האשמות מתגזענות, בלי לעדן: צפו בקליפ שחרך את הרשת
"פגשתי יהודים וערבים מכל הארץ. הם אלה שמילאו את הדפים שלי במשפטים מאוד בוטים". רוזנמן (מימין) וזקות בקליפ "בוא נדבר דוגרי"
דומה שאין ישראלי שלא העביר השבוע למשפחתו ולחברים את הסרטון בוא נדבר דוגרי. הוא עלה לרשת ביום חמישי, חרך את המסכים חמישה ימים ברציפות, זכה לאינספור שיתופים ואזכורים, ובבת אחת יצר פלטפורמה פופולרית לדיון מעמיק ורציני על יחסי יהודים-ערבים. לקבוצת הפייסבוק שהוקמה עם השקתו הצטרפו כבר אלפים, ושלא כמקובל בקבוצות שיח ישראליות - היא מצליחה לאזן בין דיבור דוגרי לבין תרבות דיבור. הדיאלוג הדוקר, שמנהלים בקליפ אוריה רוזנמן וסאמח זקות, הוא מכאיב וכאוב, על גבול המדמם, ומאוורר אוסף עצום של דעות קדומות, האשמות מתגזענות, חרדות קמאיות וביטויים של ייאוש, בו מחזיקים יהודים וערבים, אלה נגד אלה. האטמוספרה היא פוליטיקלי אינקורקט - בלי צנזורה, בלי וזלין. רק חזרה פעם אחר פעם על התיבה הבלתי נסבלת "אני לא גזען, אבל", במעין מחווה לראפר ג'וינר לוקאס.
ונדמה שאי אפשר היה לבחור תפאורה הולמת יותר מאירועי השבועיים האחרונים לשחרר לאוויר, העכור ממילא, יוזמה כזו. המתיחות בשיח' ג'ראח ובהר הבית, המהומות ברחובות הערים המעורבות, מבצע "שומר החומות" וגשם של טילי חמאס עד מרכז הארץ הביאו את המתח האתני-דתי בארץ לשיא שאולי לא נרשם כמותו עד היום. ושיאו של משבר - כך הבין אוריה רוזנמן בן 31 מתל אביב, יזם חברתי ועסקי המשלב פעילות חינוכית - הוא גם הזדמנות.
זה לא 'אנחנו טובים והם רעים'
כך, שעות אחדות לפני שנכנסה לתוקפה הפסקת האש מול חמאס, הוא שחרר את "בוא נדבר דוגרי", שיחת ראפ סוחפת שהולמת באוזניים ובלב, אותה הוא מבצע עם המוזיקאי הערבי סאמח 'סאז' זקות, בן 36 מיפו. במשך שש דקות ו-40 שניות שופך כל אחד מהם בסאונדבייטס ובחרוזים את כל האשפה והדעות הקדומות שהצטברו בתת-מודע הקולקטיבי של שני הלאומים, על פני מאה שנות סכסוך. בתוך יומיים צבר הקליפ מאות אלפי צפיות בדף הרשמי, ועוד מאות אלפים בשיתופים אחרים. זה לעצמו די מפתיע, כי הפרויקט הזה נרקם והתגלגל אצל רוזנמן כבר שלוש שנים, ורק במקרה הבשיל לאחרונה, בטיימינג הכי מושלם, כלומר בתמונת המציאות הכי רעה שאפשר. "כבר אמרו לנו שאנחנו כמו נביאי זעם", מצטחק סאז, "אם כי הייתי מעדיף לנבא את המספרים בלוטו, לא את הבלגן הזה".
רוזנמן נולד בבסיס נבטים אבל בגר במושב עשרת "במשפחה של אוהבי ישראל", כהגדרתו. הוא בזוגיות, מתגורר בתל אביב, ועובד כמנהל פיתוח עסקי בחברת Empower Africa, שמנגישה את עסקים מאפריקה לשווקים בכל העולם. "אנחנו מנסים להוביל ולהעצים את המגזר הפרטי ביבשת", הוא מסביר. במקביל, הוא משקיע את רוב זמנו ומרצו בתחום החינוך, שימש מנטור של בני נוער לפני גיוס, ובשבע השנים האחרונות עבד עם עמותות כמו 'עתיד פלוס', שמקדמת חינוך טכנולוגי והעצמה של בני נוער בפריפריה. הוא שיתף פעולה עם הארגון StandWithUs, שעוסק בחינוך והסברה של ישראל בחו"ל, ומודה שהחלום שלו הוא "להקים בית ספר וסביבו יישוב קהילתי, שבהם מתקיימים חיים שמשלבים את הקשר בין הגוף, הנפש והאדמה". רק שפתאום החלו המהומות בערים המעורבות, מצב שגרם לו להתלבט בין החתירה להגשים את החלום הזה, לבין ללכת לפוליטיקה.
