מחקרים שונים בתחום משאבי האנוש מוכיחים, שהגורם שמנבא הגעה לתפקידי ניהול בצורה הטובה ביותר הוא השתתפות בחינוך הבלתי פורמלי בגיל צעיר. אם אלו אכן צודקים, תבארק חסן אלקאיד (17), תלמידת כיתה י"ב בתיכון מקיף אלנור שבחורה, תשתלב בעתיד לתפקיד ניהולי בכיר ומשמעותי.
בנוסף להתנדבות עם ילדים עם צרכים מיוחדים, השתתפות בפרויקט מנהיגות מדעית ובפרויקט מדריכים צעירים, היא נהנית גם לצייר, לפתור חידות, לעשות ספורט, להיפגש עם חברות ולהכיר אנשים חדשים. "בשלוש השנים האחרונות בחרתי להתנדב לפרויקטים של החינוך הבלתי פורמלי מתוך רצון לעזור לעוד אנשים בחברה שלי. התנדבתי ביותר ממקום אחד בשאיפה להיחשף ולנסות דברים חדשים ומעל לכול רציתי להיות חלק ולהשפיע לטובה, גם אם זו השפעה קטנה", היא משתפת.
נתוני הזכאות לבגרות במועצה המקומית חורה, שבה היא מתגוררת, הם כ-74 אחוזים, דומים מאוד לאלו של האוכלוסייה הכללית בישראל, ובכל זאת רק כ-10 אחוזים (!) מתושבי המועצה משתלבים באקדמיה. ההשקעה הגדולה בחינוך אמנם מספקת אחוזי נשירה נמוכים מאוד, אך עדיין, ההשתלבות של הקהילה בתעסוקה מגיעה לכ-50 אחוזים בלבד.
לאחר שהפגינה מנהיגות, הובילה באופן עקבי מיזמים שונים למען הקהילה, ואף סחפה אחריה בני נוער רבים בעשייתה, זכתה אלקאיד לאחרונה בפרס שר החינוך לנוער מתנדב ע"ש אלעד ריבן ז"ל לשנת 2013.
רק עשרה מתוך 350 אלף תלמידים ותלמידות, הפעילים בתוכנית "התפתחות אישית ומעורבות חברתית" בכל הארץ, נבחרו לקבלת הפרס, כאשר אלקאיד היא הערבייה היחידה ממחוז הדרום.
היא נולדה בחורה ולה חמש אחיות ושני אחים, וכנראה שגם כאן התפוח לא נופל רחוק מעץ התרומה לקהילה. אביה הרופא בקופת חולים הכללית, ואימה עקרת הבית, עודדו אותה להמשיך ולהתנדב, ולא פעם הסיעו אותה ברכבם למקום ההתנדבות.
"אחותי הבכורה הייתה סטודנטית לסיעוד באוניברסיטה והסיפורים שסיפרה לנו בבית על היחס שלה למטופלים, מאוד עודדו אותי להמשיך ולעשות את הטוב ביותר", משתפת אלקאיד. "אחותי השנייה גדולה ממני בשנה והתנדבה יחד איתי, לפעמים באותם הפרויקטים. אלו דברים שהקלו עליי וסייעו לי להמשיך להתנדב".
בנימוקים להענקת הפרס נאמר כי: "אלקאיד תורמת רבות לקידומה של הערבות ההדדית ולתחושת הלכידות בחברה הבדואית בפרט ובחברה הישראלית בכלל, לשילובם של ילדים עם צרכים מיוחדים ולתמיכה במשפחות מעוטות יכולת".
חורה, בה היא מתגוררת, הוקמה בשנת 1989 כחלק משבעה יישובי קבע שהוקמו עבור השבטים הבדואים בנגב, והיא ממוקמת דרומית ליישוב מיתר, לא רחוק מבאר שבע. שבע שנים לאחר הקמתה כבר הוכרה כמועצה מקומית וכיום, רגע לפני שהיא הופכת לעיר הבדואית השנייה בישראל, מונה המועצה כ-25 אלף תושבים.
