בשיתוף הסתדרות המורים ובנק מסד
"אני פועל כדי שישראל תתקדם למאה ה־21. זה מה שמניע אותי"
עופר דנינו - מורה לרובופיזיקה, אורט קריית־ביאליק
לעופר דנינו, מהנדס, יזם ויצואן הייטק, חשוב להיות מורה, במקביל לקריירה המצליחה שלו. בעשור האחרון, דנינו בן ה־60 ממוקד יותר בהוראה, "שהיא החלק הרגשי והדומיננטי ביותר בחיים שלי. מרכיב מפתח. אני מורה בנשמתי ואוהב את הילדים. עבודה עם בני אדם זה משהו הרבה יותר כיפי מאשר לעבוד עם ביטים – היחידה הבסיסית בעולם הדיגיטלי".
דנינו פיתח מתודה בשם רובופיזיקה – שילוב של פיזיקה, מתמטיקה והנדסה, "שמיועדת ללמד בני נוער את מדעי ההנדסה במשך שש שנים ומאפשרת להם להגיע להמשך לימודים בעתודה בטכניון. אני מנחיל אהבה למקצועות המדע והטכנולוגיה, מעניק מוטיבציה וחשיבה מערכתית. אני מוציא את התלמידים מאזור הנוחות שלהם ונותן להם להתמודד. הכשרתי למעלה מ־200 מורים ללמד את הרובופיזיקה, חלקם אפילו מלמדים את זה בבתי ספר יסודיים. אני גם מטפח תלמידים דרוזים וגידלתי את הקצין הדרוזי הראשון ב־8200".
דנינו חדור השליחות והערכים הקים קרן מלגות לתלמידים. "מקצוע ההוראה", הוא מודה, "הציל את חיי. לפני חמש שנים חליתי בסרטן המעי הגס, והעניינים הסתבכו, והסיכויים שלי לשרוד היו מאוד נמוכים. עברתי טיפולים קשים – היה לי קשה לעמוד ולתפקד, אבל עדיין הלכתי לבית הספר, עמדתי בכיתה ולימדתי. עשיתי אז הסכם עם אלוהים: 'תשמע, תן לי לגמור רק את התהליך בו אני נמצא בתחום החינוך, ואז תעשה מה שאתה רוצה לעשות'. אלוהים מילא את חלקו בהסכם ועכשיו תפקידי למלא את חלקי בהסכם. בזכות הרובופיזיקה אני פועל לשמור על חוסנה הלאומי והעליונות הטכנולוגית של מדינת ישראל, לשנים רבות קדימה. לצערי, בהרבה מקומות אנחנו נמצאים הרחק מאחור ואני פועל כדי שנתקדם למאה ה־21. למעשה זה מה שמניע אותי".
"צריך במערכת אנשי חינוך שרואים את הטוב בילדים"
מורן מייזל בן־שבת - מחנכת כיתות א'־ב', בית הספר רבין, כפר תבור
כשמורן מייזל בן־שבת התבשרה שהיא עלתה לגמר "המורה של המדינה", היא הצטערה שאמא שלה לא תזכה לראות אותה במעמד המרגש הזה. "אמי נפטרה ביולי האחרון ומאוד כואב ועצוב לי שלא יכולתי לספר לה שעליתי לגמר. אמא לא זכתה לראות אותי בטקס, אבל עשתה הכול כדי שאגיע למקום הזה. תמיד אומרים שצריך מבוגר אחד שיאמין בנו, ואמא הייתה אותו מבוגר – היא תמיד תמכה בי מאחורי הקלעים וכשהייתי ילדה, היא אמרה: 'מורן, את תלמדי ואני אעשה הכל כדי שאת תצליחי להיות בלמידה שאת כל כך אוהבת'. כבר בגיל צעיר ישבתי, למדתי והצטיינתי. אמא הייתה זאת שראתה באמת את המקומות החזקים שלי בכל התחומים. אני מאמינה שאי שם אמא יודעת שאני זוכה עכשיו בכבוד הזה ומאוד גאה בדרך שעשיתי".