הוא גדל בבית ליברלי, אבל התחנך לדבריו על פי "נרטיב מאוד מסוים, שמרדד את הסכסוך, שהוא מאוד מורכב". איכשהו, הוא אומר, הוחדרה בו האמונה השקטה "שהערבים רוצים להרוג אותנו, רק כי הם פרימיטיביים ושונים מאתנו". סבו של רוזנמן, יורם זמוש, היה מ"פ מיתולוגי בצנחנים, שפיקד על אחת הפלוגות הראשונות שנכנסו לעיר העתיקה ב-67', דרך שער האריות. הוא גם היה הראשון שתלה את דגל ישראל על הר הבית. "כשסבא שומע את השם ירושלים הוא מתחיל לבכות".
"ההתבוננות שלי על הסכסוך מגיעה ממקום חדש: אני יודע שהימין הישראלי כולל בתוכו גורמים גזענים, שבשבילם כל הערבים הם אותו הדבר, אבל הגזענות הזאת מבוססת על אמת מסוימת, על פחדים שהתממשו בעבר. לעומת זאת, בשמאל יש שאיפה מוסרית לשיוויון ומאבק לזכויות אדם, אבל הרבה פעמים מתוך פרספקטיבה פריבילגית, שלא באמת מכירה את השטח ולא מודה בפערים תרבותיים"
השינוי בתפישת המציאות שלו התרחש כשעבר לדבריו מהפך רוחני, בעקבות התעמקות בטקסטים מעוררי השראה: "התחלתי להטיל ספק בדברים שנראו לי מובנים מאליהם, כמו הזהות היהודית-ישראלית שגדלתי עליה". הוא התחיל לעסוק בשאלות קשות בהקשר הזה, ואת התהליך שעבר הוא ניסח בטקסט שפרסם לאחרונה:
"אם יש תחום שלא צריך לחפש בו הרבה כדי למצוא מורכבות, זה הסכסוך הערבי-יהודי. הנושא הזה עטף אותי כל חיי. חינוך ערכי-ציוני, משפחת קצינים מגיני המולדת, שירות צבאי משמעותי, והילדות בבועת המושב – כל אלה גרמו לי לחפש מקור רציונלי לקונפליקט. ככל שהעמקתי, נוכחתי בעובדה שגם בקונפליקט הדברים הם מורכבים. המידע על מה שקורה מגיע אליי דרך תקשורת בעלת אינטרס כלכלי, ההחלטות מתקבלות ע"י אינדיבידואלים בעלי אינטרס פוליטי, והדעה שלי מתגבשת על בסיס החינוך והסביבה שגדלתי בהם. כך נוצרת לי בראש הבנה פשוטה שקל לי להתמודד איתה – אנחנו טובים והם רעים.
"אבל מה? בפועל זה לא ככה. רוב האנשים פשוט רוצים להקים משפחה ולהיות בטוב, לחגוג את החיים ולשמוח. חלק קטן מהאנשים התמודד עם כאלה טראומות בחייו, כך שסטרס וחרדה מפעילים אצלם טריגר לאלימות ולשנאה. יש שהיו רוצים שנחשוב שהערבים הם כאלה, שהם פרימיטיבים ושונים מאתנו, אבל זה פשוט לא נכון. אני מכיר ערבים שהם טובי לב ואוהבי אדם, ומכיר יהודים שהאכזריות והגזענות שלהם היא מהסוג הגרוע ביותר שקיים. הכל כה מורכב, וקשה לנו להתמודד עם זה, במיוחד כשהפוליטיקאים והתקשורת דוחפים לנו סיסמאות וכותרות, בזמן שהמוח שלנו מחפש להבין ולגבש דעה".
עיתוי של נביאי זעם
"ביוני 2018 צפיתי במקרה בקליפ מטורף של ג'וינר לוקאס, I'm not a racist, שהמחיש את המתח הבין-גזעי בין שחורים ללבנים בארה"ב. זה נתן לי אגרוף בבטן. הוא דיבר על גזענות בצורה לא תקינה פוליטית, וזה עבד", מספר רוזנמן. משם הוא שאב את ההשראה. "חשבתי כמה זה יהיה מדהים, ליצור קליפ דומה, אבל כזה שתפור על המציאות הישראלית", וניגש לתכנן את המהלך. בתחילה נדרש להחליט באיזה קונפליקט ישראלי הוא רוצה להתמקד. "לא חסר פה, אבל הבנתי שהסכסוך בינינו לבין הערבים הוא הדבר שאני הכי מתחבר אליו". לאחר מכן חשב כיצד לבנות קליפ כזה, שלא יהיה כבול לתקינות הפוליטית הליברלית המזוהה עם השמאל, ולא רק ישאב רק מהגזענות של הימין הקיצוני. "ההתבוננות שלי על הסכסוך מגיעה ממקום חדש: אני יודע שהימין הישראלי כולל בתוכו גורמים גזענים, שבשבילם כל הערבים הם אותו הדבר, אבל הגזענות הזאת מבוססת על אמת מסוימת, על פחדים שהתממשו בעבר. לעומת זאת, בשמאל יש שאיפה מוסרית לשיוויון ומאבק לזכויות אדם, אבל הרבה פעמים מתוך פרספקטיבה פריבילגית, שלא באמת מכירה את השטח ולא מודה בפערים תרבותיים".
