המיזם הלאומי "עדי נגב נחלת ערן" הוא כפר שיקומי ייחודי מסוגו בעולם בו ניתן מענה לילדים ואנשים עם מוגבלויות קשות מכל קשת החברה הישראלית.
הכפר שוכן במועצה אזורית מרחבים ומועסקים בו למעלה מ-450 עובדים ויותר מ-750 מתנדבים מגיעים אליו מדי שנה מהארץ ומהעולם.
הכפר מציע בית חם, מקצועי, מכבד ואוהב ל-160 תינוקות, ילדים ובוגרים עם מוגבלות שכלית התפתחותית קשה ובמקום פועלת מחלקת שיקום ואשפוז יום, הראשונה מסוגה בדרום, בה מעניקים טיפולי שיקום מתקדמים לכלל אוכלוסיית הנגב.
הכפר נקרא ע"ש ערן אלמוג, בנם של דידי ואלוף (במיל') דורון אלמוג, יו"ר הכפר ומייסדו.
צפו בפעילות מתנדבים ב"עדי נגב נחלת ערן":
צוות הכפר מוביל מסר חברתי חשוב ביחסה של החברה לחלשים בה – "עוצמת השרשרת האנושית נמדדת ביחסה לחוליות החלשות בה".
המקום מהווה מרכז קהילתי-משלב שבו פועלים בשילוב הקהילה באופן יומיומי במסגרת מרכזי השיקום, תעסוקה משלבת לאנשים עם מוגבלויות, מחקר ויישום טכנולוגיות חדשניות, בריכה הידרו-תרפית, בית ספר לחינוך מיוחד ל-120 תלמידים, ספארי וחוות סוסים טיפולית, חווה חקלאית לימודית מונגשת, התנדבות וביקורים לקידום תכניות חינוכיות עבור הדור הצעיר.
"לא ידענו שכל העולם הולך להשתנות"
חרדין (27) ופיטר (34) הימסקרק, הם זוג נשוי בשש בשנים האחרונות, שהגיע לישראל מהולנד לפני מספר חודשים כדי להתנדב בכפר.
"אנחנו נוצרים וישו הוא חלק גדול בחיינו, כל יום אנחנו קוראים בתנ"ך ולפני כמה שנים החלטנו לחגוג את החגים בישראל", מספרת חרדין.
"זה היה מאוד משמעותי עבורנו כי כאן התרחשו הסיפורים מהתנ"ך, אנחנו אוהבים את ישראל ובמיוחד את האנשים והתרבות שיש כאן. המגוון באוכלוסייה זוהי הייחודיות של ישראל וזה מה שהופך אותה בעינינו לארץ הכי יפה בעולם", היא מסבירה.
"כבר באוגוסט 2019 בביקורנו בישראל, שנינו הרגשנו את הצורך העז להתנדב פה לשנה או יותר", הוסיף פיטר. "לא ידענו שמאז כל העולם הולך להשתנות. אנחנו מרגישים שאלוהים ניתב אותנו ליישם את הצורך והרצון הזה כאן ב'נחלת ערן', בעיקר בימים קשים אלה של הקורונה".
השניים הגיעו לכפר מבחירה לעבוד עם אנשים עם מוגבלויות לאור היכרות שיש לשניהם מהעבר - חרדין עבדה בארגון דומה כשמונה שנים בהולנד, ולפיטר יש אחות בשם האנקי עם צרכים מיוחדים.
"אנחנו מודים על הזכות לקחת חלק מהצוות של הכפר, להגיד שלום לכל עובד שעובר בדרך, לשומר בשער, לפגוש אנשים בקפיטריה ולהיות חלק מקבוצת המתנדבים", מתארת חרדין. "אנחנו נהנים מכל רגע של עבודה, מההליכות ומהזכות לדאוג לדיירים ולתקשר איתם".
