בשיתוף מפעל הפיס
(צילום: שמוליק דודפור)
הוא נחשב לאחד החוקרים המובילים בעולם בנושא שילוב של אנשים עם מוגבלויות בחברה. פרסומיו פורצי הדרך השפיעו על קובעי המדיניות החברתית במדינות רבות – כולל בעולם הערבי. עשרות הספרים שכתב זכו לפרסום רב ותורגמו לשלל שפות. הוא זכה לשלל פרסים בינלאומיים במהלך הקריירה הארוכה שלו. ועכשיו, לראשונה, זוכה פרופ' אריק רימרמן (70) להכרה גם בישראל, עם זכייתו בפרס מפעל הפיס לאמנויות ומדעים ע"ש לנדאו לשנת 2020 בתחום העבודה הסוציאלית.
שלושת התחומים המרכזיים בהם עוסק פרופ' רימרמן הם תחום ההדרה וההכלה, מדיניות המעבר ממוסדות לקהילה של אנשים עם מוגבלות שכלית־התפתחותית והמדיניות שנוקט הממסד בנוגע למשפחות של ילדים עם מוגבלויות שונות.
רימרמן הגיע לתחום במקרה. "למדתי עבודה סוציאלית – תואר ראשון באוניברסיטת תל־אביב, תואר שני בבר־אילן ודוקטורט בארה"ב", הוא מספר, "בתואר השני, שלא היה על תחום המוגבלות, נחשפתי למודעה של קרן לימן אשר מפעילה מיזם התערבות מוקדמת לילדים מעוכבי התפתחות ולהוריהם ברמלה ובאשדוד. הגשתי בקשה להשתלב במיזם כי חשבתי שזו הזדמנות יוצאת דופן להשפיע על ילדים בגיל הרך ועל משפחות צעירות. לקחתי חלק בפרויקט ומשם התגלגלתי לתחום המוגבלות משום שרוב הילדים שהשתתפו בו היו עם תסמונות דאון, מוגבלות פיזית או בספקטרום האוטיסטי".
כשהחל לחקור את התחום, גילה רימרמן שההדרה של אוכלוסיות עם מוגבלויות קיימת מאז ומתמיד. "בניסיון להבין מה הם שורשי ההדרה ומדוע אנשים עם מוגבלות מודרים היסטורית מהחברות שלהם, הלכתי לתנ"ך, לברית החדשה ולקוראן", הוא מסביר, "ביהדות, לדוגמה, יש אמביוולנטיות לגבי אנשים עם מוגבלויות. בספר 'ויקרא' יש פרק שעוסק בתכונות הכהן הגדול. מונים שם עשר מגבלות שיכולות למנוע ממנו להעלות קורבן בבית המקדש. באופן כללי, התפיסה בעולם העתיק ביהדות הייתה שאתה צריך להיות שלם, ללא רבב. מצד שני, פרק אחרי זה בספר 'ויקרא' יש את הפסוק שמורה לעולם לא לשים מכשול בפני פיסח או עיוור. השאלה היא איך אתה מיישב את הדברים האלה".
חוסר ההכלה של בעלי המוגבלויות, הוא מסביר בספריו, נובע מכך שאנחנו מקדשים את ההצטיינות. "ובמסע שלנו להצטיינות אנחנו מדירים את כל מי ששונה, את זה שאינו פועל על פי הסטנדרטים הנורמטיביים לדעתנו. אנשים צריכים להיות מודעים למנגנון הזה של ההדרה, כי בסופו של דבר בעולם האידיאלי אדם צריך להתקבל לעבודה על פי כישוריו ולא על פי מכסות עבודה או סטריאוטיפים מובנים מראש".
פרופ' רימרמן עמד בראש קבוצת מחקר בינלאומית שחקרה חסמי תעסוקה של בעלי מוגבלויות בחברות גדולות במשק העולמי. "התפקיד שלנו בתחום העבודה הסוציאלית הוא לחקור ולגרום למידע שלנו להיות מופץ בוועדות העבודה והרווחה ובמשרדי הממשלה", הוא מסביר, "כאשר אנחנו נדרשים להשמיע את קולנו, אנחנו משמיעים – אבל היישום בסופו של דבר אינו שלנו. עם זאת, הפרקטיקה היא חלק בלתי נפרד מהמחקר. מבחינתי, אם חקרת נושא ולא יישמת אותו, או לא תרמת ליישום, זה הישג שנפגם. המטרה היא להשפיע על מדיניות. אני תמיד דואג לשמור על ריחוק מהממשלה כדי שאוכל לבקר את המדינה ואת ההתנהלות שלה, כדי שהם ישתפרו".
כשנשאל מה היו הישגיו המשמעותיים ביותר, הוא מספר שהוצאת הספרים של קיימברידג' פנתה אליו בבקשה לתרגם את אחד מספריו לערבית בעקבות פנייה של אוניברסיטת המלך סעוד, המוסד האקדמי הלא דתי הראשון בערב הסעודית. "הספר מסביר איך אפשר – ברמה של מדינה – להביא להכלה או שילוב של אוכלוסיות עם מוגבלויות. 35 אלף עותקים הודפסו ברחבי העולם, ואחד התרגומים המעניינים הוא בערב הסעודית. זה ממש לא מקובל שסעודים לוקחים ספר של חוקר ישראלי ומשלמים הון עתק להוצאת ספרים כדי לתרגם אותו, ומה שעוד יותר מעניין זה שיש הערכות מדהימות שהספר שינה באופן דרמטי את התחום הזה במפרץ, בירדן ובמצרים".
כשהוא נשאל מדוע לדעתו קיבל רק עכשיו פרס גדול בישראל, משיב רימרמן: "אני חושב שיש תהליך ממושך אצל איש מחקר ואקדמיה עד שהוא מגיע להכרה. דווקא הקריירה שלי באופן אישי הייתה מואצת: הייתי פרופסור מן המניין כבר בגיל 44 ודיקאן בגיל 45 בחיפה. אבל למעשה, רוב התרומה המסיבית הבינלאומית שלי לתחום לא קרתה מטבע הדברים בעשר השנים הראשונות לקריירה. היא קורית כשאתה בונה שם מדעי בינלאומי, וזה לוקח זמן. עם זאת, זכיתי בהרבה פרסים בינלאומיים, אבל זה למעשה הפרס המשמעותי הראשון בישראל. מדובר תופעה מעניינת: בדרך כלל ישראלים מקבלים פרסים בארץ ואז בחו"ל, ואצלי זה הפוך".
הפרס, שכולל מענק של 150 אלף שקל, משמח אותו, אבל מבחינתו זה לא העיקר. מה כן מרגש אותו? "כשהדברים שאנחנו חוקרים מיושמים ותורמים לכך שאנשים עם מוגבלויות יהיו אנשים משתתפים יותר, שווי זכויות".
בשיתוף מפעל הפיס
