"לפעמים יש בי פחדים לחלום; יש רגעים בהם אני פוחד לחיות, לנשום; ויודע שאסור ליפול; במקומות בהם צריך לגדול; ולראות גם דברים שלוקחים לי זמן; מלמדים אותי לחיות מוכן". אלו מילים שכתבתי בכאב מזמן, כשהייתי חייל.
"רואים שאכלת הרבה צפרדעים בחיים שלך" אמר לי רוני, ששירת איתי בשלישות של חטיבת צנחנים. לא כל כך היה לי מה להגיד, תמיד הייתה לי יכולת ספיגה, סימן ועדות לך היו סימני ההצלפות של אבי, הלא מוצלח במיוחד, שמצא בבנו מטרה לחבטות.
4 צפייה בגלריה
"עשיתי הכל כדי להסתיר את מי שאני, רציתי להיות כמו כל חייל אחר, בעולם שלא הכיר חיילים אחרים". אודי הלר
רוני היה אחד מהבודדים שהתייחס אלי בחמלה, הוא הגיע מהנדסה קרבית ושמר על כומתתו האפורה. לי הייתה אדומה. לחטיבה הגעתי אחרי חודשים של תלאות באוגדת שריון, שם אפילו השתתפתי בתחרות ידע שערך מפקד האוגדה. כה בודד הייתי שהבנות ביקשו שאנקה מחסן ובו אעבוד, על דלתו נתלה השלט "הלשכה של אודי".
הניסיונות לשלב אותי בתחום המחשוב לא צלחו לאור קשיי סיווג, ונותרתי חשוף בצריח אל מול חרדה להיוותר לבדי בבסיס סגור בדרום הארץ. כך מצאתי עצמי מתקשר ובוכה לקצין בכיר בפיקוד שיוציא אותי, שיציל אותי. בבוקר שלמחרת כבר הייתי בדרכי אליו.
זו לא הייתה הפעם הראשונה. כבר ביומי הראשון לאחר הטירונות נשלחתי לשרת בתפקיד מחשוב בבסיס רחוק ועמוק, כה תמים וחולף כרוח הייתי. אוטובוס עצר ליד מחסן שק"ם והציע נסיעה, אך מחשבותיי נעו בכיוון הנגדי וכמעט התיישבתי ליד אסיר ביטחוני. עם הגעתי לבסיס נתקפתי הלם, לא לכאן הזה מיררתי. המצוקה שהתכנסה בתוכי יצרה גלי הדף ששטפו אותי חזרה לשיבוץ חדש.
"בעקשנות ובאמונה ביכולותיי הצלחתי להשתלב"
איש לא הכין אותי לשירות הצבאי, אליו הגעתי כנער צעיר שלא הרבה לדבר בשפת בני אדם, אבל את שפת המחשב הכיר כמורה דרך את שביל ישראל. מישהו החליט שמקומי בפלוגת טירונים של נוער בסיכון וכאלו שסתם לא שפר עליהם גורלם, עוד אחד מהניסויים שצה"ל ערך ולא הצליחו, רק הותירו אותי מתחבא מאחורי מפקדים ומש"קיות ת"ש פן יבולע לי.
ישנו באוהלים רטובים שאף שמש לא רצתה לייבש ביום ואף ירח לא רצה לכסות בלילה. מי שלא ראה שמחה של בחור אוטיסט מסתובב באולם המחשב של ממר"ם לא ראה שמחה מימיו. אך צה"ל של אותם ימים לא הכיר באוטיזם ואני הייתי רק עוד מספר בספר הליקויים. בעודי שוכב לאחר ניתוח בבית חולים תל-השומר ניסיתי לפנות, בתמימות של ילד, למפקד ממר"ם שבא לבקר את אביו ששכב לידי, ראיתי בו גיבור והוא ראה בי תימהוני.
4 צפייה בגלריה
בכל תרגיל מבצעי ישר ירדתי לשטח לסייע וה-M16 המקוצר שלי עלי, עולה על מסוקים ומטוסים ביחד עם לוחמים
(צילום המחשה: shutterstock)
למזלי מפקדי בהמשך זיהו הן את הפוטנציאל והן את היותי זקוק ליחס שונה ולא פורמלי, וכך בעקשנות ובאמונה ביכולותיי הצלחתי להשתלב במסגרת פרויקט מיכון אוגדות, מיחשבתי את כל שלישות החטיבה ובהמשך אף נשארתי לתקופה בקבע. בכל תרגיל מבצעי ישר ירדתי לשטח לסייע וה-M16 המקוצר שלי עלי, עולה על מסוקים ומטוסים ביחד עם לוחמים. כה גאה הייתי בעצמי. לקראת סוף השירות זכיתי לאות מצטיין אלוף הפיקוד.
"מי כמוני מכיר את מחירה של ההכחשה"
מי כמוני יודע מה זה להפנים צפיות כזב של הורים ש"תהיה כמו כולם" ו"אם אתה כזה חכם למה אתה לא מסוגל". לפרקים עשיתי הכל כדי להסתיר את מי שאני, רציתי להיות כמו כל חייל אחר, בעולם שלא הכיר חיילים אחרים. כל אימת שניסו לתייג אותי באבחנה זו או אחרת, עשיתי הכל כדי לשנותה.
מי כמוני יודע אפליה מהי, מי כמוני מכיר את מחירה של ההכחשה. בית ספר אינו הצבא, והצבא אינו החיים. אכן ביכולתם להכין אותך טוב יותר לעולם בהינתן הידע והכלים הנכונים, אך אלו נמנעו ממני.