אלקאיד, שמכירה היטב את מערכת החינוך המקומית, תולה את יהבה ומשקיעה את זמנה דווקא בחינוך הבלתי פורמלי, "לפני כחודש קיבלתי במבחן הפסיכומטרי ציון של 723, מהגבוהים ביותר בחברה הבדואית", היא מחייכת ומוסיפה: "החינוך הלא פורמלי עובד - ואני הדוגמה לכך. עבורי החינוך הבלתי פורמלי יעיל יותר וגם עדיף עבור התלמידים, ואני חושבת שצריכים לשלב שיטות מהחינוך הבלתי פורמלי בשיעורים של החינוך הפורמלי. למשל, בשיעורי ההיסטוריה, במקום שהמורה יעמוד ליד הלוח, יקריא חומר ויסביר אותו, אפשר לעשות דיון על ההחלטות שהתקבלו באותה תקופה, כל אחד יכול להביע את דעתו בנושא והחומר ייקלט בצורה חווייתית ויעילה יותר", היא מתלהבת.
ההתנדבות, לדבריה, הייתה עבורה מקור אנרגיה שסייע לה לסיים את השבוע עם חיוך על הפנים. "ההתנדבות נתנה לי כוח להשלים משימות אחרות, גם אם הן קשות ולא מעניינות, ובמסגרתה נחשפתי לילדים במצוקות קשות שבכל זאת לא מפספסים הזדמנות ליהנות ולשמוח", מסבירה אאלקאיד ומפרטת.
"ב'כנפיים של קרמבו' למדתי איך לפעול עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים, השונים מהילדים הנורמטיביים שאני פוגשת ופגשתי. נוצר קשר חזק ומלא שמחה ואהבה ביני ובינם - בנינו יחסי אמון ונהיינו יותר מחברים", היא משתפת בהתרגשות. "בהתחלה הם היו ביישנים אך לאט-לאט הם נפתחו אליי, כאילו שאנחנו מכירים הרבה שנים. עם הזמן הילדים הפכו לגורם העיקרי והמרכזי שגרם לי להמשיך בעשייה ההתנדבותית שלי. בהתחלה לא הבנתי את המשמעות של הפרויקט המיוחד הזה, אבל מהר מאוד הבנתי כמה זכיתי להיחשף לעולם הזה ולתרום לילדים כמה שאפשר".
צפו בכתבה המציגה את פעילות "כנפיים של קרמבו":
כתבה של שלומית שרביט ברזילי
בכיתה י"א בחרה אלקאיד להמשיך בעשייה ההתנדבותית שלה גם בפרויקט מנהיגות מדעית וגם בפרויקט של מדריכי מעורבות צעירים (ממ"צ). "כחלק מהאחריות שלקחתי על עצמי במסגרת פרויקט ממ"צ, גייסתי עוד בני נוער ל'כנפיים של קרמבו', בפרויקט המנהיגות המדעית חשפנו ילדים לעולם המדעים והניסויים המדעיים - בהתחלה הם היו שאננים וניסו להפריע, אבל מהר מאוד נרתמו והתחברו לנושא. בפרויקט המד"צים (מדריכים צעירים) הובלנו בבית הספר וברשות יוזמות כמו חלוקת פרחים או משפטי עידוד, הפעלנו ילדים עם צרכים מיוחדים ועשינו פעילויות שונות גם בבתי הספר היסודיים", היא מונה בנחת את הישגיה.
באמצעות הפרס ע"ש אלעד ריבן ז"ל, מנציח משרד החינוך מאז שנת 2012, את המורשת שהשאיר ריבן אחריו ומאמץ את קידום הלמידה המשמעותית באמצעות פיתוח ויישום תוכניות התפתחות אישית ומעורבות חברתית.
"הטקס עצמו היה חוויה בלתי נשכחת עבורי, ושמחתי ממעמד האירוע יותר מאשר מקבלת הפרס עצמו", מצטנעת אלקאיד. "הסיפור של הנער אלעד ריבן שנספה באסון הכרמל, הוסיף ערך רב לטקס, נחשפתי שם גם לסיפורי הצלחה של נערים ונערות מכל חלקי הארץ, שכולם מתנדבים מכל הלב".