מייזל בן־שבת אכן עשתה דרך ועברה מספר תחנות עד שמצאה בהוראה את היעוד שלה: היא למדה הדרכת כושר, גרה חמש שנים באילת, החלה ללמוד תואר ראשון בגיל 27, ועד אז "היו לי הרבה סימני שאלה לגבי החיים. הייתי עסוקה בלחפש את עצמי. בסוף סימני השאלה הפכו לסימני קריאה והבנתי שבחינוך אמצא את הדרך". כיום מייזל בן־שבת גרה בקיבוץ תל קציר ומלמדת כבר 12 שנה בכפר תבור. כמו כן, היא משמשת מדריכת מחוז צפון בנושא הכלה. "אנחנו עובדים גם ברמה הפדגוגית, גם ברמה הרגשית וגם בזירה הרגשית. במציאות המורכבת של חיינו כיום, אנחנו צריכים רגע לעצור ולגרום לאיש החינוך להבין שאולי אפשר אחרת, כדי שהשינוי יבוא ממנו, ממקום אמיתי וכן, ולא בגלל שדורשים ממנו. צריך במערכת אנשי חינוך שרואים את הטוב בילדים".
תחלקי איתנו סיפור מהעבודה שריגש אותך במיוחד.
"הייתה לי פעם תלמידה, ילדה מופלאה, שהייתה צריכה שאראה אותה במקומות הקשים בהם היא הייתה, והצלחתי להבין לעומק באיזו מורכבות הילדה נמצאת. אני עד היום נמצאת איתה בקשר, שרק הולך ומתעצם בזכות זה שהיא שומרת לי חסד נעורים. היא זוכרת שראיתי אותה אז בעיניים טובות".
"אני מקבלת את התלמידים איך שהם, מנטרלת כל דעה קדומה ונותנת להם הזדמנות"
רולא עסלי - מחנכת כיתה י' ומורה לשפה וספרות ערבית, בית ספר מקיף טומשין, ערערה בנגב
רולא עסלי, מורה מוערכת ("המנוע של בית הספר", "מורה לחיים") וותיקה, הפועלת לשיפור רמת ההשכלה בפזורה הבדואית והעלתה את אחוזי הזכאות לבגרות, ינקה חינוך בבית אבא. "אבי המנוח היה ה־מורה של הכפר. גדלתי על אהבת המקצוע. ראיתי איך כולם מכבדים אותו ואיך הוא משפיע על הדורות הצעירים. הערצתי אותו ורציתי להגיע לאותו מקום".
בזכות מה את מורה טובה?
"אני לא שיפוטית, מקבלת את התלמידים איך שהם ומנטרלת כל דעה קדומה ונותנת להם הזדמנות. אני מאמינה בכל תלמיד ותלמידה ומחדירה בהם מוטיבציה, ערכים, סובלנות, ריבוי דעות ואהבת הנתינה. מלמדת אותם להיות סקרנים, ביקורתיים, סלחניים. אהבת האדם היא הערך העליון עבורי".
מה תרם לך המקצוע?
"הפכתי בזכותו לבן אדם מאוד סבלני, מכיל ומחבק, שחושב על הזולת, לפני שהוא חושב על עצמו".
תשתפי אותנו בחוויה מרגשת מעבודתך.
"למדו אצלי שלוש תלמידות, שההורים שלהן רצו להוציא אותן ממערכת החינוך בגלל נישואים מוקדמים. ההורים חשבו שהנישואים יותר חשובים מסיום הלימודים. ביקרתי בבתים של הבנות, דיברתי עם ההורים ואמרתי: 'אם תוציאו את הבת ממערכת החינוך, אתם פשוט הורסים לה את החיים'. זה היה מסע שכנוע קשה ומתיש, אבל לא ויתרתי, ובסוף הבנות הוציאו בגרות ותואר ראשון. שתיים מהן כבר לומדות לתואר שני ואני מאוד גאה בהן".
