צפו בריאיון עם קשת עזרא והילה פרבמן, יוזמות פרויקט "מישהי ערה?"
"לפני כמה ימים הלכתי לחברה בלילה והיה ממש מפחיד, כי היה כבר שתיים בלילה" מספרת שירן (השם המלא שמור במערכת) בת 16 ממודיעין. "עם כל הסיפורים שיש עכשיו, הליכה של עשרים דקות, הייתה קצת מפחידה לי אז החלטתי לשלוח הודעה בקבוצה 'מישהי ערה', 12 נשים ענו לי, מישהי התקשרה ושאלה אם אני רוצה שתאסוף אותי והיא הביאה אותי הביתה".
שירן היא אחת מתוך עשרות אלפי נשים שמשתתפות בקבוצות ווטאספ שקטות בשם 'מישהי ערה'. בקבוצה אין שיח בין הנשים, פרסומות או דיונים, רק בשעה שאחת מחברות הקבוצה ( כולן נשים או נערות) שולחת 'מישהי ערה?' היא מקבלת תגובה מחברות אחרות שמלוות אותה בשיחה בזמן צעידה בלילה ומסייעות לה אם היא מצויה במצוקה.
יוזמות הרעיון, הנערות קשת עזרא והילה פרבמן מגבעת שמואל, מספרות בריאיון באולפן ynet על היוזמה. "מישהי ערה זו בעצם קבוצות גם של תמיכה וגם של עזרה לנערות ולבנות בכללי, שהקמנו" מסבירה עזרא. "שכשמישהי צריכה עזרה כשהיא מפחדת ללכת לבד בלילה, או שהיא רוצה לדבר עם מישהי כי קרה לה משהו, אז היא יכולה לשלוח הודעה בקבוצה, לרשום "מישהי ערה?" ומישהי ישר עונה לה ועוזרת לה".
"יש לנו כ-50 קבוצות באיזור שלנו", מוסיפה פברמן "ובכל הארץ התחילו לפתוח קבוצות נוספות של מלא נשים שהחליטו לפתוח קבוצות משלהם. כיום לדעתי בארץ יש כ-1,000 קבוצות, אפילו יותר".
"התחלנו בסוף הקיץ, באוגוסט בערך", משחזרת עזרא. "בעקבות האונס שהיה באילת רכזת ההדרכה בתנועת הנוער שלנו עשתה לכל בנות השכבה בוגרת שיחה שבדקה מה אנחנו חושבות ומרגישות בעקבות זה. המשכנו לדבר, והשיחה הייתה ממש ארוכה, ודיברנו על מה קורה בחיי היומיום שלנו שקשור לזה".
"אמרנו שוואלה, רוב הבנות מפחדות לחזור ברגל לבד הביתה, שזה מפחיד בחושך, את לא יודעת מה קורה, זה ממש מפחיד. אז חשבנו מה אנחנו יכולות לעשות בשביל לעזור לכולם. ואז הצעתי את הרעיון שנעשה קבוצות כאלה שיהיו, אני הצעתי בהתחלה שהן יהיו רק לכשהולכים לבד בלילה, בחושך, אז שיהיה אפשר לרשום "מישהי ערה?" ושהנשים יענו. ואז דיברנו כל הבנות של השכבה הבוגרת ושכללנו את זה והגענו בסוף למה שזה – 'מישהי ערה?'".
"זה משהו שהנשים כנראה היו צריכות אותו"
האם אפשר לומר שאתן יצרתן פה משהו מתוך מן רצון אישי כזה, פרטי חברתי, וזה הפך למשהו שהוא גדול ממה שציפיתן? את מדברת על 1,000 קבוצות
"כן", מוסיפה עזרה. "אני מאמינה שזה הפך לכזה דבר כי זה באמת צורך שזה משהו שמפריע לנשים, זה משהו שהנשים כנראה היו צריכות אותו, וזה לפי מה שאנחנו רואות לפחות, זה עוזר לנשים. אז זה לא היה צורך שהוא לגמרי רק שלנו. היו עוד כאלה שהיו צריכים את זה כנראה.
מדהים, איזה תגובות אתן מקבלות?
"אנחנו מקבלות תגובות מהממות על היוזמה, על הכל. כי יש בנות שזה באמת עוזר להן", מסבירה פרבמן. "זה באמת משהו שעוזר לנשים".
אתן חוששות? כנשים צעירות, אפילו נערות, אתן מסתכלות קדימה ואומרות לעצמכן – 'זאת בעיה מה שקורה בארץ עם אלימות כלפי נשים'? אתן מפחדות בעצמכן?
"חד משמעית כן", נחרצת עזרא. "זה גם לא רק בארץ, אני מאמינה שזה באמת ברוב העולם, ובעיקר הפחד הזה בכל המקרים שקורים, זה לגמרי תופעה שחייבים להפסיק אותה".
עזרא לא לבד עם החששות שלה, בר (20) חברה גם היא בקבוצה במודיעין, משתפת: "ראיתי שמישהי פרסמה על הקבוצה בפייסבוק ואמרתי ש'יהיה, ליתר ביטחון, עם כל מה שקורה בחוץ'. אחותי הקטנה, בת 14, חזרה לילה אחד הביתה והתקשרה אלי בוכה שיש מישהו שעוקב אחריה, ישר התקדמתי אליה לראות שהכול בסדר. מפחיד אותי שהיא תצטרף למשהו כזה ותהיה מודעת כבר לכמה המצב מפחיד", היא מודה.
"אני די חדשה בקבוצה וסיפרתי עליה לחברות כי אני מרגישה שזה חשוב שיהיה מענה", מוסיפה בר. "כחיילת הייתי חוזרת בשעות לא שעות הביתה ומשאירה את הנשק בבסיס, אז זאת פלטפורמה שעוזרת לי להרגיש מוגנת. ככה אם השיחה מתנתקת מישהי יכולה להזמין סיוע ולהתקשר למשטרה אם אני צריכה, וזה באמת מאוד מועיל בשעות לחץ, עצם העובדה שזה רק של בנות ושיש את הבנות האחרות שיכולות להרגיש ולעזור", היא מוסיפה. "לא יצא לי להיתקל בחיים במצב שהרגשתי לא נעים ומקווה שלא אתקל, אבל שמחה שיש לי את הגיבוי הזה בכל מקרה".