"חינוך זה דבר שמתפארים בו פה"
"מערכת החינוך בחורה, ברמת ההישגים והתוכניות המופעלות בה, היא פלא בנגב, ובטח בחברה הבדואית", מתגאה שירה אוחנה, מנכ"לית המועצה המקומית. "חינוך זה דבר שמתפארים בו פה", היא מוסיפה, ומסבירה: "יש פה השקעה מאוד גדולה בתוכניות של השתלבות של יהודים ובדואים והרשות ממש מושקעת ביעדים להשתלבות בתעסוקה. זה בא לידי ביטוי גם בהישגים, וגם בהשתתפות של הרבה צעירים במה שנקרא 'החברה הכללית היהודית'", מציינת מנכ"לית המועצה.
"אנחנו רואים שהנתונים במערכת החינוך מאוד מרשימים, אבל הם הופכים להיות מאוד מעציבים כשהחבר'ה מגיעים לגיל 18, וזה משהו שלא רואים ברשויות האחרות".
כדי לשנות את המצב, אוחנה, שנכנסה לתפקידה רק לפני כחצי שנה, מפנה את הזרקור ישירות אל פעילויות החינוך הבלתי פורמליות. "זה יכול להיפתר רק באמצעות מחויבות ומעורבות מאוד משמעותית של הרשויות בעולם האקדמיה והתעסוקה. ההבנה הזאת גורמת לנו לשנות עכשיו את כל האסטרטגיה של השירותים שהרשות נותנת", היא מוסיפה.
"במקום שבו הרשות מנהלת את העניינים – רואים תוצאות, ובמקום שבו המדינה משקיעה דרך כל מיני עמותות אזוריות ומוסדות אקדמאיים – אנחנו רואים שהתוצאות לא טובות, והנתונים מאוד נמוכים".
"הגורם או המנגנון שמפריד את החברה הישראלית לקבוצות שלא מכירות אחת את השנייה או מרגישות עוינות אחת כלפי השנייה, זה החינוך הממלכתי בבית הספר. בהמון מובנים זה החיסרון, ובחינוך הבלתי פורמלי כל העניין זה גשר - גשר בין בתי ספר בשכונות שונות. בין בני נוער בחורה לבני נוער בעומר"
מי שאמון על החינוך הבלתי פורמלי בחורה הוא עודיי סמאענה (29), מנהל מחלקת הנוער של המועצה. "החינוך הבלתי פורמלי בחברה הבדואית הוא נושא די חדש", מסביר סמאענה. "בעקבות החלטת ממשלה 922 לקידום החברה הבדואית, התחילו להכניס תוכניות למחלקות ללימודי חינוך ואנחנו כבר יכולים לראות תנופה וצמיחה בכל החברה הבדואית".
מדובר בתוכניות ופרויקטים שמייצרים הכנה לעולם התעסוקה, עוסקים בפנאי ותרבות, בקבלה ובמעורבות. "בשעות אחה"צ פועלות כ-95 קבוצות ילדים ובני נוער", הוא מתגאה, שכן מדובר בכ-1,200 ילדים, סדר גודל של שני בתי ספר גדולים.
"החינוך הבלתי פורמלי מתחיל אצלנו במסגרת של חוגים בכיתות ג'-ו' ותוכניות חינוכיות מכיתה ז'", הוא מפרט. "בנוסף קיימים במועצה פרויקטים ייחודיים נוספים, שנותנים מענה לילדים עם צרכים מיוחדים, ותוכניות בנושאי ספורט והעצמה".