"הייחודיות שלהם וההנאה מהמפגש והאהבה אלינו אלו המתנות הכי גדולות שאנו זוכים לקבל מהם בכל יום. יש לזה משמעות כל כך גדולה שאחרי שאת עם הדיירים כל יום, הם מחזירים אלייך חיוך גדול כאות תודה", היא מוסיפה.
"אחד מהדיירים בבית שלי יכול להיות אלים לפעמים", מסביר פיטר. "אבל ברגע לאחר מכן, הוא ייקח את ידי ויחזיק אותה. בהתחלה זה קצת ערער אותי ולא הבנתי 'מה הסיפור שלו?' אבל אז הוא לקח את היד שלי, קירב אל הפה שלו ונתן לי נשיקה גדולה על היד", הוא מחייך.
"אנחנו מרגישים כל כך בני מזל לעבוד עם אנשים עם מוגבלויות ומודים על ההזדמנות שניתנה לנו להגיע לפה ולהתנדב פה", מסכם פיטר.
"זכות גדולה להיות כאן"
גם שרה פרס (22) מארצות הברית, סטודנטית לרפואת שיניים, הגיעה לארץ עם רצון עז לטפל בהתנדבות באנשים עם צרכים מיוחדים. "אני אוהבת להתמסר, לעזור לאנשים ולהושיט להם יד כשצריך, זה מסב לי אושר ושלווה", היא משתפת.
"החלום שלי זה לנסוע בעתיד למקומות רבים בעולם לעזור לילדים ומבוגרים. בארצות הברית עבדתי בבתי חולים, בבית אבות, בכיתה עם צרכים מיוחדים ובמרכזי שיקום, וישראל היא אחת המדינות האהובות עלי, אני מרגישה זכות גדולה להיות כאן", מוסיפה פרס.
"לאוכלוסייה, העם והקהילה היהודית יש לב גדול והם אלו שעושים את ישראל למה שהיא, ובעייני זה מה שהופך אותה ל'ארץ המובטחת'. הידיעה שאלוהים פתח לי הדלת הזו בזמן הקורונה רק חיזקה לי המחשבה והרצון להגיע לישראל לעשות זאת", היא מסבירה.
"בעקבות הסיפור המיוחד של דורון אלמוג החלטתי שכאן ארצה להתנדב ולקחת חלק. הסיפור של בנו והרצון שלו להקים מקום כדי שישמש בית לאנשים עם צרכים מיוחדים נגע בלבי. עד כה אני נהנית מכל רגע וכבוד גדול לי להיות חלק מהכפר ולהצליח לעזור לדיירים בבית שאני עובדת בו, בביה"ס ובבריכה", מוסיפה פרס.
"את אחד מהדיירים שאני עובדת איתו בביה"ס, אני מלמדת מילים וביטויים באנגלית, לאט לאט למדתי את היכולת שלו ללמוד והתחלנו ליצור ככה קשר. האהבה שלו מרגשת ומשמחת אותי".
"נעים לי להיות חלק מהקבוצה של המתנדבים וכל אחד מהם נכנס לי אל הלב. אנחנו עושים את רוב הדברים ביחד, גרים באותה דירה, מבשלים, משחקים קלפים, מדברים ומשתפים אחד את השני במה שעובר עלינו ועושים הרבה מאוד כיף ביחד", היא מסכמת.
"חוויה מדהימה שאני ממליץ לכולם לעבור"
אחד המתנדבים הנוספים במקום הוא דוד רנגל (29) שהגיע למקום מקולומביה. "אני עוסק בחינוך גופני. אני אדם רגוע ואוהב לעזור לאנשים סביבי", הוא מעיד על עצמו.
"הסיבה העיקרית שהביאה אותי להתנדב פה זאת האהבה הגדולה שלי לישראל, האפשרות להיות פה ותוך כדי לתרום ולעזור לאוכלוסייה ואני מרגיש זכות גדולה לעשות זאת".
"חבר שלי סיפר לי על הארגון הזה", מוסיף רנגל. "לפני כן לא היה לי ניסיון בעבודה עם אנשים עם צרכים מיוחדים ולאט לאט למדתי איך לעבוד איתם וזו חוויה מדהימה שאני ממליץ לכל אחד לעבור".