בשלב הזה התחיל לאסוף מילים וביטויים, במטרה לנסח אותם כשיר. "מהר מאוד גיליתי שאני לא באמת מכיר את הצדדים הקיצוניים. המילים יצאו לי נעימות מדי". התובנה הזו הוציאה אותו למסע פיזי לאורכה ורוחבה של הארץ, לפגוש אנשים וקבוצות כדי לאסוף דעות קיצוניות ושונות. "פגשתי יהודים וערבים מכל הארץ, ושאלתי אותם שאלות קשות. הם אלה שמילאו את הדפים שלי במשפטים מאוד בוטים. ברהט התגריתי בבחור בדואי ואמרתי לו 'אתם יורים בחתונות' והוא החזיר לי כהוגן".
"אחי הגדול, נמרוד, נפטר מסרטן בגיל 33. הוא היה רווק, ושהה אתנו באשפוז בית. חווינו אתו את כל ייסורי הדעיכה. מותו גרם לי להבין במה חשוב לי להתמקד, והבנתי שאני רוצה להשקיע רק בדברים שעושים טוב".
2 צפייה בגלריה
"סבא שלי, עבדללה אבו ניג'ם זקות, הסכים לתוכנית החלוקה, גורש מביתו והפך לחקלאי"
(צילם: איתן אלחדז-ברק)
אחרי שנה של מחקר, סיים לנסח את הטקסט, תוך שימוש בעשרות הביטויים והמילים שאסף. אבל אז משבר גדול טלטל את חייו: "אחי הגדול, נמרוד, נפטר מסרטן בגיל 33. הוא היה רווק, ושהה אתנו באשפוז בית. חווינו אתו את כל ייסורי הדעיכה. מותו גרם לי להבין במה חשוב לי להתמקד, והבנתי שאני רוצה להשקיע רק בדברים שעושים טוב".
רוזנמן החליט לקדם את פרויקט "לדבר דוגרי" בכל הכוח, ויצר קשר עם המפיק פטריק סבג. "הקראתי לו את הטקסט כראפ, ושאלתי אותו לאיזה ראפר ישראלי כדאי להציע לבצע את זה. הוא הפתיע וענה לי 'ראיתי אותך עושה את זה, ואתה כל כך מחובר לזה וחי את המילים, למה שלא אתה תבצע?". בהתחלה ביצע רוזנמן את כל הטקסט, הצד היהודי והצד הערבי. "אחרי שהקשבתי בתשומת לב, הבנתי שזה חצי כוח. בלי שיתוף פעולה אמיתי עם חבר ערבי זה לא יהיה אותנטי".
"מ-48' לא דיברו פה דוגרי"
לפני כשנה, בשיא ימי הסגר של הקורונה, חבר משותף חיבר את רוזנמן עם הראפר והמוזיקאי הערבי-ישראלי סאמח "סאז" זקות. "הגעתי אליו ואמרתי: 'אין לי שקל, ואף אחד לא מתעניין בזה, אבל זו הזדמנות שלך להוסיף לקריירה שלך את הדבר הכי אותנטי והכי אמיתי".
זקות נולד וגדל ברמלה "למשפחה של פליטים פלסטינים מיפו". הוא יוצר ועושה היפ-הופ כבר מגיל 16. "ההופעה הראשונה שלי הייתה בפיצריה ברמלה, והשכר שלי היה מגש פיצה חינם". בשנים האחרונות הוא מופיע במועדונים, בעיקר בחו"ל, ומרבה להשתלב בפעילות של עמותות לקידום הדיאלוג הבין-תרבותי. "אפילו חיממתי את ניק קייב בסלובקיה", הוא מציין. לאחרונה פנה ללימודי מוזיקה ערבית, ובקרוב ישחרר סדרה של סינגלים חדשים.
"כשאוריה הגיע אליי, הוא כבר היה במקום רגשי של 'לגלות את האור'", מספר זקות. חשבתי לעצמי בהתחלה 'הנה עוד ישראלי מתלהב שבא לחפש ערבי-מחמד'. ישבנו בפגישה הראשונה איזה שעתיים. מאוד הערכתי את התהליך שהוא עבר, הלוואי שהרבה ישראלים יעברו תהליך כזה. מאז 48' לא דיברו פה דוגרי. תמיד אמרו לנו לא לדבר פוליטיקה, לא לבטא את מה שמרגישים. אבל זה לא טוב לשמור בבטן. אני מגיע ממשפחה קומוניסטית שורשית. סבא שלי, עבדללה אבו ניג'ם זקות, הסכים לתוכנית החלוקה, גורש מביתו והפך לחקלאי. במשפחה מספרים מדור לדור על אותו מ"פ שמאלני ששמר על הבית של סבא שלי באשדוד, עד שמ"פ ימני החליף אותו, וגירש את סבא. מנעו ממנו לחנך וללמד היסטוריה ערבית, ולכן הוא החליט לשנות כיוון ולהיות פלאח. אבל המורשת שלו היתה לא להיכנע לנסיבות. הוא תמיד אמר לי שמ-49' המוקאימה (ההתנגדות) שלנו תהיה שנלמד, שנהיה רופאים ומהנדסים ונצליח".