"לחנך דור, להשפיע עליו ולסחוף אותו אחריך - זו זכות גדולה"
עליזה לבני - מחנכת כיתה ו' ומורה למדעים, בית הספר היובל, יהוד
הרבה לפני שגינות שכונתיות וקהילתיות הפכו לטרנדיות, המורה למדעים עליזה לבני התקינה בבית הספר גינות טיפוליות. "הגינות הופכות את הילד עצמו ל'מטפל' ונותנות לו כלים. לגינות שלנו מגיעים ילדים ללמוד על גידול אורגני ואקולוגי והם עושים עבודות חקר בנושאים כמו צמחי תבלין ושבעת המינים. אחד הפרויקטים שאני מנהיגה נקרא 'מהחיטה לפיתה' ומראה שהפיתה לא נוצרה בסופר, ושמדובר בתהליך שמתחיל בשדות. בשיעור עיבוד מזון אנחנו מייבשים פירות ו'התה של עליזה' מחמישה צמחי תרבות שונים הפך כבר לשם דבר. לפעמים אנחנו יוצאים לבוסתן שנמצא סמוך לבית הספר. בכלל, אני מאמינה בלמידה חוץ כיתתית בשטח והיא בראש מעייני. הפעילויות שלי סוחפות את התלמידים, ולפעמים גם את ההורים".
ללבני יש מוטו: "ילד ששומע – שוכח, ילד שרואה - זוכר, וילד שעושה – לומד". בהוראה היא משתמשת בקשר לאדמה, בכלים ובידע שצברה מילדותה במושב עין יעקב ומעבודתה כמדריכה בחברה להגנת הטבע. "אני מורה טובה בזכות היכולת להיות יצירתית ולחשוב מחוץ לקופסה, ואלו עזרו לי להתמודד עם הלמידה בזמן הקורונה. זרמתי ועשיתי דברים אחרים עם הילדים ולא נתקעתי. מורה צריך לזרום".
בגיל 61, ללבני אין שום כוונות לצאת לפנסיה. "ברגע שאתה מחנך דור, משפיע עליו וסוחף אחריך, מדובר בזכות גדולה. החזון שלי שיהיה שינוי בתפיסת ההוראה – שהמערכת תבין שהלמידה שאנחנו למדנו, צריכה להשתנות. אנחנו במאה אחרת, וידע יש בטלפונים. אנחנו צריכים ללמד מיומנויות ולגעת בעניין הרגשי והחברתי. צריך לתת למורים חופש פעולה ולתת להם להגשים חלומות, בצורה אחרת".
"אני לא ישנה בלילה אם אני מרגישה שפספסתי תלמיד"
אורית חדד, מורה למדעים - חטיבת בן־גוריון, הרצליה
"לדעתי מגיע לאורית חדד לזכות, כי גם כשהורדתי את הרגל מהגז וטיפה הידרדרתי היא לא ויתרה עליי", "מורה בנשמה", "משקיעה, אכפתית, קשובה", "בזכותה הממוצע הכיתתי מאוד גבוה" – אלה הן רק קומץ מההמלצות והמחמאות שהורעפו על המורה למדעים מהרצליה.
כבר 33 שנה שחדד עוסקת בהוראה, אבל היא לא חשה שחיקה, "בגלל שאני שוזרת בשיעורים שלי הרבה הומור. אני משתדלת שהם יהיו מצחיקים, אותנטיים ומלאים בכיף, ויהיו קשורים לעולם ולדברים שקורים אצלנו במדינה. כך זה גם מעניין ומאתגר אותי. אני כל הזמן משתדלת להתחדש – לומדת דברים חדשים ומעבירה אותם לתלמידים".
חדד, שמשמשת גם כרכזת מדעים בבית ספרה, לא מסתפקת בפרויקטים שהיא יוזמת בתחום המדע והחקר - חשוב לה גם להרים מיזמים חברתיים. "יזמתי פרויקט של אימוץ חיילים בודדים ותלמידים נזקקים. התלמידים ביקרו את החיילים, להם הם תרמו ונוצרו קשרים אישיים. חשוב לי לחנך לנתינה למען האחר ולראיית האחר".
מה תרם לך מקצוע ההוראה?
"להיות אדם מכיל יותר, שמבין שאין שחור ולבן. הפכתי בזכותו להיות מנטורית לתלמידים ולצוותי ההוראה. תלמידים יודעים שאלחם עליהם. אני לא ישנה בלילה אם אני מרגישה שפספסתי מישהו".
מה ייקח את מערכת החינוך קדימה?
"להעלות את הרף ושלמקצוע יגיעו מורים מוכשרים, להעלות את השכר ולהקטין את מספר התלמידים בכיתה".
הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"
בשיתוף הסתדרות המורים ובנק מסד
