בשיתוף כנס דב לאוטמן
הם נפגשים מידי שבוע במתחם הטכנולוגי "פיקו קידס" בשכונת תלפיות שבירושלים. שתי קבוצות של תלמידים בני תשע ועשר, שמתנסים ביחד בהדפסות תלת ממד, בונים רובוטים, ולומדים על עולם היזמות.
על פניו, נשמע כמו עוד שיעור מדע מלהיב, אבל מאחורי עולמות הטכנולוגיה והחדשנות, עומד מיזם חינוכי מרגש ומעורר השראה, שנולד וצמח באופן עצמאי בתוך מערכת החינוך. קבוצת התלמידים הראשונה מגיעה מבית הספר הממלכתי-דתי "אפרתה" שבשכונת בקעה. הקבוצה השנייה מגיעה ממזרח ירושלים, מבית הספר היסודי המעורב "בית חנינא".
כל אחת מהקבוצות לומדת את שפת האם של השנייה בשיעורים בבית הספר - לא דבר של מה בכך, בטח שלא בחינוך הדתי ממלכתי - אבל הם עדיין לא שולטים בשפה כדי לתקשר ביניהם באופן שוטף. גם לזה הם מצאו פתרון - הם מדברים בסימנים. לאחרונה הם התחילו לנסח מילון ערבי-עברי שישמש אותם במילים החשובות באמת.
10 צפייה בגלריה
"עבדתי הרבה עם מנהלות יהודיות, אבל גילה סדון לא דומה לאף מנהלת שהכרתי". סמאח עותמאן וגילה סדון
(צילום: דוד מיכאל כהן)
המפגש יוצא הדופן בין שני בתי הספר התאפשר בזכות שתי מנהלות בית הספר, סמאח עותמאן וגילה סדון. מהרגע שנכנסו לתפקידן, שמו לעצמן מטרה לקדם את ערכי החיים המשותפים בבית ספרן. הן משתתפות באופן קבוע בפעילויות משותפות לערבים ויהודים, אבל המפגש השבועי ב"פיקו קידס", היא יוזמה אישית שלהן ושל ההורים בבית הספר, שביקשו להעמיק את ההיכרות בין שני השבטים.
שתי המנהלות מספרות על מפגשים ראשונים מאוד מהוססים ומפוחדים בין התלמידים. "לקראת המפגש הראשון, אחד הילדים שאל אותי אם להביא גז מדמיע, זאת הייתה רמת הפחד", מספרת גילה סדון. "בסוף היום, אותו ילד ניגש אליי ואמר לי 'צדקת. הילדים האלו ממש כמונו. יש את החנונים ויש את הילדים השובבים כמוני'".
סמאח עותמאן, מנהלת בית הספר בבית חנינא, שהוקם לפני חמש שנים, והוא הראשון במזרח ירושלים שפועל על פי תוכנית הלימודים הישראלית, מספרת גם היא על תגובות דומות מצד הילדים בבית ספרה: "היה פחד, אבל גם סקרנות. צריך לזכור שחלק גדול מהילדים עוברים יום יום במחסומים וחיילים בודקים אותם. זה שוק חברתי יומיומי. הם רגילים לראות יהודים במדים כחולים או ירוקים, והם מאוד פחדו. הם לא האמינו שהם יפגשו ילד יהודי כמוהם".
לפני שנתיים ההיכרות בין עותמאן וסדון התהדקה, כשלמדו ביחד בתוכנית ייחודית של עיריית ירושלים למנהלי בית ספר, שמטרתה לשפר את היחסים בין האוכלוסיות בעיר. שם, מספרות השתיים, היה קליק חזק, שקירב ביניהן עוד יותר, והוביל להעמקת שיתוף הפעולה.
"עבדתי הרבה עם מנהלות יהודיות, אבל גילה סדון לא דומה לאף מנהלת שהכרתי. אהבת הילדים והראייה החינוכית הדומה שלנו נפגשו. התחברנו וידענו שאנחנו רוצות להמשיך", מספרת עותמאן בהתרגשות, וסדון משלימה אותה ואומרת: "יש ביננו חיבור מאוד גדול. בבית אני כל הזמן מדברת עליה, הילדים שלי כבר שואלים מתי סמאח באה לבקר אותנו".