לא היה צריך הרבה יותר לשכנע את זקות להצטרף ליוזמה. "חצי שנה אוריה ואני עבדנו ביחד. אני אמן משוגע, הוא איש חינוך. עברנו שורה-שורה, כל מילה. היו דברים שביקשתי לשנות, חלק נראה לי חלש, חלק לא שייך, וגם היה חשוב לי לשלב ערבית בטקסט, בתוך השיר".
חמישים גוונים של דעות
את הריאיון הזה אנחנו מקיימים בשוק הפשפשים ביפו, בבית קפה מגניב ומעוטר ציורים שנקרא 'מנשייה'. עד לאחרונה זקות היה אחד הבעלים שלו ולכן מסביר את מהות השם: "מנשייה הוא שם השכונה שהיתה פה פעם, עד 48', מכיכר השעון ועד מסגד חסן". יש שהיו מופתעים מגובה הלהבות שהתפרצו באחת בשבועות האחרונים בערים המעורבות, אבל כל מי שעיניו בראשו הבין שמתחת לפני השטח הלבה רתחה. "זה היה צלצול השכמה לכולנו, ואנחנו לא יכולים לחזור למה שהיה כאן קודם, ליחסים של 'אדון ועבד'. היוזמה הזו, 'בוא נדבר דוגרי', היא המסמר הראשון של מה שהיה כאן עד מאי, ונגמר. הגיע הזמן לדבר דוגרי. הגיע הזמן לומר שהזהות הפלסטינית שלי לא צריכה להפריע לאף אחד. אני אומר לך, כולם אשמים במצב, גם אני ופלסטין. זה לא רק חמאס וערבים, ולא רוצים לזרוק את היהודים לים. היום אני אומר לך, אין ערבי שהוא ככה ואין יהודי שהוא ככה - יש חמישים גוונים של דעות. אפשר לקבל את מה שעברו הפלסטינים וגם את מה שעברו היהודים, ולהתחיל לבנות משהו משותף, שטוב לכולם. באזעקות לא היה לי ממ"ד אז ברחתי למסגד ואוריה ברח לחדר המדרגות, אבל אנחנו כבר לא רוצים לברוח מהאמת, רוצים לדבר דוגרי. הטקסט שלנו כואב אבל בסוף אנחנו מתחבקים".
"אני אומר לך, כולם אשמים במצב, גם אני ופלסטין. זה לא רק חמאס וערבים, ולא רוצים לזרוק את היהודים לים. היום אני אומר לך, אין ערבי שהוא ככה ואין יהודי שהוא ככה - יש חמישים גוונים של דעות. אפשר לקבל את מה שעברו הפלסטינים וגם את מה שעברו היהודים, ולהתחיל לבנות משהו משותף, שטוב לכולם. באזעקות לא היה לי ממ"ד אז ברחתי למסגד ואוריה ברח לחדר המדרגות, אבל אנחנו כבר לא רוצים לברוח מהאמת, רוצים לדבר דוגרי. הטקסט שלנו כואב אבל בסוף אנחנו מתחבקים"
צפו: אוריה וסאמח מציעים לגולשי ynet לדבר דוגרי ולהישאר חברים
"צריכים מציאות חדשה, צריך לחיות טוב יותר". רוזנמן וזקות
(איתן אלחדז ברק)
רוזנמן: "התקשורת לא תמיד מראה את זה, אבל אני וסאז - זה הרוב. אנחנו רוצים לשתות בירה. הפאנצ' הוא שהדור הצעיר יעשה את השינוי, כי המבוגרים נושאים את טראומות העבר. אנשים מחפשים אותנטיות ויש התעוררות רוחנית. אני מאמין בדעה דוגרית, אוהבת ובטוחה בעצמה, שלא מחפשת את מי להאשים, אלא מחפשת איך להשתנות, איך להיות השינוי שאנחנו רוצים לראות בעולם".
כשאני שואל את זקות מהו השינוי הזה בעיניו הוא מפתיע ועונה: "כשיהיה פה סמל סקס ערבי. כשלא יגידו לי 'וואלה, אתה לא נראה ערבי".
