בשיתוף בית השנטי
תקופת הקורונה הביאה איתה שורה של אתגרים, ובראשם הצורך להסתגר לפרקי זמן ממושכים עם המשפחה בבית אחד. נשמע מורכב? עכשיו דמיינו את סיר הלחץ שמבעבע במסגרת בית חלופי לבני-נוער וצעירים בגילי 21-14, המכיל קפסולה של 100 אנשים. כיצד מצליחים לייצר מסגרת חמה וביתית בימים של כאוס וחוסר ודאות עבור בני-נוער שאין להם מענה אחר?
זו הסוגיה המורכבת שאיתה נאלצו להתמודד במהלך שני הסגרים האחרונים בעמותת בית השנטי. העמותה מפעילה שני בתים - כפר הנוער "שנטי במדבר", הממוקם בצומת ציפורים (בין שדה בוקר למצפה רמון), ואת "בית השנטי" בתל אביב. בשתי המסגרות הביתיות האלו חיים ומתגוררים יחד 80 בני נוער החווים בביתם אלימות, פגיעות מיניות וקשיים אחרים, והוא מהווה עבורם בית חם לתקופות שבין שבוע לשבע שנים. עבור מרביתם, בית השנטי מהווה בית של ממש, לא רק בימי הקורונה המורכבים, אלא במהלך השנה כולה.
הקורונה הציבה בפני העמותה ברירה לא פשוטה: כיצד לנהל סגר הרמטי בשני בתים, תוך שמירה על בריאותם הפיזית, אבל גם הנפשית והמנטלית, של בני-נוער שזקוקים יותר מכל למסגרת, סדר, שגרת חיים ובטחון רגשי ופיזי. במקביל, נוצר צורך קיומי אמיתי, לשמור על בריאותם של העובדים במקום, לצד הצורך הבסיסי להמשיך ולתת מענה למי שזקוקים לכן הוחלט לאחד בין שני הבתים תוך יצירת "בועה" – קפסולה מבודדת אחת של כמעט 100 בני אדם – מדריכים ובני נוער יחד.
"לבחור להיות ביחד"
המקום שנבחר כבית עבור הקפסולה המאוחדת הוא "שנטי במדבר". השיקול היה ברור - הרבה יותר קל לשמור על סגר ולהתמודד עם ההשלכות שלו על בני נוער בסיכון, בתוך כפר נוער רחב היקף, עם כלים טיפוליים דוגמת חוות סוסים, חווה חקלאית ומרכז יצירה, מאשר בבית בתל אביב. בפני העובדים הוצבה האפשרות לצאת באופן הדרגתי לחל"ת, להשתבץ בעבודה אחרת או לרדת דרומה, למדבר, לעבודה בכפר מסביב לשעון. רובם בחרו באפשרות השלישית, ואליהם הצטרפו כ-14 צעירים בשנת שירות - שכולם בחרו להישאר עם הילדים תוך ויתור על זמן עם המשפחות שלהם.
"עם קבלת ההחלטה על יצירת הקפסולה, ירדנו כל הצוות והנערים לבית השנטי במדבר", מספר אמיר קדרוני, המשמש בשגרה כמדריך בבית השנטי בתל אביב. "בהתחלה אף אחד לא שיער שנשהה בקפסולה הזו כל כך הרבה הזמן, וכולם היו באווירה מאוד טובה. אנחנו מצידנו ניסינו להעניק להם תחושה של יציבות ושקט נפשי".
ואז התברר שהסגר מתארך.
"כשנגמר הסגר הראשון חזרנו לבתים המקוריים, ואז בעצם התחילו סבבים של הלוך-חזור בגלל המצב הלא ברור. נכון לעכשיו זו הפעם השלישית שאנו ב'שנטי במדבר'. מדובר על תקופה מאוד מאתגרת עבורנו ועבור הילדים ואנחנו מקפידים להזכיר שגם כשהתקופה לא אידיאלית אנחנו צריכים להמציא את עצמנו מחדש ולבחור להיות ביחד. לשמחתי רוב הנערים בחרו להתמודד עם האתגר הזה".
איך ממלאים להם את היום?
"בפעילויות מגוונות כמו רכיבה על סוסים, סדנת הכנת זיתים כבושים ומכירתם, חוגי מוזיקה, ריקוד וכדורגל. לצד החוגים והפעילויות, הנערים והנערות ממשיכים ללמוד במסגרות החינוכיות שלהם דרך המחשבים שמצויים אצלנו או באמצעות הסמארטפונים. נכון לעכשיו, למרות שהמצב נראה יותר חיובי, אנחנו מעדיפים להמשיך להישאר בכפר כגוש כאחד ולהמשיך את רצף הפעילות והעשייה עם בני-הנוער".
לדברי טלי כרם, רכזת בעמותה, "הדבר הראשון והכי חשוב מבחינתנו עם תחילתו של הסגר הראשון היה לתת לבני-הנוער את התחושה שהכל בסדר ושכולנו כאיש אחד יורדים למדבר. כל אנשי הצוות נרתמו לעניין בכדי לייצר כמה שיותר מהר את השגרה שהילדים הורגלו אליה. המשמעות היא שמילאנו את הזמן שלהם בפעילויות וחוגים מגוונים שיהוו תחליף לבהייה מול מסכי הטלוויזיה או הסמארטפונים".
וזה עובד?
"אני חושבת שעל אף הקושי של חיים בקפסולה וחוסר הוודאות שבמצב הנוכחי, אנחנו מצליחים לתת להם את היציבות והביטחון ההכרחיים. מבחינתי הנערים האלו הם גיבורים של ממש, הם התמסרו לשינוי והם מקבלים אותו בהבנה ואפילו מבטאים אהבה כלפינו. לי אישית זה מחמם את הלב והאהבה אצלנו היא דו-כיוונית".
שיילי טלקר, גם הוא רכז בעמותה, מוסיף כי "המצב הלא שגרתי ליכד אותנו ברמה משפחתית ומחבקת. בעיניי, הקפסולה המאוחדת הייתה אומנם משימה מאתגרת, אבל משימה שכן יכולנו לה. המצב חיבר בפועל את שני הבתים הנפרדים בתל אביב ובדרום, למעין יחידה הרמונית אחת. האיחוד הזה התחדד במיוחד נוכח העובדה שאין עוד מסגרת בארץ שדומה במהותה לבית השנטי - שהוא בעצם קיבוץ גלויות אחד גדול של אנשים. בין אם זה מוסלמים, נוצרים, יהודים, הומואים, לסביות ובעצם הכל מהכל, כולם גרים בקפסולה אחת ומחבקים אחד את השני. זוהי הגדולה של בית השנטי ואני מאושר להיות חלק מזה".
בשיתוף בית השנטי