שתי נשים - האחת מוסלמית ממזרח ירושלים, והשנייה, דתייה מהציונות הדתית ממערב העיר - חיבור לא ברור מאליו. מאיפה ספגתן את הערכים לחיים משותפים?
עותמאן: "נולדתי בבית צפאפא ומהיסודי ועד התיכון למדנו עברית. אחר כך למדתי הוראה במכללת דוד ילין, ואת התואר השני עשיתי באוניברסיטה העברית. פגשתי הרבה דמויות יהודיות חיוביות בחיים שלי. כשלמדתי הוראה ופגשתי מדריכים יהודים, נפל לי האסימון. מיד התחברתי למה שפעם קראו 'דו קיום'".
10 צפייה בגלריה
אריחי זואק שיצרו המשתתפים במהלך המסע. מתוך מסעות תקווה ישראלית בחינוך
(צילום: תקווה ישראלית)
סדון: "אני גדלתי באולפנה של הציונות הדתית, שם גויים זה 'לא בבית ספרנו'. כשלמדתי באוניברסיטה בחיפה עבדתי וחייתי עם ערבים וגיליתי אנשים מדהימים. גרנו במעונות ובילינו ביחד. החוויה שלי הייתה שאנחנו שותפים לאותה מטרה. כשהגעתי לירושלים, הייתי בטוחה שיש דו קיום, אבל גיליתי שיש פה פחד נוראי. המנקה הערבייה תמיד נחשדה שהיא חורשת מזימות. היום הילדים הולכים לשאול אותה איך אומרים מילים בערבית. אני מאמינה שהילדים שלנו בבית הספר ינהיגו את המדינה, ואני חייבת לתת להם כלים".
התגובות הראשוניות המפוחדות, הוחלפו מהר בהתלהבות כנה מהקבוצה השנייה, והיום התלמידים מחכים בקוצר רוח למפגשים השבועיים (שנקטעו בתקופת הקורונה, אבל יחזרו בהקדם). "לתלמידים יש יותר ביטחון עצמי", מעידה עותמאן. "כשאני רואה תלמיד ממחנה הפליטים שועפאט הולך לתחרות רובוטיקה עם חיוך על הפנים, צוחק ומאושר - זה הישג. בשבילי החינוך המשותף הוא חלון הזדמנויות ופתח לגילוי שוויון הזדמנויות לתלמידים ממזרח העיר".
ביום שלישי בקרוב (16.3) ייערך טקס אות מצטיין הנשיא המסורתי, בו יקבלו עותמאן וסדון את אות הנשיא לתקווה ישראלית בעשייה פורצת דרך.
"הפרויקט של אפרתה ובית חנינא הוא אחד הפרויקטים המרגשים", אומר הראל טובי, מנכ"ל בית הנשיא. "הוא מוכיח שדווקא בתקופה הזו, אפשר להתגבר על המציאות ולייצר שיתוף פעולה מעורר השראה. ירושלים היא עיר מורכבת ומסוכסכת, והפער בין הקבוצות השונות הוא לא קל לגישור. המודל של שני בתי הספר האלו צריך לשמש דוגמא לבתי ספר אחרים".
כנס פורום דב לאוטמן סרטון מקדים מסעות תקווה ישראלית
ביום שלישי הקרוב (16.3) ynet יערוך יום שידורים מיוחד לכבוד כנס דב לאוטמן, שיתקיים השנה במתכונת הדיגיטלית שלו, "בשביל הדמוקרטיה". במהלך היום נבקר בשמונה תחנות - מצפון הארץ ועד לדרומה, ונארח אורחים נוספים באולפן בשידור חי. בתחנה שאנחנו מפרסמים אותה לראשונה לגולשי ynet תפגשו שני אופנים שונים של מסעות – מסעות מורים של תקווה ישראלית בחינוך מבית הנשיא ומסע חברתי מיזם של סטודנטים צעירים מכל הקבוצות בחברה הישראלית
"חלק ניכר מהאוכלוסייה גדלים ומתבגרים מבלי לפגוש את ה"אחר". לשמחתנו יש כאלו שגורמים למפגשים האלה לקרות", מספרת לני מילוא, מנהלת פורום דב לאוטמן. סימן הדרך שלנו בתחנה החמישי במסע של כנס דב לאוטמן דגים דרך סימן הדרך במסע ביחד ולחוד. את המסעות כמרחב אחר כדי להכיר ולרקום יחד תובנות משותפות וערכים משותפים של כבוד. לצאת למרחב תקשורתי, לא שיפוטי ומכיל שמאפשר הקשבה ושותפות".
