את מה שקרה בשבוע שעבר בבסיס ההספקה 6020 בתל השומר אי אפשר היה לפספס: מסע כומתה מיוחד במינו, והגדול ביותר שנערך עד היום של ילדים, מתנדבים ומתנדבות בעלי צרכים מיוחדים, מהתוכנית "גדולים במדים" של עמותת "יד לילד המיוחד" ו-JNF ארה"ב.
את קריאות ה-"מי משוגע? אני משוגע!" המסורתיות ממסעות לוחמים, החליפו מצמררות של "מי מסוגל? אני מסוגל!". אמנם, הם לא הלכו מרחק גדול או צעקו בקול הכי חזק, אבל כל צעד שעשו 30 הילדים המדהימים האלה, היה מלא בגאווה.
צפו בסרטון ממסע הכומתה של "גדולים במדים"
"גדולים במדים"
(קרדיט לדובר צה״ל)
את המסע המרגש הוביל מפקד הבסיס, סא"ל אדי שמואל, שפתח אותו במסר קצר וקולע: "אנחנו יוצאים למשהו קטן וסמלי, אבל הוא מייצג את הדברים החזקים ביותר בחברה שלנו - את החיבור, האנשים, אהבת החינם, הכרת הטוב והכרת התודה".
בדרך כלל, הילדים מגיעים להתנדב בבסיסי ההספקה ללא צבעי פנים ודגלי ישראל מונפים - הם משרתים כמתנדבים אזרחיים. הם מקבלים מדים, ובמשך יום עבודה שלם הם עובדים כמו חיילים רגילים. הם אורזים מנות קרב וציוד רפואי, מסדרים את המדים והחגורות, בודקים שכל הכפתורים במקום - אם צריך לתפור, אם צריך לסדר, אם יש כתם או לכלוך, אם הנעליים תקינות והשרוכים נמצאים במקום.
"הם פשוט דואגים לכל החיילים ולכל הלוחמים שלנו בצבא שיקבלו את הציוד הכי טוב שיש", מסבירה רס"ן עינב לקט, מפקדת מערך מתנדבים, "ובסופו של דבר הם תורמים רבות להכנה של הצבא, להגברת הכשירות והמוכנות למלחמה".
"זה תהליך של שייכות"
ההליכה הסתיימה עם רימוני עשן, כמיטב המסורת ביחידות קרביות, ועם עשרות הורים ובני משפחה נרגשים עם טלפונים שלופים שלא מפסיקים לצלם את הרגע המיוחד. לאחר מכן נערך טקס מרגש בו כל אחד קיבל כומתה, תג יחידה של המרה"ס (מרכז ההספקה האחוד המטכ"לי), סיכה, ודיסקית - כמו כל חייל בצה"ל.
"זה לא תהליך של חיול - זה תהליך של שייכות", מסבירה הרמ"ד, "הם עדיין מתנדבים, אבל הם מקבלים את הכומתה וכל השאר ומרגישים חלק ממשהו גדול יותר, בדיוק כמו כל ילד בגילם".
"אנחנו אחרי שנה מאוד מאתגרת שנה שהם היו בבית, ישבו ורק חיכו לרגע בו הם יוכלו לחזור לצבא וללבוש שוב את המדים האלה, מהרגע שהוציאו את החיסונים הם היו הראשונים להתחסן ולהגיע", היא מוסיפה, "זו זכות לשרת בצבא עם אותם ילדים מדהימים שבאים ותורמים מעצמם בהתנדבות בלי לקבל על זה שום תמורה או שכר, ולעיתים אפילו לא חוגר או הכרה כחייל בצה"ל".
"כשהבנו שהוא לא יכול להתגייס, קצת צבט לנו הלב אבל הבנו שהוא כנראה יועד לדברים אחרים", מספרת פלורנס שגיא, אמו של אלי, מתנדב בתכנית. "יום אחד סיפרו לנו על ההתנדבות הזו והלב שלנו קפץ. מאז, אלי חוזר כל פעם עם חוויות חדשות ולראות אותו הולך במדים לצבא זה אושר עילאי. זו הוכחה שעם תמיכה והכלה של האנשים הנכונים, כל אחד, גם אלי שלי, יכול להגשים את החלומות שלו".
את הנאום החשוב ביותר בטקס, נשאה לא אחרת מאביב בן-יאיר, שזו כבר השנה השנייה בה היא מתנדבת בתכנית. "הגיוס שלנו לצבא הוא משמעותי וגורם לנו להרגיש שאנחנו שווים בקהילה ויכולים לתרום למדינת ישראל. תודה לכל מי שעוזר לנו להגשים את החלום שלנו!", היא אמרה וגררה דקות ארוכות של מחיאות כפיים מכל הנוכחים באולם.
"לא משנה כמה פעמים עברתי טקס כזה, אני מתרגש כל פעם מחדש כאילו זו הפעם הראשונה", מסכם הרב מנחם מנדל בליניצקי, מנכ"ל עמותת "יד לילד המיוחד", "את הניצוץ בעיניים שרואים אצל הילדים ואצל ההורים - אי אפשר להחליף אותו בשום דבר אחר. אי אפשר לביים אותו, אי אפשר להמציא אותו ואי אפשר לתת אותו, הוא בא באופן ספונטני ברגעים האלו והוא גורם לכולנו צמרמורת והתרגשות שמחסירות פעימה בלב".
סייעו בהכנת הכתבה: אתר צה"ל
