בשיתוף המרכז לטיפול וחקר באוטיזם
המחסור באנשי הוראה נחשב לאחד הנושאים המדוברים ביותר בשנה האחרונה, בעיקר עקב ההשבתות התכופות של מסגרות החינוך על ידי הסתדרות המורים. אך נראה כי נושא אחר, אקוטי לא פחות, נותר בשולי סדר היום הציבורי. אם לא יהיה שינוי של הרגע האחרון בשנת הלימודים הבאה צפוי מחסור חריף באנשי מקצוע פרא - רפואיים בחינוך המיוחד. על פי דוח של משרד ראש הממשלה ומשרדי הבריאות, החינוך והרווחה על פערי כוח אדם במקצועות הבריאות, שפורסם בשלהי 2021 קיים מחסור של מאות מרפאים בעיסוק, מאות קלינאי תקשורת ומאות פיזיותרפיסטים בחינוך המיוחד. הדוח אף הזהיר כי אם מערכת החינוך לא תמצא פתרון מהיר, בשנת 2025 המחסור הזה רק ילך ויחמיר תוך פגיעה אנושה בילדים ובני משפחותיהם.
אחד מהגופים המרגישים זאת על בשרם הוא "המרכז לטיפול וחקר באוטיזם" (עמותה לילדים בסיכון) המעניק שירותי טיפול מקצועיים, מכשיר דורות מטפלים לעבודה בתחום האוטיזם ועוסק במחקרים בתחום פעילותו. המרכז פועל בשיתוף פעולה עם גורמים במערכת הבריאות, קופות החולים, מערכת החינוך, מערכת הרווחה והרשויות המקומיות, ופועל בפריסה ארצית בכ-400 מסגרות טיפוליות – מצפון עד דרום, במרכז ובפריפריה.
"נכון להיום המרכז מטפל בכ-4500 פעוטות, ילדים ובוגרים עם אוטיזם ומועסקים אצלנו כ-2500 מטפלים בין היתר ממקצועות טיפוליים כמו קלינאוּת תקשורת, ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה, טיפול באומנויות, פסיכולוגיה, עבודה סוציאלית, ניתוח התנהגות ועוד", מציינת דנה קוסטה, פסיכולוגית התפתחותית ומנהלת מקצועית בתחום גנים ומעונות במרכז. "נכון לעכשיו יש לנו יש כ-600 משרות טיפול לא מאוישות וקושי מאוד גדול לגייס את אותם 600 עובדים".
במה מתבטא המחסור בעובדים?
"בכך שאנו לא יכולים להעניק את הטיפול המיטבי והמקיף ביותר בכל מקום. מלבד זאת המחסור באנשי טיפול מתבטא גם בקושי להעניק את השירותים שלנו במקומות נוספים בארץ הזקוקים לכך".
מהם היתרונות בעבודה בתחום, ובעמותה בכלל?
"העבודה בעמותה מאפשרת לאנשי המקצוע לגעת ולהשפיע על חייהם של המון ילדים ומשפחותיהם עם הרגשת שליחות ומשמעות גדולה מאוד בתפקיד. העמותה מטפלת באחוז גבוה מאוד של ילדים על הספקטרום ואנו מציעים עבודה במגוון תפקידים טיפוליים ובמגוון מסגרות – מעונות, גנים תקשורתיים, מרכזי טיפול ומערכי טיפול מקדם בבתי ספר".
העמותה מאפשרת לעובדות ולעובדים אופציות קידום מגוונות. בערוץ המקצועי – פיתוח מקצועי מעמיק שמציב אותה בשורה הראשונה של המטפלות בישראל וקידום להדרכה בתחומים השונים (במסלולי הכשרה והסמכה להדרכה הקיימים בעמותה). כמו כן קיים מסלול התמחות בפסיכולוגיה קלינית ובפסיכולוגיה התפתחותית.
בערוץ הניהולי קיימת אפשרות להתקדם מתפקידי טיפול לתפקידי ריכוז וניהול (במסלול ייעודי להכשרת מנהלות).
לדבריה, הטיפול באוטיזם בא עם המון סיפוק עצמי ותחושת שליחות. "אני למשל עובדת עם ילדים בגיל הרך, טווח גילאים בו יש לנו יכולת משמעותית לקדם את הילדים ולקצור את הפירות עד גיל הבגרות. העבודה בעמותה מגיעה עם המון ערכים מוספים, ביניהם עבודת בצוות רב מקצועי, למידה הדדית, הדרכה מקצועית בתחום, השקעה בהכשרות למטפלים, ועוד. יש ביקוש מאוד גבוה לידע טיפולי בתחום האוטיזם ואנחנו מעניקים למטפלים כלים מגוונים להתמקצע בו".
אתם מוגדרים כעמותה, מה המשמעות של זה?
"אנחנו עמותה שלא למטרות רווח ומתוקצבים על ידי משרד הבריאות, הרווחה וקופות החולים. המשמעות היא שכל הכסף מושקע ומוחזר לילדים ולמשפחות".
תפקיד עם נתינה עם האהבה שלי לילדים
אחת מאלו שנמצאת בחזית הטיפול בילדים שעל הספקטרום האוטיסטי, היא אפרת חפץ קציר (52), תרפיסטית במוזיקה העובדת בעמותה למעלה מ-20 שנה בהן גם התקדמה מקצועית. "תרפיסטית במוזיקה היא בעצם מטפלת רגשית באמצעות מוזיקה", היא מסבירה את מהות התפקיד. "במהלך השנים התקדמתי בעמותה וכיום אני מרכזת גן ברעננה ואחראית בעצם על המערך הטיפולי".
מה גרם לך לבחור במקצוע הזה?
