צפו בכתבתה של שלומית שרביט ברזילי המציגה את עמותת מצו"ף הפועלת למיגור הפגיעות המיניות בילדים בישראל:
כשבית הספר שבו למדתי פספס אותי ואת המורה שפגע בי, הבנתי שדווקא במסגרת החינוכית טמונה ההזדמנות להפסיק את הפגיעה הבאה. רק בחקירות שעברתי נודע לי שהיו תלמידות נוספות שנפגעו ממנו בעבר, אבל על אף אחת מהן לא התקבל דיווח שניתן מכוחו להוכיח שקרה משהו.
שנים אחרי המשפט וגזר הדין, נודע לי שמי שתקף אותי חזר לעבוד במסגרת חינוכית מרוחקת. ככל הנראה לא היה להם מושג, והידיעה הזו לא נתנה לי לישון בלילות, זו המציאות של המערכת החינוכית והממשלתית כיום. לקח לי מעל 15 שנים להפסיק לכעוס ולהתחיל לפעול.
האם המסגרת החינוכית של ילדיכם תדע לזהות, לפעול ולהפסיק פגיעות מיניות בילדים? לצערנו, לרוב נראה שלא. מחקרים בתחום מעידים כי אחד מכל שישה קטינים נפגע מינית עד גיל 16, אך הדיווח והמענה יגיעו, אם בכלל, הרבה שנים אחרי הפגיעה. זה אומר שסטטיסטית בכל כיתה של 30 תלמידים יש כחמישה תלמידים שעברו פגיעה. שיעורי הדיווח מזעריים, אך ההשלכות על הילד שנפגע ועל משפחתו מרחיקות לכת.
הכשרת הצוות החינוכי היא קריטית ביותר
לבתי הספר אין את הכלים הדרושים לקדם מוגנות בית ספרית ולעצור פגיעות מוקדם ככל הניתן. מישהו צריך לסייע לצוות החינוכי להיות שם עבור הילדים וההורים.
חברי אלירן מלכי ואני הקמנו את עמותת מצו"ף (מאגר ציבורי וניטור פדופילים) הפועלת ומקדמת את הקמתו של מאגר פדופילים ציבורי, נלחמת בתופעת הפדופיליה וכעת מובילה מיזם חדש.
המטרה היא לפתח אמצעים לאיתור בשלב המוקדם ביותר קטינים שנפגעו מינית כדי לעצור את הפגיעה, לדווח לרשויות ולהתחיל תהליך שיקום, ולכן הכשרת הצוות החינוכי היא קריטית ביותר.
הקדשנו בעמותה כמעט שנה למחקר ופיתוח במסגרת תוכנית "הגנרטור" לפיתוח חדשנות עסקית-חברתית לעמותות, בשיתוף סטודנטיות ממכללת תל אביב-יפו ובמהלכה הגינו את המיזם.
ערכנו מחקר שטח רחב שבו ראיינו עשרות אנשי חינוך מגיל גן ועד חטיבת ביניים, בדרגות ניהול שונות ממסגרות פרטיות וציבוריות, ובחנו את הצרכים והפערים של ציבור עובדי ההוראה בהתמודדותם עם מקרי פגיעות מיניות בילדים.
התגליות זעזעו אותנו אבל לא הפתיעו. מורים רבים העלו את הצורך בהיכרות ולמידה על תחום הפדופיליה ופגיעות מיניות בילדים, את הצורך בפיתוח יכולת לזהות שינויים התנהגותיים וסימני מצוקה, הצורך בהיכרות עם כלים ליצירת תקשורת פתוחה עם הילדים במטרה לזהות פגיעות, הצורך בהיכרות עם דרכי המענה הראשוני מול הילד ומול הוריו, צורך בהיכרות עם גורמי הסיוע והטיפול הרלוונטיים, והצורך בתמיכה באנשי חינוך סביב התמודדות עם פגיעות מינית בילדים, בתוך מציאות של חוסר ביטחון ביכולתם לזהות ולתת מענה אפקטיבי למקרי פגיעה מינית ובכוחו של הדיווח בעצירת הפגיעה.
ללמוד מתי צריכה להידלק הנורה
על בסיס אלו פיתחנו את הפיילוט המיועד לציבור עובדי ההוראה לגילי גן עד יסודי, שמורכב מהכשרה ממוקדת ואפליקציית ליווי שנתי (בפיתוח ובסיוע עמותת קודה - מפתחים משמעות).
ההכשרה מבוססת על הירתמות אנשי מקצוע רבים, ומחקרים שנאספו בארץ ובעולם. המטרה שלנו במיזם היא לרכז ולהנגיש את כל הידע המקצועי, מחקרי, משפטי, קליני ופדגוגי שנצבר בנושא איתור וזיהוי פגיעות מיניות בילדים - כך שמי שאמור לשמור על ילדים יוכל לגשת למידע ולקבל את הכלים הדרושים לו כדי להציל עוד ילד שנפגע ולכוון את פעילות הכיתה במכוון במטרה לאתר פגיעות.
אין לנו כוונה שמורים יהפכו למטפלים או מומחים בכל הכלים והם לא יחליפו את אנשי המקצוע הרבים. מנגד הם כן צריכים לדעת על הכלים הקיימים, כיצד ומתי הם מועילים ומתי צריכה להידלק הנורה שמצריכה שימוש באמצעים שונים. מעבר להיכרות עם הנושא ועם המענה שהחוק מאפשר, אנו חושפים את המורים למושגים וכלים שונים מתחומי פסיכולוגיית ילדים (מיניות נורמטיבית, סימני מצוקה בהתנהגות הילד), פסיכולוגיית פגיעות מיניות, קלינאות תקשורת, תקשורת מקרבת, זיהוי פגיעות באמצעות אמנות, משחק, הפעלות, שיח ועוד.
התוכנית כולה שמה למטרה להעניק לציבור עובדי ההוראה חוויה וערך מוסף באמצעות רשת תמיכה למורים באמצעות אנשי מקצוע שיסייעו בהתמודדות עם נושאים מורכבים אלו, יעודדו אותם לפעול, לזהות ולהגיב בשלב מוקדם ככל הניתן של הפגיעה ולמנוע את התמשכותה.
בשורה התחתונה המיזם יסייע לאנשי חינוך להגדיל את מספר המקרים שבהם איש צוות חינוכי זיהה חשד לפגיעה, וכך יגדיל את כמות הדיווחים בפועל בנושא פגיעה מינית בקטינים.
אנחנו כאן בשביל בתי הספר והגנים, וכל צוותי ההוראה שרוצים ללמוד להיות הקול של הילד.
- הכותבת אנדי איז'ק היא מנכ"לית עמותת מצו"ף, הפועלת למיגור הפגיעות המיניות בילדים בישראל באמצעות העלאת המודעות לנושא, קידום חקיקה, ופיתוח הדרכות לזיהוי ומניעת פגיעות.
פורסם לראשונה: 13:54, 14.12.20