משרד החינוך: "החיים לשותפות בראש סדר העדיפויות"
ביוני 2015 עלה הנשיא ראובן ריבלין בכנס הרצליה ונשא את נאום השבטים המכונן שלו, וטען כי תהליכים דמוגרפיים מחלקים היום את ישראל לארבעה שבטים נפרדים, שלא ייפגשו עד גיל מאוחר, אם בכלל - חילונים, דתיים-לאומיים, חרדים וערבים.
"אנו נדרשים היום להישיר מבט אמיץ למציאות הזו", אמר ריבלין. "למצוא יחד תשובות לשאלות. מתוך נכונות לשרטט יחד, כל שבטי ישראל, חזון משותף של תקווה ישראלית".
עם רדתו מהבמה, החל בית הנשיא לשקוד על תוכנית עבודה, שתתרגם הלכה למעשה את החזון המשותף. ב-2016 נחנך מיזם "תקווה ישראלית" של בית הנשיא, שפועל לקידום השתלבות של כלל המגזרים בחברה ובכלכלה.
הציר המרכזי של המיזם, שהוקם בשותפות עם פורום לאוטמן, מתמקד בחינוך, ומבקש לייצר תשתית משותפת לזרמי החינוך הנפרדים. "הקמנו ביחד עם בית הנשיא את 'תקווה ישראלית לחינוך' במטרה לפתח ולקדם מודלים חינוכיים לחיים משותפים. לא מפגש חד פעמי מרפרף, אל עשייה עמוקה שמגיעה מהמנהלים, המורים וההורים", מסבירה יעל נאמן, מנכ"לית קרן לאוטמן.
רבות מהיוזמות החינוכיות לחיים משותפים אכן צומחות מהשטח, כמו במקרה של אפרתה ובית חנינא, אך גם במשרד החינוך הולכת וגוברת המודעות לצורך הבוער במפגש בין ארבעת השבטים.
"הנושא של חינוך לשותפות, החשיפה של המורים והתלמידים, וההיכרות בכל דרך אפשרית לכלל חברי החברה הישראלית, היא משימה שעומדת בראש סדרי העדיפויות המשרדי", מעידה אינה זלצמן, סמנכ"לית בכירה ומנהלת המנהל הפדגוגי במשרד החינוך. "שר החינוך הצהיר שהשנה, הערך המרכזי יהיה בה השיתוף והאחדות. התפיסה הזו היא עוד נדבך בתהליכים שקורים במערכת החינוך ומקדמים את נושא השותפות".
אחד התהליכים האלו, עליו מדברת זלצמן, הוא פרויקט "חדר מורים מגוון", שפועל כבר חמש שנים למען שילוב של מורים מכל קצוות הקשת והחברה. הפרויקט החל בשילובם של מורים ערבים למתמטיקה, מדעים ואנגלית בבית ספר יהודים, המשיך בשילוב של מורים יהודים בבתי ספר ערבים, והמשיך בשילובם של מורים מהעדה האתיופית ומורים עם מוגבלויות בבתי ספר ברחבי ישראל.
"אנחנו נכנסים במודע לזירה מורכבת מאוד, אבל ההשפעה גדולה מאוד גם על התלמידים וגם על המורים", מציין אייל רם, סמנכ"ל עובדי ההוראה במשרד החינוך, שמוביל את המיזם. "היום למידת ההוראה מתבצעת במוסדות הכשרה נפרדים - חילונים, יהודים וערבים - אבל בניגוד לתלמידים, אצל המורים קל יותר להסיר את החסמים ואת החומות. הפרויקט עדיין בחיתולים, אבל הוא מאוד מוצלח. כ-85% מהמורים נשארים במערכת, והמספר רק הולך וגדל".
ביום שלישי הקרוב (16.3) ynet יערוך יום שידורים מיוחד לכבוד כנס דב לאוטמן, שיתקיים השנה במתכונת הדיגיטלית שלו, "בשביל הדמוקרטיה". במהלך היום נבקר בשמונה תחנות - מצפון הארץ ועד לדרומה, ונארח אורחים נוספים באולפן בשידור חי.
בשיתוף כנס דב לאוטמן