פחות מתמטיקה – יותר כישורי חיים
"כמי שלומד את התחום וכותב עבודת מחקר בנושא החינוך הבלתי פורמלי, אני מאמין שזה השיעור הכי טוב שאפשר ללמוד בחיים", מכריז סמאענה. "הילדים רוכשים כלים ומיומנויות להשתלבות בקבוצה, לשיפור הביטחון העצמי, לסובלנות, לעבודה בשיתוף פעולה ולהיכרות. ילדים מהיישוב נפגשים במסגרות השונות - זה משכונה איקס וזה משכונה וואי. זה משבט אחד וזה משני. אחר כך נפגשים ברמה האזורית גם עם תלמידים מיישובים אחרים ומהחברה היהודית, ושמים דגש על דו-קיום וקבלת האחר. מתמטיקה, ביולוגיה ואנגלית אפשר ללמוד גם בבית ולהשתפר, אבל חינוך בלתי פורמלי אפשר ללמוד אך ורק בקבוצות האלה", הוא מסביר.
סמאענה עצמו הוא בוגר תנועת "הנוער העובד והלומד" ולקח חלק גם בקבוצות הייצוגיות של הרשות ובמועצת הנוער. "שם למדתי את כל מה שקשור בחיזוק האישיות והביטחון העצמי", הוא משתף. "כולנו היינו מחוברים סביב נושא שמעניין אותנו. בקבוצות האלה מצאתי את ההזדמנות להביע את דעתי ולהגיד מה שאני חושב, מה שלא תמיד התאפשר לי בכיתה. פרויקטים של החינוך הבלתי פורמלי מספקים חוויה אמיתית".
כדוגמה הוא מספר על פרויקט של יזמים צעירים, שבו בונים מא' ועד ת' – חברה שיש לה מנכ"ל, גזבר ומזכיר, פותחים חשבון בנק, בונים מוצר, משווקים אותו ומייצרים באמצעותו גם הכנסות. "הילדים חווים התנסות אמיתית בעולם העסקים. בשנה שעברה פיתחנו מוצר, זכינו במקום השמיני בארץ והיום הפרויקט הזה כבר פועל בתוך בית הספר", הוא מחייך בנחת.
"החינוך הלא פורמלי חשוב יותר מכל שעות התגבור והציונים", מסבירה אוחנה. "הגורם או המנגנון שמפריד את החברה הישראלית לקבוצות שלא מכירות אחת את השנייה או מרגישות עוינות אחת כלפי השנייה, זה החינוך הממלכתי בבית הספר", היא מסכמת. "בהמון מובנים זה החיסרון, ובחינוך הבלתי פורמלי כל העניין זה גשר - גשר בין בתי ספר בשכונות שונות. גשר בין בני נוער בחורה לבני נוער בעומר או במיתר. גם המדינה כבר מבינה שבחברה הערבית יש מעט מדי פעילויות בחינוך הבלתי פורמלי והחלטת הממשלה מתייחסת לנושא, זה משהו מאוד חיובי שצריכים להגיד על המערכת".
5 צפייה בגלריה
"יש אצלנו עוד מצטיינים רבים בתחום העשייה ההתנדבותית ואני מקווה שהזכייה בפרס תחזק אצלם את הרצון להמשיך, להגיע רחוק ולהגשים כל חלום". תבארק אלקאיד
חאפז עטאונה, מנהל בית הספר בו לומדת אלקאיד, מתגאה בה: "תבארק היא ילדה מיוחדת ומקסימה שמשלבת בין מצוינות והישגיות בלימודים, למצוינות חברתית וערכית. בכל בית הספר ובכל הכפר יודעים שהיא זכתה בפרס, וזה נותן השראה לילדים אחרים להאמין שגם הם יכולים לעזור, לתת ולהצליח יותר".
"הזכייה בפרס כל-כך חשוב מהווה נקודת זינוק עבורי ועבור החברה הבדואית", מסכמת אלקאיד. "יש אצלנו עוד מצטיינים רבים בתחום העשייה ההתנדבותית, ואני מקווה שהזכייה בפרס תחזק אצלם את הרצון להמשיך, להגיע רחוק ולהגשים כל חלום".
בעתיד, אלקאיד שואפת להשתלב בעולם האקדמי תוך כדי השקעת זמן ואנרגיה להתנדבות בקהילה. "בעוד עשר שנים אהיה בעלת השכלה גבוהה ואמשיך להשפיע וליישם את חובותיי כלפי החברה בצורה הטובה והיעילה ביותר", היא מסכמת. כנראה שעוד נשמע עליה.