צבא, כל צבא, משבץ חיילים בהתאם לצרכיו, בשיטת מיון שנוצרה עבור אנשים שאינם אוטיסטים, בו הקשב של המפקדים מצומצם למשימות הנערמות על שולחנם והשגרה אינה תמיד כה שגרתית ואי הוודאות אורבת תמיד.
לעיתים כה קרובות אני שומע על אלו שלא רוצים להבין זאת, "אחרי!" הופך לרצון להיות אחרת. אני מאוד אוהב את הצבא, אבל גם כיום אני חווה קשיים ונדרשת לא מעט הסתגלות אלי מצד הסביבה. זו המציאות שלי, ואני חי איתה בשלום ומשתדל לעשות כמיטב יכולתי כדי שלאחרים יהיה שלום איתי.
4 צפייה בגלריה
אדריכלי התוכנית לשילוב אוטיסטים בצה"ל: מימין לשמאל – סג"ם אליה נויברגר, סא"ל דן שנדרוביץ, אודי הלר, תא"ל אמיר ודמני, פרופ' קורי שולמן ורס"ן (מיל') ניר קורן.
המסלול אותו עברתי לא נתן לי את ההזדמנות לצאת לקצונה שכה רציתי, לקורסים כמו כולם ואפילו לא להיות מדריך בבה"ד 11, למרות שנמצאתי כמתאים בידי הסמכות. נותרתי פקיד עלום מקצוע שאת כישוריו שזעקו לפרוץ את החומות שבנה לו הטבע ובנו לו אחרים שלא כדרך הטבע, הצליח לבטא ואף לפרוח בזכות מפקדים שהשכילו לתת לו את ההזדמנות, להאמין ביכולותיו ולהגן עליו מפני הסביבה הפורמליסטית. אוטיסטים רבים אינם זוכים למתנה זו והצבא אינו נהנה מן המתנה שהם יכולים לתת לו בחזרה, והיא רבה וגדולה.
"המוגבלות האמיתית מתקיימת רק כאשר מסתירים את מי שאנחנו"
אחרי השחרור וככל שפקדו אותי יותר ויותר משברים, הבנתי עד כמה השירות בצבא היווה עבורי תקופה מכוננת שלימדה אותי לא לסגת ממחסומים שקמו באשר פניתי. יחד עם זאת התגבש בי הרצון לעזור לאנשים כמוני כדי שיזכו בשירות טוב ומשמעותי משלי, כזה שבאמת מתאים להם ויבנה עתיד שלא תמיד זמין ביום בו הפקודה נגמרת.
כך היה עם יותם, ממנו למדתי רבות וחרף כל הפערים והמהמורות, אני שמח על כי מצא את מקומו בממר"ם. הוא התגייס מבלי שצה"ל יודע על הרצף, כה מוכשר וסוחף במחשבות ובמילים, כה חרד היה להיות שונה מאחרים. שנה מיום גיוסו מצא עצמו שרוי בדיכאון ומצוקה עד כי ביקש מחסה בתוך טנק המרכבה. מאוחר יותר התוודה כי רצה לזעזע, אולי בית הבראה חופשי מכל הלחץ והדאגות יתאימו יותר, אמר. רק העקשנות שלי כנגד העקשנות שלו ומפקד אחד שלקח אחריות, הביאו לסיום מוצלח של חמש שנות שירות עם שני תארים.
כיום אני משרת במילואים כיועץ לראש חטיבת התכנון באכ"א ושותף בהובלת התוכנית הלאומית לקידום אוטיסטים בצה"ל. במרוצת השנים כתבתי מספר מחקרים עבור הקצונה הבכירה ולמדתי לשני תארים במדעי המחשב.
חיי אינם קלים, לא כלכלית ובוודאי לא חברתית, והמאבק הוא צייתן ונאמן, אך דווקא היה זה המחקר בנושא האוטיזם שכה סייע לי להתבונן בחיוב על עצמי כחייל צעיר שלא לקח יום חופשה אחד, הגיע גם בשבתות לכתוב קוד, ונתן את כול שיכל כדי להוכיח את עצמו ולראות פירות בעמלו. אני מקווה שגם אחרים דרך עיניי יראו בחיוב את עצמם, שאין כל בושה להיות אדם עם אוטיזם ושהמוגבלות האמיתית מתקיימת רק כאשר מסתירים את מי שאנחנו, בעיקר מעצמנו.
אני לא יכול להגיד לאנשים איזה שירות צבאי מתאים להם, או איך לחיות את חייהם, אך הניסיון והמעורבות העמוקה בתהליכי הגיוס והשילוב של אוטיסטים בצבא, לימד אותי עד כמה החוויה שהייתה לי אינה "רק שלי", ראית אוטיסט אחד אינו תמיד מסתכם ב"ראית אוטיסט אחד". אפשר וכדאי לשרת בצבא, אבל זה צריך להיות בדרך הנכונה והבטוחה שתביא למיצוי האפשרי והמשמעותי של היכולות.
- הכותב, אודי הלר הוא אוטיסט, יזם, מרצה, חוקר וכותב בנושאי חברה, חינוך וצבא. פעיל לקידום אנשים על הרצף האוטיסטי. מייסד מכון איתן והמשרד לענייני אוטיסטים. למד לתואר ראשון ושני במדעי המחשב.
- ביום ראשון ה-7/2/21 בשעה 19:00 יתקיים כנס הצגת תוכנית "גיוס אוטיסטים בתפקוד עצמאי", לפרטים והרשמה חייגו 03-6703077