"השילוב של לעבוד בתפקיד שהמהות שלו היא נתינה לאחר עם האהבה שלי לילדים. תחום האוטיזם עצמו מאוד סיקרן אותי כי זה היה מבחינתי לצלול לעולם אחר ולא מוכר ולגרום לילדים להיות בקשר עם הסביבה. במהלך השנים עברתי הדרכות קבוצתיות רבות והשתלמויות שנוגעות לתחום שלי ולתחומים משיקים כך שאני מרוצה מכל רגע. העבודה בעמותה כחלק מצוות של מטפלות פרא רפואיות נותנת לי ולחברותיי דחיפה של יצירתיות וחשיבה מעמיקה ביחד, דבר שלא ניתן לקבל בעבודה במסגרת קליניקה פרטית".
אפרת טיפלה וליוותה לאורך השנים משפחות וילדים רבים ואחד הסיפורים הזכורים לה יותר מכל נוגע למשפחה שעלתה מחו"ל בדרך לא דרך, ואחד מילדיה אובחן על הספקטרום והגיע לגן בו עבדה. "הילד הגיע אלינו לגן כשהוא היה בן 3 בערך הקושי הבולט ביותר שלו הייתה העובדה שהוא לא מדבר", היא משחזרת. "עם הזמן הבנו שמאחורי הלקות הזו מסתתר משהו רגשי עמוק וזו לא סתם לקות שפתית הוא היה מתאמן עם הקלינאית אבל אפילו לבכות בקול הוא לא הצליח. זה היה מקרה מיוחד".
"בסוף, השינוי קרה אצלי בחדר ואני זוכרת עד היום שהקול הראשון שיצא לו מהפה היה זעקת בכי גדולה. מאז אותה זעקה התחלנו להרגיש בשינוי. כיום לשמחתי הוא מדבר רגיל בזכות העבודה המאומצת והמשותפת שלי עם הקלינאית שלו. המשפט שהכי נחרט לי בסיפור הזה היה משפט שהאמא אמרה לי ביום שהוא התחיל לדבר – שמבחינתה רק עכשיו הוא נולד. זה היה מצמרר".
"חיפשתי מקום שיאפשר לי התקדמות מקצועית"
מטפלת נוספת בעמותה היא ליאור גבעון (28) מרפאה בעיסוק ומנהלת במערך הטיפולי המקדם לגילאי בית ספר במודיעין. "אני עובדת בתחום מזה 3 שנים והגעתי לעמותה כי רציתי לעבוד עם ילדים ונערים על הרצף וחיפשתי מקום שיאפשר לי התקדמות מקצועית וגם שיהיה תואם לערכים הטיפוליים בהם אני מאמינה", היא מספרת.
"אני עובדת כמרפאה בעיסוק גם בבית ספר במודיעין אבל גם במועדונית ייחודית שהוקמה על ידי העמותה בשיתוף עם הרווחה העירונית ועם עמותת אקדם(עמותת הורים). אנחנו בחרנו לקרוא לה "מועדונית תומכת שילוב", ומגיעים אליה ילדים המשולבים בבתי ספר בקהילה בכיתות גדולות. המועדונית מיועדת לילדים בכיתות א-ד, והיא בעלת מוכוונות והתאמה לילדים האלו במסע המדהים שלהם לשילוב מלא בחברה, המועדונית יוצרת קבוצת בני גיל המאופיינים כמותם עם אוטיזם ומאפשרת להם לעשות תהליכים של פיתוח זהות, התקדמות טיפולית נרחבת ולהכליל זאת אחר כך לבית הספר ולחיים".
איך הגעת לתחום?
"הגעתי לתחום די במקרה אחרי שהתעסקתי בתחום בריאות הנפש למבוגרים. אני חושבת שיש משהו מיוחד בלפגוש ילדים שרוצים להיות בקשב לעולם ולהיות חלק מהסביבה (בניגוד למחשבה הרווחת על אוטיסטים...). יש להם הרבה יכולות אבל המפגש שלהם עם הסביבה דורש תיווך ובשביל זה אנחנו שם. העבודה הזו מאוד מרגשת ודורשת יצירתיות ועקביות. כמרפאה בעיסוק המטרה שלי היא לעזור לילדים להצליח להגיע ולעשות את הדברים שחשובים להם ומצופה מהם לעשות אותם".
איזה מקרה נחרט לך בזיכרון?
"יש לנו במועדונית ילד יפה, מוכשר וחכם שהגיע אלינו כילד עם יכולות מדהימות אבל מצד שני עם תחושת מסוגלות נמוכה. כך שאם הוא היה חווה סוג של תחושת כישלון באיזו שהיא אינטראקציה חברתית הוא יכול היה ממש להתכנס בעצמו ולבכות במשך זמן רב מבלי שיהיה ניתן להרגיע אותו. כיום, שנתיים אחרי, הוא ילד שמח יותר ומוקף בחברים שאוהבים אותו. כשיש קושי הוא מצליח למצוא פתרונות בעצמו ומעז להתנסות בדברים שהוא לא הכי טוב בהם. מבחינתי כמרפאה בעיסוק זה היה המקום של קודם כל ליצור קשר עם כל הילדים ואח"כ מה קורה לי בגוף עכשיו, ואיך אני מנהל את הקשיים אליהם נקלעתי מבחינה קוגניטיבית. גם העבודה המשותפת מכל הכיוונים עוזרת מאוד להתקדמות שלו".
"בסופו של יום העמותה היא מקום שטוב להתפתח בו כי יש המון למידה מקצועית וכל הזמן מתעדכנים. יש גמישות בעבודה ואפשרות לפגוש ילדים ומתבגרים בשלבי חיים שונים ובתפקודים שונים, כך שמבחינתי התפקיד אותו אני עושה מאוד יקר לליבי".
בשיתוף המרכז לטיפול וחקר באוטיזם