בנקודה הזו בשיחה פוגשים את זקות כמה חברים ערבים מיפו, ומספרים לו עד כמה הקליפ דיבר אל ליבם: "זה מפוצץ לך את הראש מכל הכיוונים", הסביר אחד מהם. ורוזנמן מקשיב לו ומסכם: "אני קורא לכולם לדבר דוגרי. להכיר, לשמוע. לא להסכים, אבל אחר כך להתחבק. ככה נקדם עתיד שונה ומבטיח למען ילדינו".
אלפי 'מדברים דוגרי' בתוך שעות
הקליפ הוא רק הפרונט של מיזם חברתי רחב יותר, ואל קבוצת הפייסבוק שהוקמה לצידו הצטרפו, כאמור, אלפיים איש בתוך שעות ספורות, יהודים וערבים. כולם קיבלו על עצמם את תנאי החברות, לדבר דוגרי בכבוד - לא חייבים להסכים, אבל מתחייבים להקשיב ולהרהר בדברים. בקבוצה נוצרו דיוני עומק בעקבות אירועי השבועות האחרונים, שהציגו את עוצמת השנאה והשבר שבין המגזרים, אך היוו גם קריאת השכמה לרבים, גרמו להם להתעורר ולהתחיל לחשוב כיצד מקיימים את חזון הדו-קיום השברירי. צעירה מיפו ביטאה זאת בקבוצה כך במפורש: "הקליפ היה לי כמו אגרוף בבטן. אבל יחד עם זאת, הוא גרם לי להזדקף, להישיר מבט ולומר שעוד אפשר לחיות ביחד". אשת חינוך מהמרכז כתבה: "אני פה כדי להגיד שאם זה לא היה ברור עד היום, אז היום ברור שאין מה לחכות למנהיגים. אין שם תקווה עבורנו. הגענו לשפל, מלחמת אחים. אנחנו פה, על אותה אדמה ביחד. באותם רחובות, אותו חוף ים, אותה אוניברסיטה, אותו רופא שיניים או מיילדת, בואו ננסה לשבור את מעגל הפחד".
בקבוצה החלו להתרקם קשרי חברות על בסיס תחביבים משותפים, ובקרוב מתוכננים גם מפגשים מחוץ לרשת. "הקבוצה והדיון שמתקיים בה ממחישים את היעד של הפרויקט שלנו, ליצור שיח אותנטי וכואב בין יהודים וערבים, במטרה לחתור לאמת ועתיד טוב לכולנו".
2 צפייה בגלריה
"סבא הניף את דגל ישראל על הר הבית. כשהוא שומע את השם ירושלים הוא מתחיל לבכות"
(איתן אלחדז-ברק)
בוא נדבר דוגרי / הטקסט המלא בעברית ובערבית
הצד היהודי –
בוא נדבר דוגרי
לא מבין באיזה קטע אתם הערבים כועסים
רוצים שוויון זכויות
ואצלנו במדינה לחיות אבל צבא 'תם לא עושים
חנין זועבי, אחמד טיבי
לא סתם אנחנו תמיד בוחרים את ביבי
נהרתם לקלפי ושוב קיבלתם זיבי
להאמין בדו-קיום זה סתם להיות נאיבי
אז וואלה כן
כשאני שומע ת'מבטא אני תמיד בוחן
רק אל תגיד לי "גזענות" תפסיק להתמסכן
'תה מזדהה כפלסטיני אז איך תהיה שכן??
שמע, זה דפוק
איפה שיש ערבים יש פיגועים
ואתם עוד מצפים להיכנס למועדונים
אולי תפסיקו להטריד לנו את הנשים??
יעני, אתם עוד תקועים בעבר
רצח על כבוד המשפחה נו בחיאת מה נסגר??
גרים בחמולות, יורים בחתונות,
נוהגים כמו נבלות, מתעללים בחיות,
גונבים מכוניות, דופקים לנשים שלכם מכות,
ואז תמיד רק תלונות מתי תתחילו למלא חובות?!
זה מרגיש די אבוד
אפילו בדואי לובש מדים נראה לי חשוד
נו, איך נדבר על איחוד?
על כל רופא ורוקח יש ערבי שהיה
מעדיף לחיות לחוד, אז מה? לחכות שאיזה
מחמוד ייקח סכין ויצעק "איטבח אל יהוד!"?!
אין ארוחות חינם
תלמדו לדבר עברית תקינה נתחיל משם
תשלמו ארנונה ותבנו חוקי כמו כולם
תשחררו כבר ת'קוראן ותיפתחו לעולם!
אני חיובי
אני לא גזען, הגנן שלי ערבי
אני לא גזען, אני קונה בשר בחינאווי וגם נרגילות
ביפו אצל איזה ערבי
פשוט איבדתי תקווה
קשה לראות את היום שנוכל לחיות בשלווה
כנראה כהנא צדק כשצעק "הפרדה"
אולי באמת עדיף לכם בעזה ובגדה
אני לא גזען, אני נשבע
אבל יש בינינו תהום תרבותית ויש גם סיבה
יהדות זה תיקון עולם, חיים ואהבת חינם
ואתם מחנכים ילדים לשנאה בשם האיסלאם, אינעל העולם!
