בשיתוף מפעל הפיס והסתדרות המורים
מירה מלצקי, מורה לחינוך מיוחד ומחנכת בכפר הנוער רמת הדסה בטבעון, ממשיכה ללוות את תלמידי הפנימייה גם לאחר שעות הלימודים ונוהגת לבקר ולהפתיע אותם בשבתות ובאירועים מיוחדים, מצוידת במאכלים ביתיים. בימי הסגרים ובעת שנשלחו לבידוד תמכה בהם ודאגה לפינוקים כדי להקל עליהם בימים המאתגרים בהם נאלצו לשהות רחוקים מהמשפחות במשך תקופה ארוכה.
מלצקי מלמדת בכפר הנוער מזה 37 שנים ומשמשת גם כרכזת חברתית. הקולגות שלה בחדר המורים נוהגים להגיד שזו מורה שאין לה מקדם שחיקה. האנרגיות שלה, הם אומרים, מתחדשות בכל שנה.
היא החלה את דרכה כמורה לכלכלת בית ועבדה עם התלמידים דרך בישול ואפייה על עיצוב התנהגותי. מאוחר יותר סייעה להקים את מגמת מלונאות, אפייה ובישול במטבח הלימודי כדרך תרפיה, טיפול והעצמה.
המוטו שמלווה את מלצקי בכל שנות עבודתה הוא תחושת הרווחה והאושר של כל התלמידים במהלך יום הלימודים ואחריו והיא דואגת לחגוג לכל אחד מהם יום הולדת. אחד התלמידים סיפר לה בהתרגשות שזו הייתה הפעם הראשונה שחגגו לו ואפו לכבודו עוגה.
"אנחנו מקבלים תלמידים שדרכם לא צלחה בבית הספר היסודי. אחת המשימות המרכזיות שלנו היא להחזיר להם את האמון בעצמם ובמבוגרים וליצר יחד איתם חוויה של הצלחה", אומרת מלצקי. " בית הספר אינו רק מקום להקניית ידע אלא גם בית עבור התלמידים. אנחנו גם מקנים להם כישורי חיים ויכולת התמודדות בצאתם לחיים העצמאיים כבוגרים".
מלצקי משקיעה בתלמידיה בשלל תוכניות לימוד שהיא הוגה, במופע ענק שהיא מעלה איתם מדי שנה ואפילו בתפירת תחפושות בפורים. בוגרי בית הספר מקפידים לשמור אתה על קשר והיא מתמלאת גאווה כשהם מתקשרים לשתף אותה שסיימו שרות צבאי, החלו ללמוד או לעבוד או הקימו משפחה.
"מירה מביאה שמחה לילדים", אומרים עמיתיה, "גם בימים קודרים ובתקופות של אי ודאות. סבלנות אין קץ, נחת, חדוות היצירה ואהבת הילדים שופעות ממנה כמעיין מתגבר בכל שנה מחדש".
הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"
בשיתוף מפעל הפיס והסתדרות המורים
