העיוור הבינלאומי ב-6.6, כשנארח במסעדה את השף הנהדר יוגב ירוס ('מל ומישל'), לארוחת ערב ייחודית עם מנות שיותאמו לחזונו האמנותי והחיבור לחשיכה, במקביל תערך גם הופעה בחושך של אסף אמדורסקי".
אורן יצחקי, מנכ"ל מרכז 'נא לגעת', מסכם: "ראשית, לא סוד שעל כל עולמות הפנאי בתחומי תרבות ומופעים, ולצדם בתחומי הסעדה וקולינריה, עברה שנה לא פשוטה בלשון המעטה. ובמקביל, אנשים עם מוגבלויות וגופים שתומכים בהם ומלווים אותם, חוו תקופה ששמטה את הקרקע מתחת לרגליהם, פשוטו כמשמעו. עכשיו ערבבו זה בזה, ותבינו מה עבר עלינו במהלך 2020. אך בסופו של דבר כל זה, בתקווה, מאחורינו", הוא מחייך.
"בפתח השנה הנוכחית, החשש הגדול שלנו בדומה לאחרים היה האם נצליח להחזיר את אמון המבקרים, והאם הם יהיו בשלים לשוב ולהתקהל ציבורית במסעדה או בתאטרון. אבל החשש הזה פג במהרה עם פתיחת מרכז 'נא לגעת', בד בבד עם החזרה המשמחת של עובדינו מחל"ת ארוך ומזיק מאוד עבורם.
כפי שנוכחנו להיווכח לאחרונה, בסופו של דבר אין באמת תחליף תרבותי לתחושת החוויה הפיזית, האמיתית, נטולת הפילטרים והמחסומים, ועל אחת כמה וכמה אצלנו, כשהדגש הוא על החוויה החושית.
כולי תקווה שפרק זה של שנת 2020 מאחורינו, וכולנו צועדים לקראת חזרה לשגרה של תרבות משלבת ומכילה הנגישה לכולם".