ורק אכפת לכם מאללה
ונקבה והג'יהאד והכבוד ששולט ביצר
מנהיגים שמטיפים להילחם בכל היתר
ציבור עיוור שלא חושב ורק הולך כמו עדר
תתלוננו על הכל, תבכו כמה שרע
תאשימו את כולם במקום להביט במראה
תנו לנו עוד כמה סיבות, לפחד ולא לנסות
להתקרב ויחד לחיות נראה שאין מה לעשות
סתם כפויי טובה
למה שלא תעשו שירות לאומי? עזוב צבא.
איך אתם מעיזים בכלל לקחת תקציבים
אם לא תשרתו את המדינה מבחינתי אתם אויבים, יא ערבים!
אני לא גזען
פשוט תופס מרחק זה הכל
צחי התחתן עם לוסי זה גדול, עאלק לא שייך לשמאל
כוכב של "פאודה" וערבייה, סתם פרסום זול
הוכחתם שאפשר גם אחרת
הרי הגעתם כבר לכנסת וגם לנבחרת
אבל גם שם אתם לא באמת רוצים להתחלק
סוס טרויאני, סכין בגב, זרע עמלק
יאללה ערבב ת'טיח יא אחמד, בזה תמיד היית טוב,
רק אל תעשה לי עבודה ערבית,
אל תעבוד חפיף
אם אתה לא מרוצה תמיד יש תחליף
במקומכם נביא כמה סודנים, כיף?? אני לא גזען
יודע שיש עוד צד לסיפור, אני לא חי בסרט
אני לא גזען
אנחנו חולקים ת'מדינה אבל השנאה לא נגמרת
הלוואי שהמציאות הייתה אחרת
נשבע לך שאני לא גזען
(תרגום לערבית)
خلينا نحكي دغري
ما بفهم كيف يعني بدكم مساواه بالحقوق
وعنا بالدولة تعيشو بس بالجيش ما تخدموا
حنين الزعبي، احمد طيبي
مش على الفاضي بنصوت دايما لبيبي
رحتوا على صندوق الاقتراع وكمان مرة اخذتوا زبي
اذا حدا بأمن بالتعايش والله هو ساذج
ف اه..
لما باسمع اللهجة دائما بشك
لا تقول"عنصرية" بكفي سذاجه
اذا بتعتبر حالك فلسطيني كيف بدك تكون جاري؟؟
اسمع، والله الوضع خربان
وين ما في عرب، في عمليات
وانتوا بدكم تفوتوا على نوادي ليليه تسهروا؟
مش احسن تبطلوا تضايقوا نسوانا؟
بعدكم علقانين بالماضي
قتل عشان شرف العيلة، شو صار؟؟
ساكنين بحمولة ، بيطخوا بسهرات الزواج
بتسوقوا مثل البجم، بتذلو الحيوانات
بتسرقوا سيارات، تضربوا نسوانكم
وبس شاطرين بالحجج ايمتى بدكم تبلشوا مع الواجبات؟
حاسس كانه فش مجال..
حتى بشك ببدوي لابس زي عسكري
ف كيف بدنا نحكي على توحد؟
على كل دكتور وصيدلي في عربي بفضل يعيش بانفراد ف ايش؟ نستنى لشي محمود يؤخد سكينة ويصيح "ادبح اليهود!؟"
فش وجبات ببلاش
تعلموا احكوا عبراني عالمضبوط ونبدا من هناك
ادفعوا الضرايب مثل الكل
تخلوا عن القرآن وافتحوا حالكم للعالم
انا اجابي
مش عنصري، البستاني تبعي عربي
واللة مش عنصري، بشتري لحمة عند حيناوي وكمان اراجيل في يافا عند شي عربي
بس خاب املي
صعب اشوف اليوم انو ممكن نعيش بسلام
الظاهر الحق كان مع كهانا لما صاح "انفصال"
بيجوز عن جد احسن لكم في غزة وفي الضفة
انا مش عنصري واللة
بس في بيناتنا هاوية ثقافية وفية كمان سبب
اليهودية هي تصليح العالم، الحياه والحب
وانتوا بتربوا اولادكم يكرهوا منشان الاسلام
وما بيهمكم اشي غير الله
والنكبه والجهاد والشرف اللي بسيطر
قياده اللي بتقنعكم تحاربوا الكل
جمهور اعمى ما بيفكر وبمشي مثل القطيع
اشكوا على كل شي ابكوا على الحال العاطل
اتهموا الكل بس ما تطلعوا بالمراي
اعطونا كمان اسباب ، نخاف وما نحاول نتقرب ونعيش مع بعض - شكله فش اشي ممكن نسوي
والله جحود
ليش ما تعملوا خدمة مدنيه، مش عسكريه
كيف اصلا تاخدوا ميزانيات؟
اذا ما تخدموا الدولة من ناحيتي انتوا عدو يا عرب!