"הקשר שלי לישראל הוא מלפני הרבה שנים, משפחתי ואני נוצרים, יש לנו אהבה והערכה גדולה לארץ הזו ולאוכלוסייה המתגוררת כאן. הרצון שלי לחיות בתרבות ומנהגים שונים ממה שאני מכיר זה מה שהביא אותי בסופו של דבר להתנדב כאן", מסביר רנגל.
"מה שאני אוהב במקום זה את היכולת שלי לתקשר עם הדיירים, אני מרגיש שיש בהם רצון לחיות ולחקור דברים חדשים", הוא מסכם.
"אוהבת לפזר אהבה וחום ולעזור לאנשים סביבי"
טטיאנה מלו סאורס (30) היא פסיכולוגית לילדים שהגיעה לנחלת ערן מקולומביה ומתנדבת במקום כשנתיים בעבודה עם תינוקות. "אני אוהבת לפזר אהבה, חום ולעזור לאנשים סביבי, תמיד עם חיוך על הפנים ואנרגיות חיוביות", היא מספרת.
"אני מגיעה ממשפחה נוצרית, עם אהבה גדולה וקשר מיוחד לישראל. משפחתי ואני חוגגים מידי שנה את החגים היהודים, שרים שירים ותפילות בעברית".
"תמיד רציתי להתנדב בעקבות אהבתי לעזור ולתרום מעצמי למען אנשים אחרים, בקולומביה התנדבתי בארגון לילדים נפגעי תקיפה מינית. רציתי להתנדב מחוץ לקולומביה מכיוון שעוד לא יצאתי מהארץ שלי והאהבה הגדולה שלי ושל משפחתי לישראל הביאה אותי לקחת את ההחלטה הזו ולהגיע לכאן ואני שמחה על כך", היא מוסיפה.
"לפני שהגעתי לישראל, לפני כשנתיים חיפשתי באינטרנט איפה אוכל להתנדב וכך הגעתי לכאן, לנחלת ערן, כשקראתי את המטרות ואופן העבודה עם הדיירים הבנתי שזה המקום שבו ארצה לקחת חלק".
"צברתי הרבה חוויות תוך כדי העבודה עם התינוקות, הדיירים, והילדים במקום המדהים הזה. אני עובדת כל יום משמרות לילה עם התינוקות בסיעודי מורכב, אני מקדישה לתינוקות כל יום הרבה שעות, מחבקת ונותנת להם אהבה. אני מרגישה חיבור מאוד עמוק אליהם, כשהם מחייכים, צוחקים, בוכים, משחקים ומחבקים.
אני מודה על כך שאני נמצאת כאן ועל ההזמנות שהם נתנו לי, ללמוד ולעבוד בישראל, להכיר את התרבויות השונות, הייחודיות שיש כאן, אך יותר מהכול למדתי להירגע וליהנות מהסיטואציות, והכי הרבה אני מודה על הזכות להרגיש איך זה להיות כמו אמא שלוקחת אחריות על ילדיה", מסכמת מלו סאורס.
לאחרונה הוקמה בכפר מחלקת קורונה ייחודית שתיתן מענה במידת הצורך לדיירי הכפר וכן תכנית שיקום ייעודית למחלימי קורונה הנזקקים לטיפולים. בימים אלו נמצאת בעיצומה בניית בית החולים השיקומי הראשון בדרום, שעתיד להיפתח במחצית הראשונה של 2021.
- בעקבות משבר הקורונה, בימים אלו יתקבלו לכפר רק מתנדבים לתקופות ארוכות טווח ועל בסיס יומי בלבד - מתנדבים מחו״ל, בנות שירות לאומי ושנת שירות, לעבודה עם דיירי המעון ועבודות תחזוקה לתמיכה בצוות הלוגיסטי. להתנדבות פנו למייל: office-kfar@aleh-israel.org