انا مش عنصري
بس بفضل نبعد شوي
تساحي تجوز لوسي هذا كبير، مش تاع اليسار يعني.
نجم "فوضة"وعربية - هذا كله اعلان رخيص
اثبتوا انه في طريق ثانيه
وصلتوا للكنيست وكمان لمنتخب كره القدم
بس كمان هناك ما بدكم تتقسموا
حصان طروادة، سكينة بالظهر ،بذرة عماليق
ياللة اخلط الجص احمد دائما كنت تسويها عالمضبوط
بس تعملش شغل عربي تخففش
اذا مش مبسوط دائما ممكن نبدلك
بنبدلكم بكم سوداني، كيف؟؟
انا مش عنصري
بعرف انه فيه كمان طرف للقصة، مش عايش بافلام
انا مش عنصري
بنشارك بهالدولة بس الكره ما بخلص
قدر الواقع يكون غير
واللة مش عنصري
הצד הערבי
בוא נדבר דוגרי
אתם היהודים שכחתם מה זה להיות מיעוט
התחלתם "כור היתוך" אבל עכשיו
נשאר רק כור אטומי אפרטהייד וגזענות
ודי עם החרטא התרבותית
חצי מהלקסיקון שלכם מילים בערבית
סבבה דאחקה יאללה באסה אחלה דאווין
ראסמי סחבק ערבית אסלי בחיים 'תה לא תבין
خلص، انا فلسطيني وهذا الموجود خليك ساكت
لو مرقوا الفين سنه انا هنا ثابت
من لغتي خايف طز فيك يا جاهل زمنك فائت
انا ما ببرر عمليات, אני נגד אלימות
بس سبعين سنه احتلال – اكيد תהיה התנגדות!
כשאתם פותחים מנגל חוגגים עצמאות
הנכבה בשביל סבתא שלי זו המציאות! יא שרמוט!
אומרים "ערבי טוב זה ערבי מת"
ואז עוד מתלוננים שאנ'לא משרת
הממשלה הזו עושה אותי אזרח סוג ב'
قانون القوميه على السلطه بزيد
نجمه داود بتمثلنيش ولا حتى النشيد
تحط لي ضو بالحاره والله النا يوم عيد
الدوله مش شايفني انسان شايفني شهيد
אל תדבר פה על שוויון בנטל, כשאין לנו שום שוויון
שב, תשתוק, תקשיב, זה דבר ראשון
איך אני אקים עסק אם אנ'לא נכנס למועדון
גם מזרחים אוכלים ת'חרא הזה בגלל הדמיון, לא??
זה לא נורמלי
ב-48' גירשתם ת'משפחה שלי,
האוכל עוד היה חם כשפרצתם לבתים,
כובשים ומכחישים, לשמוע ת'אמת זה לא נעים
وبتعرفش عربي وبتعرفش جارك
بدكاش اسكن جنبك وانا بنيت لك دارك
'תה לא יודע איך הלב דופק כל ביקור בנתבג
بحس حالي ڤي اي پي وكل جهه حارس, אין לך מושג!
וכל מה שאתם אומרים לנו שטויות
"יש לכם 22 מדינות ערביות"
אתה נוצרי? 'תה לא נראה! יאללה נמאס לי
انا سامح من الرمله انسى انسى اصلي
אני לא גזען, انا غضبان
انا مشتاق لعيلتي مش شايفها من زمان
עאלק מחנכים לשנאה בשם האיסלאם
כבר 20 שנה אתם מבצעים בעזה רצח עם, כמה דם (!) שפכתם
ורק איכפת לכם מכסף וכוח
והכיבוש ולשלוט כ"עם נבחר"
עברתם ת'שואה אז אתם חושבים שהכל מותר
הרסתם את יפו ועכו מה יהיה מחר?!
علىُ ايش بتعيط والله مش انت هجروك
كنت مكرم عنا وبأوروبا اقتلك
ما انت اعطتني پسپورت، شوف، فبتعمليش معروف
حتىً لو بيتي مقصوف ڤاكً الظروف مش راحً امشي مكفوفً بس ...
אני עומד זקוף
אנ'לא מהערבים שאתם עושים להם אילוף
יש לי חלומות ושאיפות אני רוצה לעוף
וואלק טירוף! אני שקוף! אתה עוד תזכור את הפרצוף!
אתה חייב להודות שאתם עם של גזענים
אפילו מדינת תל אביב וכל שאר השמאלנים,
אבל לפחות הם מנסים לא לראות אותנו כשונים.
انا مش عنصري بس زهقت
فكرت اني بكابوس ولما فقت فهمت
حياتي بتسواش شيكل بدي اعيش
وبمنعوني الحياه الحلوه الي فيها حلمت
אתה דואג לעצמך אבל פוגע בי
אתה עוד תלמד לקבל אותי אנא ערבי
אם רק נפתח ת'לב ות'עיניים יא סח'בי
נראה שיש אותו אל לכומר אימאם ורבי
انا مش عنصري
بدي ابني بكرا يفتخر فيي ويعرف اني عملت المستحيل
אני לא גזען
לשנינו אין ארץ אחרת, וכאן השינוי מתחיל
(תרגום – ערבית ועברית)
تعال نحكيً دغري،
انتو اليهود نسيتوا شو يعني تكون اقليه
بلشتوا ״مفاعل اندماج " بس هلء
بقي مصنع نووي ابرتهايدً وعنصريه
بكفي مع الخرطه التربويه
نص كلامكم كلمات بالعربي
رسمي ضحكه يلا بعصه احلى دواوين
رسمي صديقي عمرك ما راح تفهم عربي
חלאס אני פלסטיני וזה מה יש אז תשתוק
גם אם עברו אלפיים שנים אני עדיין פה איתן
מפחד מהשפה שלי יא בור זמנך עבר
אני לא בעד פעילות אלימה אני נגד אלימות
אבל 70 שנה של כיבוש בטוח תהיה התנגדות
لما انتو بتحتفلوا ب"استقلال"
النكبه هي الواقع لجدتي يا شرموط!
يقولوا "عربي منيح هو عربي ميت"
وبعدين بحتجوا لي ما بخدم بالجيش
الحكومه هذه بتعاملني كمواطن درجه ثانيه
חוק הלאום לסלט מוסיף
מגן דוד לא מייצג אותי וגם לא ההמנון
לשים לי אור בשכונה מבחינתנו זהו יום חג
המדינה לא רואה אותי כבן אדם אלא כשהיד
لا تحكيني على مساواه بالواجبات لما فش بينا مساواه
اقعد اسكت واسمع هذا اول شي
كيف بدي افتح مصلحه ازى ما بفوت النادي
كمان الشرقيين ياكلوا خره عشان الشبه ، صح؟
هذا مش طبيعي
ب48 هجرتوا عائلتي،
الاكلً كان بعده سخن لما اقتحمتوا البيوت
بتحتلوا وبتنكروا ، تسمع الحقيقه مش لذيذ
אתה לא יודע לדבר ערבית ולא מכיר את השכן שלך
לא רוצה שאני אגור לידך אבל אני בניתי לך ת׳בית
انت بتعرفش كيف قلبي بدق لما اروح عالمطار
מרגיש וי איי פי ובכל צד שומר, אין לך מושג !
وكلً الي بتقولوا هبل
"عندكم 22 دوله عربيه"
انت مسيحي؟مش مبين يلا فكُ عني
אני סאמח מרמלה תשכח מזה שאשכח מאיפה אני!!
انا مش عنصري، אני כועס
מתגעגע למשפחה שלי לא ראיתי אותם מזמן
بقلك بنربيًً لكراهيه بأسم الاسلام
صار لكم 20 سنه بتعملوا اباديه جماعيه بغزه ، قدي دم سفكتوا!!
وبس همكمً المصاري والقوه
والاحتلال وتحكموا "كشعب الله المختار"
مرقتوا "المحرقه" وبتفكروا كلً شي مسموح
دمرتوا عكا ويافا شو بدوا يصير بكرا؟!
על מה אתה בוכה? לא אותך גירשו
היית בן בית אצלנו ובאירופה רצחו אותך
אתה נתת לי דרכון, תראה אתה לא עושה לי טובה
אפילו אם הבית שלי מפוצץ, זין על הכל, אני אלך בראש מורם,
אבל واقف وراسي مرفوع
انا مش من العرب الي بتفكر تربيهم
عندي احلام وطموحات بدي اطير
וואלה תקשיב! انا مش شفاف! راح تتذكر وجهي منيح!
انت مجبور تعرف انكم شعب عنصري
حتى "دوله" تل ابيب وكل "اليساريين"
بس على الاقل ما بحاولوا يشوفونا غير
אני לא גזען, אבל נמאס לי
חשבתי שאני בסיוט ורק כשקמתי הבנתי
חיי לא שווים שקל ורק רוצה לחיות
ומונעים ממני את החיים היפים שעליהם חלמתי
انت بس بدكً مصلحتك علىً حسابي
انت راح تتعلم وتتقبل اني عربي
ازى بس بنفتح قلوبنا وعيونا يا صاحبي
بنشوف انو في الله واحد للكاهن ، امام وحاخام
אני לא גזען, אני רוצה שהבן שלי יהיה גאה בי שניסיתי לעשות את הבלתי אפשרי,
انا مش عنصري
ما عنا كمان محل (وطن) ومن هون ببدا التغيير
(הזכויות שמורות לאוריה רוזנמן 2018)
